-
-
"החוק לא אוהב נשים שלא מצטערות"
קלייר פוי חוזרת למסך ומזכירה שלא התקדמנו כלל
-
תבינו כבר, מבטא בריטי הוא לא מדד לאיכות
"לגדול בין זאבים" לא שווה את הכסף שנשפך עליה
-
"איך פגשתי את אבא" מזיעה ממאמץ, וזה מביך
אף אחד לא ביקש את הסדרה הזאת, אבל הנה אנחנו
-
אז איך הגרסה האמריקאית של "על הספקטרום"?
"מנקודת מבטנו" מחווירה בהשוואה למקור
-
האובדן הקשה שהפך לאחת הסדרות הכי אופטימיות
"מישהו איפשהו" מרגשת, בדרכה המעוותת והמשונה
-
סוף-סוף הזכירו לנו: גיבורי על אמורים גם לבדר
ג'ון סינה נותן הכל ב"פיסמייקר" - ואז ממשיך
-
צופי "המשרד" בטוח יתאהבו ב"מחלקת גנים ונוף"
איימי פולר מובילה קומדיה שהיא אי של שפיות
-
לא ברור איך איש כזה ציני יצר סדרה כזו אנושית
"טוני נולד מחדש" מתאימה גם בזמנים הכי מדכאים
-
זה לא עוד ריאליטי, אלא יצירה סוחפת על ספורט
"לעודד" תגרום לכם להתעניין בענף בפעם הראשונה
-
מיה לנדסמן יודעת איך מרגיש שיימינג לשמאלני
"שעת אפס" עדכנית, אקטואלית ומרגישה כמו מותחן
-
אסתטית, זו הסדרה הכי מרשימה בטלוויזיה
למזלה של "אופוריה", היא ממש לא רק יפה
-
אפשר לאהוב סדרה גם בלי גיבור אפל ו"מורכב"
"החיים עצמם" ממשיכה להסתכל על חצי הכוס המלאה
-
פעם נשים הזמינו חשפנים. זה היה מבחיל ומדהים
"קללת הצ'יפנדיילס" רואה מעבר לשיזוף והשרירים
-
"אלוף הראמן": כשהוא ימות, המרק ימות איתו
כמו כל סיפור על אוכל, זה לא רק סיפור על אוכל
-
מתי בפעם האחרונה ראיתם בטלוויזיה רופא מרושע?
"ד"ר מוות" כל כך כיפית - וגם כל כך מזעזעת
-
הסדרה הפרועה של השנה מגיעה סוף סוף לישראל
מי שלא מפחד מראשים ערופים יתאהב ב"קתרינה"
