חלק לא מבוטל ממערך הקידום של "קוגל", סדרת הספין-אוף החדשה מבית yes ל"שטיסל", מגיע מעולם הריחות ומשתמש במושגים כמו "ניחוח". ככל הידוע, הטכנולוגיה להריח דרך הטלוויזיה עוד לא קיימת. אבל דווקא אפשר להבין את גורמי המקצוע שבחרו לנקוט באותה טקטיקה: "קוגל", שהיא למעשה פריקוול שמתרחש לפני אירועי הסדרה המקורית, מציעה חוויית 360 שבמובנים רבים אכן מגרה את כל החושים. ואותו "ניחוח" אמורפי ממש לא נוגע רק למאכלים אשכנזיים.

שנת 2013, השכונה החרדית באנטוורפן, אחד המקומות הכי קסומים באירופה שלא מספיק מוערכים על היותם כאלה. נוחעם (ששון גבאי) ובתו ליבי (הדס ירון), בימים שלפני הגעתם לישראל ב"שטיסל" וכל האירועים המטלטלים שצפויים להם, עוסקים בשני עולמות שונים אך דומים של סיפור סיפורים. הוא סוחר תכשיטים חלקלק, היא מורה עם אספירציות לעסוק בכתיבה. הוא בביזנס, היא בפיקשן. או אולי בעצם בפיקשען. יש גם את יידעס (מילי אביטל), האמא שרוצה להתגרש מאבא אבל קודם למצוא שידוך הגון לבת, את מושא האהבה הפוטנציאלי (רועי ניק) שליבי פוגשת בטראם, את אלמנתו של בעל מסעדת הקוגל (רותם אבוהב) שמושכת את נוחעם ביותר מאופן אחד, וגם את יגאל נאור, אורי אלבי, שי אביבי, ירדן בר-כוכבא, ניב מג'ר ורבקה מיכאלי הגדולה.

למרות שההגדרה הקלינית של "קוגל" היא פריקוול, יהיה הרבה יותר הוגן לתאר אותה בתור אתחול. ולא אתחול במובן של ריבוט - הרי מדובר בעלילה חדשה עם דמויות קיימות - אלא במובן של איפוס הגדרות שהיה נחוץ למותג הכל כך אהוב, והלבשתו על פרקטיקות חדשות. אם הקונספט ההתחלתי של הסדרה הוא של "מה השנה שסדרות כאלה עדיין יוצאות לפועל", הביצוע הוא של "אה, עוד רגע השנה 2025 וככה אמורה להיראות טלוויזיה". זה נכון לחילופי הגברי מאחורי הקלעים, כשכעת "קוגל" מובלת בלעדית על ידי יהונתן אינדורסקי שיצר את "שטיסל" לצד אורי אלון, אבל לא רק. פתאום נכנסים למטבח החרדי גם הבמאי ארז קו-אל ("הטבח") וצלם הבית של הסדרות הישראליות המתחכמות, גיא רז, ושינוי התפיסה הזה מתבטא אפילו ברמת השפה הגרפית ועיצוב כותרות הפתיחה. כאמור, טלוויזיה שאפשר להריח. 

לצד התזוזה הכרונולוגית, הריחוק הגיאוגרפי של "קוגל" מישראל - הן מבחינת מקום ההתרחשות והן מבחינת זירת הצילומים - מוסיף לה נופך משלה, של אגדה עם שחקנים אגדיים. של הברקה שלא אמורה להיות מוגבלת רק לחסידי הסדרה המקורית. לא צריך מבקרי טלוויזיה בשביל להתעלף מששון גבאי, וגם לא מהדס ירון שקצת קשה לעכל אותה בגיל 34 בתור בת 22, ולכן ראוי לציין שמעלותיה המשחקיות של "קוגל" לא מסתכמות רק באלה של השניים. מספיק לראות את המעין-קאמבק של ירדן בר-כוכבא: היא כל כך כל כך טובה, גם אוכלת את הגפילטע וגם משחקת אותו, אם לשאול מהדימוי שהיא עצמה מציגה. ובמצב הנוכחי, "קוגל" היא המימוש המושלם של הפסקת אש טלוויזיונית. מקסימום נחמה ומינימום קונפליקטים. ועד שיש כאלה, הסיכונים שהגיבורים שלה נוטלים הם נמוכים למדי ולא מאוד טעונים. כי הטמפרטורות תמיד פושרות באנטוורפן, וזה מנחם להפליא. שמישהו בנטפליקס יכין שוב את המזומנים.