יותר משכיף לצפות בסדרה טובה, כיף לצפות בסדרה טובה שמתגלה די בהפתעה. וזה בדיוק מה שקורה עם "מגרש הרוסים", דרמת המתח החדשה מבית כאן 11 שנשמעת כמו הצגה של תיאטרון גשר שטעתה בדרך. סדרה תקופתית בירושלים של שנות ה-90, עם דיאלוגים רבים וכתוביות בשפה הרוסית, על עוד תעלומת רצח מהסוג שכבר יצא מכל החורים: אלה לא החומרים שמהם יוצרים להיט, בטח שלא להיט ישראלי. ולכן ההמלצה על הסדרה של יבגני רומן ודימה מלינסקי כל כך חשובה, אפילו קריטית.

עלילת "מגרש הרוסים" מוזנקת עם רצח של עולה חדשה מברית המועצות, כשעל המצח שלה חרוטה צלקת מדממת עם המספר 37. יהודה (יעקב זדה-דניאל), חוקר בימ"ר ירושלים, מגלה די מהר שהרצח של אותה עולה דומה באופן מחשיד לשורת רציחות שהתרחשו בברית המועצות עשור קודם לכן - ומי שעוזר לו להבין את זה הוא אנדריי (אנטולי בלי), אביו של נידון למוות שהורשע ברציחות הללו וממתין להוצאתו להורג, שמגיע בתזמון קריטי לישראל כדי להוכיח את חפותו של בנו. ונחשו מה? השוטרת האחרת (עופרי פרישקולניק) היא גרושתו של יהודה. והבת שלהם מחלימה מסרטן. ויהודה מתנהל ברשלנות מוחלטת עם חומרי החקירה. אלה קלישאות לעוסות, נכון, אבל כשמדובר בסדרה ברמה של "מגרש הרוסים" זה נסלח.

שלושה פרקים ראשונים מתוך שמונה נמסרו מראש לביקורת, והם לא מותירים מקום לספק: "מגרש הרוסים" מצולמת טוב, מסוגננת נהדר ומתהדרת בסטים ראויים לשבחים - בין אם מדובר בדירת מהגרים חנוקה או במסדרון מפואר של כלא רוסי. וזו לא רק הצורה שהופכת אותה לאחת מהטובות ביותר בז'אנר (והשד יודע שהיו כאן הרבה כאלה), אלא גם התוכן. רומן ומלינסקי מפגינים תשומת לב מבורכת לדקויות, ניואנסים ופערים בין נקניקים, ומרשים לראות איך דווקא סדרה שחוזרת אחורה בזמן מצליחה למצוא דרך נבונה וממש לא טרחנית לטפל בעדתיות ובגזענות שרלוונטיות תמיד. יהודה ואנדריי הם הרי הפרטנרים הכי לא שגרתיים שיש, האחד מזרחי חוזר בתשובה וקצת הומופוב והשני רוסי חכם אך כזה שאין איך לתקשר איתו, ומילים לא יכולות לתאר עד כמה זה מבוצע טוב. 

הקרדיט על הביצוע הטוב הזה הולך כמובן לשחקנים עצמם, ו"מגרש הרוסים" היא בגדר עוד איקס על החגורה של זדה-דניאל: שחקן שיש לו את כל מה שצריך בשביל להיות כוכב ענק, למעט הכוכבות עצמה. לנה פרייפלד נהדרת בתפקיד מסתורי ולופת שנכנס לתמונה רק בפרק השני, אך למרבה הצער גם היא נופלת קורבן למגפת הפאות המחורבנות של הטלוויזיה הישראלית. אבל ההסתייגויות הללו הן מינוריות כשמתבוננים על "מגרש הרוסים" כולה - וכאמור, במיוחד בהתחשב בנתוני הפתיחה הלא מאוד מבטיחים שלה. הרי האלמנטים המוכרים בה חרושים (רצח? בירושלים? איך לא חשבו על זה קודם), והאלמנטים הלא מוכרים בה הם כאלה שאינם מוכרים מסיבה מאוד ברורה (היותם של הגיבורים רוסים, אין טעם להתכחש לגזענות הסמויה). בגלל זה כל כך חשוב להדגיש שוב ושוב שמדובר בסדרה מותחת, משובחת, מפתיעה לטובה ועשויה לעילא.