הנה דבר שכדאי לציין בתחילת כל ביקורת על סדרת דרמה ישראלית, בטח כזאת עם יומרות מכאן ועד שכם להגיד משהו חדש על ה-סכסוך: "שמים אדומים" לא מגוחכת, ובטח שלא נוראית. זה לא מובן מאליו כשמדברים על דרמה מבית רשת 13, שהניסיון האחרון שלה בתחום היה "בלקספייס" הקורעת מצחוק (ולא בקטע טוב), אבל כן נשמע הגיוני כשמתבוננים לרגע על רשימת היוצרים הארוכה להחריד.

את "שמים אדומים" יצרו רון לשם, דניאל שנער, דניאל אמסל ועמית כהן, קוורטט שבין חבריו האנשים שהביאו לנו את "אופוריה", "בופור", "כפולים" ו"שעת נעילה", ואיתם גם הבמאי אלון זינגמן מ"מנאייכ" ו"שטיסל". כאילו זה לא מספיק, לכל הנ"ל צריך לצרף חמישה תסריטאים נוספים, בהם נועה מנהיים ועלא דקא. זוהי כמות בלתי נסבלת של כותבים ויוצרים, לא פחות מעשרה זוגות ידיים, אבל זה רק מגדיל את ההישג של "שמים אדומים" - דבר שממש אי אפשר להגיד על הרבה סדרות כאן: אם היה כאוס מאחורי הקלעים, הוא לא מורגש. דווקא דרמת האקשן מלאת היומרה, זו שרוצה לספר לנו גם על משולש רומנטי וגם על האינתיפאדה השנייה, זוכרת מהרגע הראשון מה היא באה לעשות כאן. והמשהו הזה לא רע בכלל.

המשולש הלאומי-רומנטי של "שמים אדומים" מספר שני סיפורים - אחד גדול, אחד קטן, ושניהם מחוברים. הגדול הוא האינתיפאדה השנייה, מבצע "חומת מגן" והשאריות של הסכמי אוסלו. הקטן הוא שלושת הגיבורים השונים, שלושתם שותפים לדירה ירושלמית: סער (מאור שוויצר) הוא הישראלי-יהודי שנמצא כאן דווקא על תקן האאוטסיידר, ביושבו כהאקר מובטל ובעל בעיית ויסות רגשי; עלי (אמיר ח'ורי) הוא הפלסטיני-מוסלמי שלומד רפואה באוניברסיטה העברית, חבר ילדות של סער ובן למשפחת אצולה משכם; ג'ני (אנני שפירו) היא אמריקאית-יהודייה, צלמת שחולמת להיות כתבת מלחמות. השלושה גדלו ביחד מגיל צעיר, כשהימים היו אופטימיים יותר, וג'ני אף הפכה לבת הזוג של סער. די ברור שגם עלי מעוניין בה, אבל הוא לא ממהר לממש את זה לפי שעה. אפשר להבין אותו, בהתחשב בכל הדברים האחרים שקורים בסדרה. 

מתוך
משולש לאומי-רומנטי. אמיר ח'ורי, שוויצר ושפירו ב"שמים אדומים"|צילום: אייל צרפתי, יחסי ציבור

למרות החברות הוותיקה, סער ועלי ניצבים בפני רצף דילמות אכזרי, ממש כמו אלה שקרעו את ירושלים והפכו את הימים ההם לפצע מדמם עבור החברה הישראלית. סער, למשל, מקבל מאמ"ן הצעה לשיתוף פעולה שיעזור לו להגן על עלי - ובתמורה יעזור לצה"ל להתחקות אחר ראא'ד (ג'ורג' אסקנדר), אחיו הבכור של עלי שפועל באלאקצא ואחראי למותם של עשרות ישראלים. דמות המפתח בזירה הזאת היא טילי, קצינת מודיעין ב-8200 האחראית על תחום הטרור באיו"ש (בגילומה של אלונה סער מ"המפקדת", שעברה ליחידה סודית וחזרה עם אותה דמות בדיוק). מהרגע הראשון ברור שלסער הרגיש יש יכולות קוגניטיביות שהן פחד אלוהים, דבר שאנחנו מבינים כי הדמויות מסבירות לנו אותו ולא משוחק מספיק טוב מצדו של שוויצר, אבל כנראה שזה לא ימנע ממנו להטיל בספק את היחסים שבנה עם חבריו הקרובים.

על אף הקשיים והמשברים שברור שעוד יגיעו, יש משהו מרגש ביחסים בין סער ועלי - שעמדו גם במרכז רב המכר של שנער הנושא את אותו שם, ושעליו מבוססת הסדרה. הם קצת כמו תאומים שהופרדו בלידתם ועדיין מרגישים אחד את השני מבפנים, יודעים מתי הוא סובל ואם הוא זקוק לעזרה. משל לא רע לעמים ששניהם מייצגים כאן. האם עלי שיקר לסער? האם סער יבגוד בעלי? אלה השאלות הכי מתבקשות שמן הסתם ילוו את "שמים אדומים", ומן הסתם אמורות להוות סמל לדיונים הרבה יותר רחבים. בעלילה מהסוג שגולש לא פעם למחוזות האובייס והקיטש, המרכיבים האלה לפחות לא מרגישים חרושים. 

ובכלל, גם אם הסיפור עצמו של "שמים אדומים" הוא באווירת הנטפליקס - הלוק הוא של הרבה יותר מזה. הצילום מרהיב (תודה לזוכה פרס אופיר גיורא ביח), הבניינים מתפוצצים כמו שבניינים אמורים להתפוצץ, והפתיח שלה מפתיע לטובה. זה לא אומר שאין כאן רגעי "באמת הייתם צריכים את זה?", כמו המספרים שמתחילים להתחלף לסער מול העיניים או סצינת הסקס לצלילי דיווח חדשותי על היתקלות בשטחים, אבל הם מגיעים במינון סביר יחסית לפוטנציאל התעופה העצמית שהיה כאן. יש אפילו דמות מבטיחה שעשויה לאבד את חייה כבר על הפרק הראשון, שזה תמיד סימן לתעוזה. כך או כך, בלי לדעת מה עוד מצפה (ובתקווה שהרמה תישאר סבירה), דבר אחד בטוח: "שמים אדומים" היא מקרה נדיר שבו ההפקה מרימה את הסיפור הממוצע, במקום שהסיפור יתקע מקלות בגלגלים של הפקה מרשימה.