איפה: yes comedy, yes VOD וערוץ היוטיוב של yes
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בכל 8 פרקי הסדרה
המלצת tvbee: לצפות, לצפות ואז לצפות שוב

הפרויקטים הקודמים של תום יער ל-yes (תום יער עושה את שביל ישראל ותום יער עושה בגרות) היו מצחיקים כשהם היו מצחיקים. הפרקים התבססו על זרם תודעה ואלתורים בלי נרטיב ברור מספיק, השיחות עם הבמאי היו מאולצות ומעיקות והייתה תחושה שהקאטים לדמויות הביזאריות של יער יותר מצחיקים מהגרסא הפיקטיבית של עצמה. אז היא עשתה את הדבר הכי חכם שיכלה לעשות כיוצרת - ובחרה לעשות את מה שהיא הכי טובה בו במקום להתעקש להמשיך עם מה שלא עובד.

הכל תום מחולקת ל-8 פרקים, כל אחד מהם בן 12 דקות. היא שודרה במלואה ב-yes אתמול בלילה (ד') בצפיית בינג', והיום כל הפרקים שלה עלו ליוטיוב. מדובר בלא פחות מפורמט מהפכני. ככה נראית יוצרת שמבינה לאן הרוח נושבת, יוצרת שבאמת מנסה לחשוב על הדרך הנכונה ביותר לצרוך את התוכן שלה.

לצורך ההשוואה, היוצר האוסטרלי כריס ליילי, שאחראי על סדרות מוקומנטריות אגדיות כמו סאמר הייטס היי וג'אמיי: נערת בית-ספר פרטי (ואין ספק בכלל שמהווה מקור השראה גדול להכל תום), יצר לאחרונה לנטפליקס סדרה חדשה בשם לונטיקס. 6 דמויות, 40 דקות כל פרק. בעשר הדקות הראשונות של הסדרה נחנקתי מצחוק. בפרק השלישי רציתי לירות לעצמי בראש. תום יער עברה התבגרות רצינית והבינה שדמויות אקסצנטריות שמדברות בטסטות למצלמה ועושות שטויות זה מצחיק, אבל גם מתחיל להעיק אחרי יותר מ-12 דקות.

מצד שני, הפרקים לא מרגישים כמו מערכונים ארוכים. כל פרק עומד בפני עצמו עם תסריט מהודק, וסיפור אנושי ויפהפה עם התחלה, אמצע וסוף. הסדרה מלאה בשחקני חיזוק שהופכים אותה למופתית - עומר ריבק (ערוץ הכיבוד) ועידו קציר על התסריט (לצד יער, כמובן), המאפרת האגדית של ארץ נהדרת ליאת שיינין על עיצוב הדמויות ושורה מטורפת של כוכבים אורחים: אסי כהן, ליאת הר-לב, אבי דנגור, רועי כפרי, רותם סלע ועוד.

וחייבים באמת להתעכב רגע על רותם סלע. כי אף אחד לא הופתע מזה שכל השחקנים הגדולים האלה הביאו תצוגות משחק מעולות, אבל העובדה שרותם סלע היא שחקנית מדהימה מרגישה עדיין כמו איזה סוד בתעשייה הישראלית. היא מצלמת פרסומות למזגן, היא מנחה תכניות רבות בקשת, אבל הגיע הזמן לומר את זה: מדובר בשחקנית וואו. התפקיד שלה בתור מורן, הנערה האבודה שמתאהבת באסי הבוטנאית, הוא לא רק מצחיק בטירוף, אלא גם מדויק ומלא בניואנסים שמוציאים ממנה את אחת מתצוגות המשחק הכי טובות ומרגשות שלה אי פעם. וכל זה עם שיניים בולטות סטייל הטורטלים.

אני באמת לא רוצה להרוס לכם יותר מדי כי מדובר, בסופו של דבר, בפרקים קצרים נורא. אציין לטובה את הפרק עם עדי חבשוש כילד בר-מצווה עם עיניים מזוגגות (ליהוק גאוני, וסוף-סוף דמות שלה שהיא לא בחורה צעקנית שמדברת מהר), שמצליח כל כך לרגש ולסחוף עם הסיפור שלו ששוכחים בשלב מסוים שמדובר בתום יער ועדי חבשוש עם פאות. פרק נוסף, שכבר לפי ביקורות אחרות נראה שאני היחידי שאהב אותו, הוא הפרק עם ליביו הילד הרוסי המפחיד, שהופך להיות פארודיית אימה גרוטסקית ועל גבול האקספרימנטלית. זה מוזר לאללה, אבל אני אישית לא הפסקתי לצחוק ונהניתי מהשבירה הטוטאלית של ההיפר-ריאליזם של הפרקים האחרים.

אחד מהדברים הכי נדירים בטלוויזיה זה כשיוצרים מזיזים הצידה את האגו ולומדים מהטעויות שלהם. אין משהו מתסכל יותר מלראות סדרה ולחשוב "אוף, זה היה הרבה יותר טוב אם…", ואין משהו מספק יותר מלראות את העונה הבאה ולגלות שגם יוצרי הסדרה חשבו ככה - ויישמו את זה. תום יער לא רק למדה מהטעויות שלה, אלא גם מטעויות של הרבה יוצרי מוקומנטרי לפניה, ועשתה ככל הנראה את הפורמט הכי טוב והכי נכון שנראה בטלוויזיה בשנים האחרונות.