יותר מחצי עשור חלף מאז העונה הקודמת של "האחיות המוצלחות שלי", אבל בפועל אלה היו כמה שעות בלבד. העונה השלישית של הקומדיה הנשית והאינטליגנטית שבראו גלית חוגי ונועה ארנברג הנשיות והאינטליגנטיות עבור yes - ושביים גורי אלפי - נחתמה עם האחות הצעירה מור קטן (טס השילוני), שעולה למטוס לטיול הגדול בהודו ומוצאת עליו את חברתה לשירות הצבאי ליזו (עדי חבשוש). וכל הזמן הזה, שבו התעסקנו במגפה ובמלחמה וב"מי שמע על חווה ונאווה" של אותן יוצרות, הן פשוט היו באוויר. כשחושבים על זה, יש מצב שגם אנחנו.
עכשיו, אולי דווקא עכשיו, הן נוחתות ל"האחיות המוצלחות שלי: הודו" - עונת ספיישל בת ארבעה פרקים קצרים שהיא למעשה סרט בן פחות מ-110 דקות שמפוצל לארבעה חלקים. האם זו עונת הסיום? נשמע סביר, אבל כבר אי אפשר לדעת. עוד בעונה הקודמת של "האחיות" ניכר היה שהמיצוי מתקרב, ולכן מעטים הופתעו כשחוגי וארנברג אפסנו את המחשבות על עונה נוספת. הנסיבות השתנו, כנראה שלא רק הן, והעונה הרביעית הזאת באה בול בזמן בשביל לנסות לסגור הכל יפה. והיא עושה בדיוק את זה.
"בעונה הראשונה הייתי עדיין חייל, השנה חגגתי 30": דניאל גרנט בריאיון למגזין mako
למעט גיחות קצרות - פיזיות וטלפוניות - של אורית (דנה סמו) ונטלי (נלי תגר) הצועדות במקום, "האחיות המוצלחות שלי: הודו" מתמקדת בעיקר במור, שזה תמיד טוב. ואחרי שהשתמשה בדמותה בשביל התוכן הצה"לי, עם דמויות ובדיחות שיש מי ששכח שלא נופלות מאלה של "אפס ביחסי אנוש", הפעם הפוקוס הוא על סטלני הודו בפרט ועל טיולים גדולים באופן כללי. מלבד ליזו מתלווה למור גם דובי (דניאל גרנט), כשבארץ נטלי מתמודדת פעם נוספת עם השותפים האדירים מידד (שלומי אברהם) ורננה (מיה לנדסמן) שמסבירים לה שפודקאסט איננו פרנסה, ולקאסט מצטרפים עידו טאקו, אדם גבאי, אורי רוסו בתפקיד משחק ראשון וקובי מימון בתפקיד של מעין-ברק-כהן שנמצא בגלות במזרח.
הפערים מהחברים שאיתם נחתה, והמצב הנפשי שאותו היא מבריקה להגדיר כ"פוסט-טראומה משעמום", מובילים את מור למקסימום מסע שאפשר לכתוב עבור אותן 110 דקות. יש שם קומדיית טעויות שמולידה חגיגות יום הולדת מיותרות, הודים שמדברים עברית מושלמת (בכלל, ליהוק השנה בטלוויזיה הוא כל אחד ואחת מהשחקנים הזרים) וגם מסע בעקבות צבי ים - שבנחיתה אכזרית ארצה, ולקרקע המציאות, חותם את "האחיות המוצלחות שלי" כולה עם הקדשה לזכרה של ליבי כהן-מגורי שנרצחה בנובה. סיום מושלם, ברמת ה"אין תלונה אחת", לסדרה שהייתה מושלמת כמעט לכל אורכה. כי אם בעבר עוד אפשר היה להתייאש מדמות כמו נטלי, עם יכולות הריכוז העצמי ששמורות רק ליחיד סגולה, היום כל מזכרת מימים טיפ-טיפה יותר שפויים מתקבלת בשמחה ובהוקרה.