"ההורים שלי התחסנו! שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", צייצה דפנה ליאל בחשבון הטוויטר שלה בסוף חודש דצמבר. מיד אחריה צייץ יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, שמצא פגם בשמחתה: "אמרו תודה לביבי או לסורוס? (בכל זאת ההורים שלך…)". בשלב הזה, כהמשך לציוץ הראשון, ליאל הוסיפה: "כמובן מלוא הפרגון לנתניהו ולכל מי שהיה לו חלק במערכת הבריאות בסגירת החוזים, וגם לקופות החולים - ההורים שלי לדוגמה קבעו תור ליום רביעי והיום התקשרו מהכללית ביוזמתם ולהקדים. באמת שאפו".
חצי טוויטר דיבר על זה שהודית לביבי בעקבות הנזיפה של יאיר. האמנם?
"זה פייק ניוז מארץ הפייק ניוז, כתבתי את זה בלי לדעת על הציוץ שלו והצמידו את זה לזה. אני לא עוקבת אחרי יאיר נתניהו ולא מעניין אותי מה הוא כותב, הוספתי ציוץ מפרגן לכל מי שהייתה לו יד בעניין, ולנתניהו הייתה יד בעניין. אי אפשר לקחת את זה ממנו. זה שהוא הצליח במבצע החיסונים לא אומר שהוא לא נכשל בדברים אחרים, והתקשורת פוגעת בעצמה אם היא לא מציגה את התמונה המלאה".
ליאל לא טרחה להסביר לעוקביה בטוויטר את השתלשלות העניינים או לסתור את מה שהתקבע בתודעתם של רבים כהתקפלות. היא התעלמה גם מקריאות "ביביסטית" שהחלו להציף את הרשת; זו לא הייתה הפעם הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה. היא התרגלה לזה כמו שהתרגלה לטענה שהיא בכלל שמאלנית שמשמשת שופר של "הקרן החדשה לישראל" כחלק מהחינוך שספגה בבית – כפי שנתניהו הבן רמז בהערתו על ג'ורג' סורוס, המיליארדר שנודע בתרומותיו לקרן. ליאל ידעה שזה פשוט יתהפך שוב, כפי שאכן קרה כחודש לאחר ציוצי החיסונים והתודות, כשיאיר נתניהו התייחס אליה בטוויטר בסגנון המעודן המזוהה איתו: "וואו איזה תעמולה פסיכית עכשיו באלג'זירה 12. דפנה ליאל מספרת על 'חבר ליכוד' ש'סיפר' לה שהוא מבסוט מהריאיון של נתניהו כי הוא 'שיקר מלא'. על מי את חושבת שאת עובדת עם ההמצאות האלה? תני את שמו או תפסיקי לבלבל את המוח...".
במשרדי חדשות 12 בנוה אילן מחייכת ליאל ומספרת לי סיפור: "השבוע פרסמתי אייטם על ההנחיה של הליכוד להטות את הסקרים לטובת גנץ. חצי מהפיד אמר שאני מנסה לפגוע בו כדי לעזור לגוש השמאל, שהקולות לא ילכו לגנץ, והחצי השני אמר שאני ביביסטית. אש צולבת".
מזכיר את התגובות לריאיון של יונית לוי עם נתניהו לפני חודש.
"אני גוזרת על הריאיון הזה את הגזירה שגזרתי על עצמי: אם חצי אמרו שיונית התחנחנה והתנחמדה והתפרקה מולו, וחצי אומרים שהיא הייתה אגרסיבית ולא נתנה לו להוציא מילה - זה אומר שהיה ראיון מצוין. אני שופטת אותו במונחים של כמה מידע חדש יצא ממנו, ונתניהו דיבר פעמיים על מילצ'ן. זה הישג עיתונאי, כי הוא לא התכוון להגיד את זה".
העיסוק באותו ראיון מדובר הגיע לשיאו השבוע, כשבידיעה ב"וואלה" נטען שלוי הגישה מכתב התפטרות לאחר שלתחושתה לא הפגינה מקצוענות מספקת מול ראש הממשלה. בתגובה לפרסום איימו בחדשות 12 לתבוע את וואלה ודרשו התנצלות על מה שהגדירו כידיעה שקרית. לוי עצמה צייצה "לא היה ולא נברא", ואילו מוואלה נמסר כי הם עומדים מאחורי הדברים.
"הסיפור על ההתפטרות זו המצאה מוחלטת", מספרת ליאל הנעשה על מאחורי הקלעים. "אני עצמי נכחתי במקום כשיונית קיבלה שבחים ומחמאות על הריאיון".
אז מאיפה צצה הידיעה הזאת?
