עוד לפני הצפייה בשנייה אחת מ"פסוורד", השעשועון החדש של רשת 13, הראש כבר התמלא בשאלות: מה הופך אותו ל"משחק הכי מצליח בארה"ב" כפי שמבטיח הפרומו (ובניגוד למדדים הידועים)? מי בדיוק חשב ששעשועון אחד מצריך שני מנחים? ולמה אי אפשר היה לתרגם את שם התוכנית לעברית? התשובות: לא ברור, רשת 13, ולא ברור.

מאיה ורטהיימר וקובי מימון - היא מנחה והוא משתתף - מובילים החל מאמש את הגרסה המקומית לשעשועון שעלה באמריקה עוד בסיקסטיז. משחק טלוויזיה קלאסי ומיושן, שמזוהה בשנים האחרונות עם ג'ימי פאלון: מנחה הלייט נייט המתיש שהקים אותו לתחייה עם פינה עמוסת ידוענים. בשנה האחרונה הפורמט אף עבר לפריים טיים, גם שם תחת חסותו של פאלון, ורשם נתוני צפייה נאים. החוקים פשוטים למדי, והם מהדהדים את נסיקת משחקי המילים וורדעל וסמנטעל - כל משתתף צריך להעביר מילה לבן הזוג שלו באמצעות מילה אחת, בלי פנטומימה ובלי לועזית. מי שמצליח להתקדם זוכה בכסף, אבל הסכומים לא אדירים. 

מתוך
מתקשה להחזיק ערב שידורים. "פסוורד"|צילום: רשת 13

בדומה לגרסה האמריקאית הנוכחית, ב"פסוורד" יש למשתתפים מן היישוב קביים של סלבריטאים - מימון ועוד אורח מוכר כלשהו. לא ברור איזו דינמיקה אמורה להיות להראל סקעת ולפרטנרית שלא פגש מעולם, אבל הוא מנסה לעשות את המקסימום. הקרינג' הזה הוא גם ככה רק אחת מהבעיות הבוערות של "פסוורד", תוכנית שמחלקת הסאונד שלה משתמשת בתגובות קהל מופרעות בעוצמתן. גם הפורמט לא מוברג עד הסוף, כשלפעמים מגלים לצופים את המילה ולפעמים לא, והתחושה הכללית היא של פינה בתוכנית לייט נייט שקיבלה יותר מדי אחריות. 

כי בדיוק כמו ש"קארפול קריוקי" הישראלית נחה בקצה הלוח של התאגיד, כך גם "פסוורד" מתקשה להחזיק סביבה את כל ערב השידורים. החוקים שלה מאלצים למלא כל תוכנית בסבב וחצי של משחק, והטון הכללי הוא כזה שפחות מאפיין פריים טיים ויותר מתאים לתוכנית אירוח לילית - אילו רק הייתה לנו אחת. זה שקטעים בני דקות ספורות מתפוצצים ביוטיוב האמריקאי לא אומר שצריך להפוך את "פסוורד" למותג דגל, בטח כשכל פינה בה (התוכן, המנחים, הסט) דורשת גרסה הרבה יותר מעודכנת. וכשזה המצב, השעשועון בהגשת ורטהיימר ומימון מעורר כל כך הרבה אי נוחות, שכמעט נדמה כאילו מישהו מתחנן שפשוט לא נצפה בו. באווירת "אנחנו יודעים שזה לא עובד, תנו לנו להתמודד עם המבוכה הזאת בשקט, בבקשה תלכו".