לחובבי קולנוע יש תמיד את הבמאים האלה, שהם ילכו אחריהם באש ובמים ויגידו שחובה לצפות בסרטיהם - טובים או טובים פחות - כי עדיין מדובר באירוע קולנועי. אז ככה זה עם מינדי קיילינג, בוגרת "המשרד" ותסריטאית/מפיקה/שחקנית שאני מחויב, ברמה חוזית כמעט, להמשיך איתה מסדרה לסדרה. צפיתי בכל חמש העונות של "מינדי" בכיכובה, צפיתי בסיטקום קצר הימים "אלופים", צלחתי את "ארבע חתונות ולוויה" (הסדרה) ואפילו ראיתי בגללה את סרט הפנטזיה המעאפן "קמט בזמן". לא את כל מה שהיא עושה אני אוהב, אבל כל מה שהיא עושה תמיד ארוז בצורה חמוד ואטרקטיבית מאוד, וכשיש בתוך האריזה הזו גם תוכן מרגש ואפקטיבי, זה מאורע נדיר מאוד ומשמח מאוד.
אגב מאורעות נדירים ומשמחים, בואו נדבר על "אמת או חובה", דרמת ההתבגרות הקומית החדשה מבית מינדי קיילינג, שפרקי העונה הראשונה שלה עלו השבוע לצפייה בנטפליקס. זה הסיפור של דייווי וישוואקומר, תלמידת כיתה י' חרוצה, חכמה ושאפתנית שחולקת את ביתה עם אמה השמרנית ובת דודתה המחוזרת. בשנה שקדמה לעלילת "אמת או חובה", אביה של דייווי מת במפתיע, והטראומה הרגשית זכתה לגילום פיזי, ודייווי העבירה חלק מכיתה ט' כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים אחרי שאיבדה יום אחד, ובלי הסבר רפואי מניח את הדעת, את התחושה ברגליה. אבל דייווי נחושה להפוך את השנה הזו לטובה יותר - היא החלימה ולכן לא תקבל יחס מיוחד, היא תחזק את הקשר עם חברותיה, היא תגבור על יריבה האקדמי בן, ואולי תאזור אומץ לדבר עם פקסטון, הנער הכי חתיך בנבחרת השחייה של בית הספר.
אם צפיתם בכל סרט נעורים שהוא, אתם כבר יודעים שההצלחה הזו לא תצא בדיוק לפועל. דייווי מסתבכת במהרה ברשת שקרים, אכזבות, רמאויות ומרידות שמשפיעים על הקשר עם משפחתה וחברותיה. במהלך העונה היא תשקר על כך שקיימה יחסי מין (ועל כך שלא קיימה יחסי מין. זה מורכב), תברח מהבית, תצא למסיבה, תשתכר, תתקרב לאנשים לא צפויים ותתרחק מאחרים. ואם צפיתם בכל קומדיית התבגרות טלוויזיונית בעשור האחרון - מ"הגולדברגים" ועד "שחור כזה" או "חמוץ מתוק" - לא תופתעו גם לשמוע שכל תהליך ההתבגרות של דייווי מלווה בקריינות מפוכחת ומשועשעת, הפעם מפיו של הטניסאי ג'ו מקנרו (ובפרק אחד גם אנדי סמברג מ"ברוקלין 99". שוב, זה מורכב אבל מוסבר כמו שצריך בסדרה עצמה).
כל זה ולא אמרנו שום מילה מפורשת על "אמת או חובה", אז הנה כמה מילים מפורשות מאוד: איזה יופי! מעבר להיותה סופר בינג'ית, בזכות עשרה פרקים קולחים, מהודקים ומנומקים שנמשכים חצי שעה, "אמת או חובה" היא פשוט סדרה שלא רוצים להפסיק לראות. ההומור בה שנון ומשוכלל, הדרמה בה סוחפת להפליא (אני יודע שנייר טואלט הוא מוצר טעון כרגע, אבל תכינו גליל לצפייה בפרקי הסיום של העונה כי כנראה תבכו בהם), השחקנים מעולים והכל בה כל כך פאקינג טוב לב, שקשה מאוד להתנגד לה. וטוב הלב הזה לא בא על חשבון ריאליזם או עיסוק בנושאים לא פשוטים. אדרבה, המתיקות הכפייתית כמעט של קיילינג היא דרך מרעננת מאוד לטפל בנקודת המוצא האפלה של הסדרה, שכוללת, כאמור, שיתוק שאין לו פיתרון ויתמות מאחד ההורים.
תמהיל המתוק והמר הזה מתגלם בצורה הטובה ביותר בגיבורת הסדרה. דייווי היא מי שמנסה לעשות את הדברים הנכונים - ושהכל נהרס לה כל הזמן. היא כועסת, מפשלת, מתעליינת על חברותיה ומתמרנת את חבריה לשכבה. היא לא מישהי שהייתם רוצים להיות חברים שלה, אבל היא גיבורה שרוצים מאוד לראות מה קורה לה, ואיך היא יוצאת מהצרות שהיא בעצמה נכנסת אליהן. השחקנית מייטריי ראמקרישנן, שזה תפקיד המשחק המצולם הראשון שלה, מובילה את הסדרה בכישרון רב ומאזנת בביטחון את כל המעלות של דייווי עם כל החסרונות שלה.
גם שחקני המשנה מעולים, ובהתאם למסורת שהחלה ב"מינדי" והמשיכה ב"אלופים", הקאסט של "אמת או חובה" מפוצץ בשחקנים לא לבנים ולא תמיד מוכרים, בלי שהאחרות הזו - בטח במובן בו הוליווד רואה אותם - תהיה אישו. למשל, ברור שיש התייחסויות רבות למוצא ההודי של דייווי ומשפחתה, ולסטריאוטיפים אודות משפחות של מהגרים בארצות הברית. אבל זה לא מוצג בסדרה כמכשול, מטרה עיקרית או אפילו כמאפיין הכי ייחודי של של הגיבורה - זה פשוט עוד דבר מעניין שקורה לה. גם דמויות הרקע בסדרה כמו המורה היומרני של דייווי או אריק, הנער שכל הזמן קורים לו דברים מגעילים בבית הספר, הן דמויות חמודות ועגולות שעוברות תהליכים זעירים של חשיפה אישית לאורך העונה, ואף דמות מדברת בסדרה לא נותרת שטחית או משעממת.
ביומיים שאחרי עלייתה, הגיעה "אמת או חובה" להישג נדיר למדי, וקיבלה ציון משוקלל של 100% "טריוּת" באתר הביקורות Rotten Tomatoes, שמסתמך גם על דירוגיהם של צופים. והאמת? אפשר להבין את זה. "אמת או חובה" מספיק מצחיקה בשביל למשוך את חובבי הקומדיה, מספיק דרמטית בשביל צופים שמחפשים סיפור טב לעקוב אחריו, מספיק נגישה בשביל חסרי הסבלנות ומספיק משוכללת בשביל מי שמחפש קומדיה לא שגרתית על אנשים שגרתיים מאוד - יש בה משהו לכל אחד. בימים שחלפו מאז, הציון של הסדרה קצת הידרדר ונכון לכתיבת שורות אלה הוא עומד על 93%. דייווי היתה הולכת להתלונן על הציון הזה, והיתה מקבלת בסופו של דבר את ה-100 שמגיע לה, ולנו.