"אני אתן לך דוגמה איך נולדים סיפורים הזויים. לפני כמה ימים ישבתי עם עמית סגל באולפן אצל רפי רשף. אמרתי לרפי, 'שים לב שגדעון סער אמר כך וכך'. רפי שאל אותי 'למי אמר?', ועניתי 'לאיזה כתב זוטר חסר חשיבות'. כמובן שהתכוונתי לעמית שכל הזמן ישב לידי, וצחקנו, כי ככה זה אצל רפי. יש דאחקות, מה גם שעמית ואני חברים טובים ואפילו הילדים שלנו חברים. אבל אז יצאה כתבה ב'אייס' שדפנה ליאל אמרה על עמית סגל שהוא כתב זוטר וחסר חשיבות. אולי משהו מהסוג הזה קרה גם במקרה של יונית. מישהו שמע משהו ונתן לזה פרשנות".
יש לי משפט למקרה ששוב יטרידו אותי, "אני מבינה שאתה רוצה להפוך לאייטם"
ליאל, 38, היא כתבת הכנסת של חדשות 12. ארבע מערכות הבחירות שישראל נגררה אליהן בשנתיים האחרונות הפכו את פניה למוכרות מאוד, אבל היא עדיין זוכרת מה זה להיות עיתונאית אלמונית. "כשהייתי יותר צעירה עבדתי בערוץ הכנסת", היא מספרת, "והיו הרבה הערות של פוליטיקאים גברים, שיח מעליב ומקטין. לפני כמה שנים ניסחתי לעצמי משפט שאגיד בפעם הבאה שמישהו יטריד אותי: 'אני מבינה שאתה רוצה להפוך לאייטם'. טוב שיהיה משפט כזה כדי שלא אשתתק כמו שקרה לא פעם, ועדיין סביר להניח שיקרה שוב".
כלומר, אנחנו לא מדברות על תרחיש היפותטי. הטרידו אותך.
"בהחלט הוטרדתי מינית, גם על ידי פוליטיקאים. הייתה פעם שהגשתי משדר צהריים ואחד הפוליטיקאים נכנס והתיישב ממש צמוד אליי, הגוף שלו נוגע בי. הפלורמן (מנהל הבמה – י.פ) אמר לו 'תתרחק, אתה אמור לשבת יותר פנימה', אז הוא ענה לו 'לא לא, בשביל זה באתי'".
אחת הכתבות המשמעותיות הראשונות שלך בתפקיד הנוכחי הייתה על חברות כנסת שעברו הטרדה מינית והחליטו לדבר.
"זאת הייתה הכתבה הראשונה שעשיתי והרגשתי שהיא אני. פניתי לכמה חברות כנסת, לא כולן הסכימו אבל חלק הרימו את כפפה, כמו גילה גמליאל, שרן השכל, איילת נחמיאס ורבין. מירב בן ארי סיפרה שזה קרה לה אפילו כח"כית".
ואת? פוליטיקאים עדיין מרשים לעצמם להתנהג איתך כמו באותו אולפן?
"היום מטבע הדברים זה קורה פחות. אנשים יותר מכירים אותי, יותר נזהרים".
בהקשר הרחב יותר, מה עשו שש שנים ככתבת הכנסת של חדשות 12 ליחסים שלך עם הפוליטיקאים? יש ביניהם כאלה שאת מעריכה ברמה האנושית, שיכולת להיות חברה שלהם?
"לא רבים, והם בדרך כלל לא הבולטים בתקשורת. חלקם מאוד שקועים בעצמם, נרקיסיסטים. אלה לא אנשים שבדרך כלל תרצי להיות חברה שלהם. אגב, חלקם הגיעו נחמדים והתקלקלו בדרך".
את חשבת פעם ללכת לפוליטיקה?
"דווקא עכשיו, אחרי הרבה שנים של התבוננות מהצד, אין בי שום חשק להיכנס לפוליטיקה. תביני, פוליטיקאים מדברים איתי היום על אפשרות של בחירות חמישיות באדישות מצמררת ממש. כל אחד דואג לאינטרס הפוליטי שלו, אני נדהמת באיזו אגביות וטבעיות הם מדברים על זה כסיבוב נוסף שבו הבייס יצביע להם שוב. ואני אומרת הלו, שכחתם שיש פה מדינה שצריכה ממשלה מתפקדת ולא הכל זה האם זה מקרב אותך לכיסא?
"כבר שנתיים וחצי הם לא עושים כלום בשביל הציבור אלא עסוקים בלהיבחר. שנתיים וחצי לא העבירו שום חקיקה משמעותית מלבד דברים שקשורים לקורונה. ברוב הגדול של מדינות העולם לא הלכו לבחירות, אפילו האופוזיציה הסכימה לא ללכת לקלפי כדי לא לערבב פוליטיקה ומגפה. אצלנו לא רק שלא כיבדו את הבחירה ואת כללי המשחק, אלא לוקחים אותנו לסבב רביעי. אין פה שום כבוד להליך הדמוקרטי".
