עם שמות כמו "הנשים של אונליפאנס" ו"הגברים של אונליפאנס", צמד סרטי הדוקו החדשים של יעלי אבנרי, שעלו השבוע ב-FreeTV, לא צריך לעשות שום דבר מעבר לזה בשביל לעורר את סקרנותם של הצופים. בכל זאת, מציצנות. מה גם שבניגוד לספינים יחצניים של סלבס משועממים, ב"הנשים והגברים של" מתיישבים מול המצלמה אנשים שאפליקציית המנויים הפורנוגרפית אכן תופסת נתח משמעותי מהחיים שלהם. זה אומר סרט נועז יותר מהדוקו הישראלי הממוצע - בטח כששירות הסטרימינג נמצא מאחורי חומת תשלום משל עצמו - וכזה שמלבד המענה ליצר הקדמוני של הקהל כן מצליח לבשר על מהפכה טלוויזיונית של ממש.
סטודנטית לפסיכותרפיה עם פרטנר חרדי לשעבר מ"נינג'ה ישראל", כפר סבאית שבן הזוג שלה משווק לה את התוכן, אם חד-הורית שעובדת כחשפנית, גיי מסורתי, הנדימן - המשתתפים של "הנשים והגברים של אונליפאנס" מגוונים כמעט מכל היבט. לכולם יש ותק של שנתיים בממוצע באפליקציה הצומחת, כי היא די זרה לישראלים וכי הקורונה, ומעבר לזה אין להם יותר מדי במשותף. אולי רק זה שלפחות לפי מקרי הבוחן, בעיקר בחצי הנשי, הפנייה לעבודה באונליפאנס היא תולדה של איזושהי טראומה: אחת עברה פגיעה מינית, אחרת ניצלה מפיגוע. אבל מה שהופך את הסרטים הללו לטובים בדיוק כשם שהם מרתקים זה שכל סיפור בסרטים האלה הוא סיפור של עוצמה. נשים וגברים שהם הבוסים של עצמן ועצמם, אנשים בוגרים עם גבולות ברורים ובריאים מאוד שלא מהססים לחסום את כל מי שכותב להם "זונה".
בעודם מטיפים להיזהר מכל הסוכנויות המפוקפקות בתחום, ומסבירים שזה מה שמפריד אותם מכוכבי הפורנו הקלאסיים, "הנשים והגברים של אונליפאנס" מקפידים להראות את יתרונות השמירה על האייג'נסי בידיים שלהם - ושלהם בלבד. אם הם רוצים לפתוח את התוכן שלהם בחינם לחיילים אחרי 7 באוקטובר (מה ששמעתם), זו פשוט זכותם. נדיר להיתקל בדוקו שמסתכל על הבחירות הללו באופן כל כך לא שיפוטי, על אחת כמה וכמה בזירה שמרנית כמו הטלוויזיה הישראלית, ולכן חבל שהסרטים של אבנרי נתקלים לפעמים בתקרה של אותה שמרנות ממש: בעוד שבסרט של הגברים אין שום בעיה עם פלג גוף עליון חשוף, בזה של הנשים רואים פטמה אחת ולפרק זמן קצר בלבד. ברור למה היוצרת והמשתתפות לא מראות מעבר לזה, כי אז יהיה צורך להגביל עוד יותר את הצפייה בדוקו וזה גם מייתר חלק מהתוכן שכוכבות האונליפאנס דורשות עבורו תשלום, אבל זה עדיין חוסר שוויון משווע שחבל שלא נמצא הזמן להידרש אליו באחת השיחות.
לכן "הנשים והגברים של אונליפאנס" אומנם מביאים למסך הטלוויזיה את המהפכה הפורנוגרפית, אבל הם עוד לא מסיימים אותה. זה צעד ראשון בלבד שלא באמת אמור להתפתח לאנשהו, היכרות עם התופעה ועם האנשים שהתנדבו לדבר בשמה. בשביל סוף פסוק יהיה צריך להרגיל את הקהל עוד קצת לקונספט, או פשוט לשלם איזה 15 דולר.