סדרה חדשה שעליה מתנוסס השם דארן סטאר היא עדיין חתיכת אירוע טלוויזיוני. אין יוצר שהשם שלו מזוהה יותר עם גילטי פלז'ר מהסוג הטוב ביותר, והוא הוציא תחת הידיים שלו כמה מהסדרות המצליחות ביותר של המאה הקודמת ותחילת שנות האלפיים, ובראשון כמובן "בוורלי הילס 90210", "מלרוז פלייס" ו"סקס והעיר הגדולה", שהפכה לאורים והתומים של כל קומדיה שעוסקת בנשים, אופנה, סקס או שלושתם יחדיו. בשנים האחרונות הוא אחראי על "יאנגר", סדרה שרחוקה מלהיות מצליחה או מדוברת כמו הקודמות שהוזכרו, אבל נכנסת לעונתה השביעית והיא התחליף הכי ראוי שסטאר הפיק ל"סקס והעיר".
כי בעוד "יאנגר" רלוונטית מבחינה תרבותית, קלילה וכיפית ומלאה בדמויות נשיות נהדרות, קשה לחלוק אפילו אחת מהמחמאות האלה גם ל"אמילי בפריז", שעלתה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס. לילי קולינס, שמככבת וגם מפיקה, עושה את מירב המאמצים להפיח חיים בדמות השטוחה שנכתבה עבורה, אבל גם ליכולות שלה יש גבולות. אבל רגע, בואו נתחיל מהדברים שכן עובדים ב"אמילי בפריז" - ויזואלית, מדובר בסדרה משגעת. פריז היא הכוכבת האמיתית שלה ואפשר לצפות בכולה על מיוט ורק להנות מהרחובות המרוצפים, בתי הקפה, המאפים המפתים והאווירה הפריזאית שאפשר כמעט להריח.
שם, פחות או יותר, מסתיימות המחמאות. כלומר, אפשר לסחוט עוד כמה - האופנה מוצלחת (הסטייליסטית האגדית של "סקס והעיר", פטרישיה פילד, שימשה כיועצת), המשחק לא רע בכלל ו... אממ... לא, זהו. גם אם "אמילי בפריז" אמורה להיות ממתק קליל ובינג'י, היא לא באמת מספקת את הצורך הזה ומתבססת על כל כך הרבה קלישאות ממוחזרות. היחסים בין אמילי לבוסית הפריזאית שלה הם אחד לאחד "השטן לובשת פראדה" והפערים התרבותיים כל כך פשטניים שזה אפילו מכעיס: היא ידידותית, הם חצופים, היא ממוקדת עבודה, הם מעדיפים לנסות לפתות אותה למיטה וכו'.
באחד הפרקים, אמילי מנסה להסביר למי שעומד בראש מותג בישום למה הפרסומת החדשה שלו, בה אישה מתהלכת עירומה כשגברים בחליפות בוהים בה - היא מנותקת מהלך הרוח התרבותי ויכולה להיתפס כסקסיסטית. מדובר בקו עלילה אירוני במיוחד, כי "אמילי בפריז" עצמה מנותקת ומיושנת מבחינת הפנטזיה שהיא מציעה. קולינס היא יפהפייה, אז כמובן שאמילי מושכת אליה את כל הרווקים (וגם הפחות רווקים) הנחשקים של פריז. אבל גם האישיות שלה מוצגת כנטולת פגמים, וגם כשיש קונפליקטים, היא מדלגת מעליהם בקלילות. בן הזוג שלה נפרד ממנה בשיחת טלפון? היא שוכבת בטעות עם נער בן 17? מתנשקת עם בן הזוג של אחת החברות החדשות שלה? לא נורא, החיים ממשיכים כרגיל, אמילי תיתקל אולי בעוד משבר בעבודה ותמיד תציל את היום. אה, ותמיד ללא מאמץ.
הבעיה העיקרית של "אמילי בפריז" היא שהסדרה לא מצליחה להתעלות מעל הקלישאות, ואין בה רגעים של אנושיות כמו בסדרות האחרות של דארן סטאר. הוא תמיד עסק בפנטזיה, אבל הגיבורות של "בוורלי הילס", "מלרוז פלייס", "סקס והעיר" ו"יאנגר" רחוקות מלהיות מושלמות, והרגעים בהם הן מתרסקות, כואבות וחוות משברים אמיתיים הם הרגעים שמאפשרים להיקשר אליהן. מלבד סיפוק אסתטי והערכה מחודשת לפועלה של קולינס, שבאמת מתאמצת כאן מעל ומעבר, בינג’ של העונה ישאיר אתכם בלי כלום - בלי היכרות מעמיקה של הדמויות, בלי הומור שנון ובלי קונפליקטים של ממש. איזו אכזבה.