ואת בכל זאת לא רוצה לשנות מבפנים כמו עיתונאים אחרים שחצו את הקווים?
"האמת היא שאף פעם לא רציתי ממש להיות שם, כמו שהרבה זמן התלבטתי אם אני בתקשורת לתמיד, או עושה את זה בינתיים. הבנתי שלתמיד כשהתחלתי בתפקיד הנוכחי, אבל גם היום אני לא יכולה לומר בביטחון שבגיל 60-70 תהיה לי עבודה. זה קרה למעט מאוד נשים במקצוע".
ומה עושים עם זה?
"וזה דבר שלאורך שנים העסיק אותי, וגרם להרבה חברות שלי או כאלה ששירתו איתי בצבא לפרוש מהמקצוע מתוך מחשבה שלא יהיה קל לאישה להתבגר בו. מצד שני, בשנים האחרונות רואים הרבה יותר נשים על המסך, חדשות 12 ספציפית מודעת מאוד לגיוון המגדרי. לי אפשרו לגדל פיזית בתוך המערכת שני ילדים. היו פה גם לא מעט נשים שעזרו לי ודחפו אותי".
בדרום אפריקה חיינו את האפליה. גם לנו הייתה עוזרת שחורה
היא נולדה בירושלים, בתם של ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד הכלכלה והתכנון ומנכ"ל משרד החוץ, דיפלומט ומבקר חריף של שלטון הימין. אמה, רחל, היא יו"ר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל ולשעבר מנכ"לית הקרן החדשה לישראל.
מה שמתדלק היום ציוצים של יאיר נתניהו.
"הרקע שלי הקשה עליי מקצועית בהתחלה, כי הייתה עליי חובת הוכחה לשני הכיוונים: לימנים שלא באתי לעבוד בשביל השמאל, ולשמאל שלא באתי לעשות לו יחסי ציבור. אני חושבת שהוכחתי את זה, ומי שממשיך לטעון אחרת כנראה לא ראה מעולם את הדיווחים שלי. אני מאוד גאה בהורים שלי, הם אנשים שעשו המון בשביל המדינה וכואב לי מאוד לראות שמשתלחים בהם. אין לי בעיה עם הוויכוח הפוליטי על הדרך שלהם, אבל אני בת 40 כמעט ואפשר לראות אותי כאדם בפני עצמו".
את ילדותה העבירה בחו"ל, תחילה בטורקיה ואחר כך בדרום אפריקה, כשאביה שימש שם שגריר. "כשנפל שלטון האפרטהייד אני זוכרת שידעתי שאני חווה מאורע היסטורי", היא אומרת. "החיים שם היו מאוד מעמדיים, חיינו את האפליה. בכל בית היו עוזרות שחורות, גם לנו הייתה. כשהשלטון הזה נפל אבא שלי לקח אותי לראות את השחורים מצביעים בפעם הראשונה, זה היה מאוד מרגש ומשמח. השנים האלו מאוד השפיעו על מי שאני היום".
כשהייתה בכיתה ו' חזרה משפחתה לישראל, אבל הילדות בחו"ל הותירה חותם. "להיות זרה, להרגיש לא שייכת, זה פיתח אצלי רגישות חברתית והזדהות עם החלש. כל היהדות הרי מבוססת על זה שנזכור את מה שעשו לנו ונהיה רגישים חברתית. מעבר לזה, כשחזרנו ארצה הבנתי שאני לא רוצה לחיות במקום אחר. כשבעלי שקל פוסט דוקטורט בחו"ל אמרתי שאני לא רוצה יותר להיות במדינה שהיא לא שלי".
הבעל הוא יואב באומן, דוקטור לביולוגיה. הם נישאו כשהייתה בת 27 והביאו לעולם שני ילדים, נעמי (9) וגיא (5). בינתיים מתגוררת המשפחה בישוב השואבה, סמוך לירושלים ולעבודתה של ליאל בנוה אילן. בקרוב יעברו להרצליה כדי להיות קרובים למשפחה המורחבת.
היא שירתה בגלי צה"ל ככתבת צבאית ועורכת, ובמקביל לעבודתה ככתבת פוליטית בערוץ הכנסת עשתה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדעי המדינה. כילדה הייתה יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית. די והותר הזדמנויות ופורומים שבהם הייתה לה הזדמנות להתבטא בענייני דיומא, ועדיין נדמה שאיש אינו יודע מהי עמדתה הפוליטית. אפילו לייק לפוסט של פוליטיקאי היא מעולם לא עשתה. "החברה הכי טובה שלי בדיוק אירחה אנשים לפני כמה ימים והיה ויכוח, צרחות סביב השולחן. כרגיל, חצי אמרו שאני שופר של ביבי וחצי שאני שמאלנית מהבית", היא צוחקת.
מה זה, החלטה להיות חידה?
"אני לא יכולה להיות מזוהה פוליטית. אני לא חושבת שאף פעם לא יודעים מה דעתי, יש דברים שבקלות אפשר לראות שאני לא רווה מהם נחת, אבל אני חושבת שעצם ההשתדלות והחתירה לשם היא משמעותית מאוד. ברור שהמשפחה שלי יודעת, החברים הקרובים ובת התשע שלי יודעת, אבל לימדתי אותה להגיד שהיא לא יודעת כדי שלא יתחילו לחלוב ממנה. אני כתבת שמביאה מידע, אני צריכה שכמה שיותר אנשים יראו בי גורם אמין ומקצועי ויעבדו איתי כמה שיותר שחקנים. בכלל, כדי להחזיר את האמון של הציבור בעיתונות צריך על המסך אנשים שעושים עבודה עיתונאית קלאסית ולא בשירותה של איזו מפלגה".
אני שואלת על ההסתה של ראש הממשלה נגד התקשורת. היא חושבת שזה פחות חד ערכי: "יום אחד הוא נכנס בנו, ויום אחרי בא לדבר פה. עכשיו הוא טוען שהתקשורת לא מפרגנת לו מספיק על מבצע החיסונים, אבל היום הוא הכניס אותי לשידורי התעמולה שלו. כל היום שלחו לי את זה בווטסאפ", היא אומרת, פניה מביעים חוסר שביעות רצון, ומראה לי את עצמה מדברת על מנכ"ל פייזר שסיפר על המעורבות של נתניהו במבצע.
עוד הוכחה שאת ביביסטית. זה לא מפריע לך?
״לא אגיד שאני לא נפגעת לפעמים, הלבישו עליי את כל האינטרסים, אבל אני לא עובדת בשביל אף אחד. והייתי הרבה פחות מרוצה אם רק מחנה אחד היה מוחא כפיים".
הדברים הכי מעניינים קורים מחוץ לפריים
השיחה גולשת לקראת סופה אל הקורונה. "אני בטוחה שהפסדתי הרבה סיפורים בגלל ששנה לא נפגשת פיזית עם המקורות, הכל עבר לטלפון והם רוצים לדבר על דברים רגישים רק פנים מול פנים", היא אומרת. "הם לא מפחדים שאני אקליט, אלא מהאזנות. אז הדלפה שיכולה לסכן את הבן אדם או לחזור אליו כבומרנג קורית פחות עכשיו".
את מרגישה שהעבודה שלך נפגעת?
"יש לי מזל שבניתי רשת ענפה של מקורות לפני הקורונה, אבל עדיין יש ערך לזה שעיתונאי רואה את הדברים במו עיניו. עכשיו אני צופה אפילו בדיונים בכנסת מהבית, והרי הדברים הכי מעניינים קורים מחוץ לפריים. למשל, בבחירות הקודמות הגיע סרטון שבו נתניהו מגיע לאיזה מקום ומתקבל כמו גיבור, אבל אז השכנים שלחו לנו את הסרטון המלא וראו בו אנשים שצועקים לו 'לך הביתה'".
דיברנו על האפשרות של בחירות חמישיות. איך נראו השנתיים האחרונות מהעמדה שלך?
"נעשו כאן דברים שלא ייעשו. לא העבירו תקציב שוב ושוב, שברו את הסכם הרוטציה. ולמה אומרים שיהיו בחירות חמישיות? כי אף אחד בגוש הנגדי לנתניהו לא מסכים לרוטציה. הם לא סומכים אחד על השני שההסכם יכובד. כשנשבר כלל יש לזה השלכות, זה כדור שלג שאי אפשר לעצור. גם כשמדברים על חקיקה שתעצור את המשפט אחרי שהוא התחיל, שהיא שבירה של כללי המשחק, ההשלכות של זה קשות מאוד. אני רואה יוזמות חשובות שלא מתקדמות, למשל כל הצעות החוק של הרשימה המשותפת. ולמה הן לא קודמו? כי הן של המשותפת. אבל יש שם הצעות חברתיות מעולות שנוגעות לכולם, לא רק למגזר. בשנתיים האחרונות התרשמתי שהיכולת להשפיע מתוך הזירה הפוליטית היא פחותה בהרבה משחשבתי".
אז זה בנוגע ליכולת, אבל מה לגבי הרצון? יש בכנסת אנשים שאכפת להם?
"הפוליטיקאים פועלים מאינטרסים פוליטיים אישיים. התפקיד שלנו כעיתונאים הוא להראות שלא טובת המדינה עומדת לנגד עיניהם".