בפתיח של "מוריה וברקו", רצועת האקטואליה החדשה של רשת 13 למשבצת שלפני מהדורת מוצאי השבת, הרקע המקצועי של אייל ברקוביץ' (שכולם מכירים) ושל מוריה אסרף (שבודדים מכירים) מובא באמצעות קריינות של איש הערוץ טל ברמן. אם להאמין לדיווחים מהשבוע החולף, הקדנציה של ברמן ב-13 נמצאת בימיה האחרונים, לקראת עריקה לתאגיד. כלומר מדובר בזמן מסך - קולי בלבד - לאיש שמבחינת הערוץ אמור להיות היסטוריה. לצופה השגרתי זה לא משנה, כי זה לא אמור לשנות, אבל אנשים בתחום יודעים שמדובר בעדות להיעדר ניהול סביר. לגול עצמי של מותג שגם ככה נמצא בתקופה אומללה. וכשמבינים את זה, זה מסביר את כל מה שיבוא בשעתיים שאחר כך.

החילופים הנצחיים בצמרת רשת 13 לא הותירו מקום לספק, אבל "מוריה וברקו" היא אחת ההוכחות הכי בולטות לכך שהניהול לא גרוע - אלא איננו. למעלה משנה חלפה מאז המעבר של ברקוביץ' לערוץ, זמן ארוך ויקר מאוד שבו הטאלנט המתין על המדף. ויותר גרוע מהמדף: בפאנל של נטעלי שם טוב. אז עכשיו הוא משודך לאסרף, הכתבת המדינית של הערוץ ודמות בנסיקה, לעוד רצועת ראיונות-פינות-פאנל שמסתמכת בעיקר על מזגם החם. אפרופו פאנל, אחד מחבריו בערב הבכורה היה שי גולדן, עוד עורק מתוקשר לערוץ שבינתיים לא עושים איתו כלום ושום דבר. חדי האוזן אולי שמעו לפני כמה ימים את גולדן, מבטא מעל גלי הרדיו את תסכולו על כך שמאז שנקרא לדגל לא השתמשו בו באיזשהו אופן מלבד פאנלים מזדמנים. מי שמביא מגויס מתוקשר למצב כזה, שגורם לו לדבר ככה בפלטפורמה אחרת, רק מעמיק את כאוס ניהול התוכן שבתוכו קשה לפתח אופטימיות בנוגע לעתיד הצמד הטלוויזיוני הטרי.

סעיף ראשון: "נכנסים לאירוע". בעבר דווח שזה אחד השמות שנשקלו לרצועה, והכותרת הזאת אף התנוססה על גבי המסך במשך חלק מהזמן. הביטוי הזה - כל כך פנים ברנז'אי, גל"צניקי, נטול משמעות לציבור הרחב - הוא סימפטום למחלה שעוד ועוד רצועות אקטואליה סובלות ממנה. מדהים לגלות, אבל רוב הישראלים אינם בביצת הטוויטר וכנראה גם לא לגמרי מעוניינים בתוכניות שבאופן שיטתי מביאות את הפיד הקטנוני הזה לטלוויזיה. זה תקף לימין (מגל), לשמאל (דרוקר) ולמה שזה לא יהיה ש"מוריה וברקו" רוצה לעשות כרגע. פינה מיוחדת, "סולם יעקב", מוקדשת לאיש ערוץ 14 יעקב ברדוגו. למי אכפת מזה, למה להם אכפת מזה, ולמה למרות שהמגישים עצמם תוהים בשידור "למה צריך להקדיש לו פינה" זה בכל זאת הגיע לכדי עלייה למסך? וזה רק הסלים משם. "איזה רייטינג מטורף יש ל-14?", "יש להם נתונים טובים", "לקשת יש רייטינג מטורף", "אתם משיקים תוכנית חדשה, בואו נתרכז בזה", כל אלה נשמעו במהלך פאנל אקטואלי בתוכנית אקטואליה. למי. אכפת. 

סעיף שני: אופירה. כחלק מאותו עיסוק עצמי בלתי פוסק של התוכנית בעצמה ובנסיבות קיומה, גם השותפה לשעבר של ברקוביץ' קיבלה נתח מסוים ברצועה. לא בעצמה, חלילה, אלא במסגרת עקיצות באולפן וסרטון AI נחות להחריד שבו "אופירה" "מברכת" את ברקו לרגל החזרה למסך. האם קיים במערכת "מוריה וברקו" אדם שגילו, בין אם האמיתי או המנטלי, הוא פחות מ-60? האם מהפכת המכונות יכולה להזדרז כדי לחסוך לכולנו תעלולי בינה מלאכותית של אנשים שלא יודעים איך להשתמש בה? והאם לא היו יכולים לפנות את הזמן הזה כדי לעסוק בתכנים שיצאו ממש השבוע ממסדרונות חדשות 13, כמו הסרט על היימנוט קסאו או הדיווח על כך שיונתן אוריך, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, הוא החשוד העיקרי בפרשת קטאר?

סעיף שלישי: הפוזיציה. שני האורחים המרכזיים של ערב השקת "מוריה וברקו" היו נציגי מחנה האופוזיציה (והשרים לשעבר) איתמר בן גביר ויאיר גולן. הרקעים שונים, ההישגים שונים - ליתר דיוק, אצל אחד הם פשוט קיימים - אבל החיבה לפרובוקציות והתיעוב למי שלא מסכים איתם היא זהה. למרות זכותם של אסרף וברקוביץ' להיות בעלי אג'נדה מסוימת ולא מאוד ברורה בתוכניתם, הפער בין היחס לגולן ליחס לבן גביר היה בלתי נסבל. הראשון קיבל מסאז' בדמות איחוד עם עוז דוידיאן שחילץ צעירים מהנובה, כשדוידיאן אף מנצל את זמן המסך שלו כדי להיכנס בכל מי שמכפיש את גולן ויתר האלופים במיל' על גבורתם ב-7 באוקטובר. בן גביר, לעומתו, הגיע לריאיון שמותג על המסך כ"ראש בראש" עוד לפני שהוא בכלל נכנס לאולפן. בהמשך הריאיון איתו התנוססה על המסך כותרת שקרית שטענה שבן גביר אמר שדברי אלי שרעבי בריאיון ל"עובדה" הם "הדהוד תעמולת חמאס", כי כנראה שעורך התוכנית הקשיב לו עוד פחות מהקהל.

ויש עוד סעיפים. למשל: הפינה של גולדן, "הודעה קולית" שבה הוא אומר את מה שהיו יכולים לתת לו להגיד בעצמו באולפן כי הוא ממש נמצא שם. האם מישהו במערכת "מוריה וברקו" אותגר להמציא סגמנט טלוויזיוני מטופש יותר מזה שנוה דרומי מעניקה מדי שבוע במתנה לאבישי מתיה? למשל: המהירות שבה השידור הגיע לעולמות ה"מה, מוריה, לא רצחו את רבין?", כחלק מטיעון על כך שאם 7 באוקטובר היה קורה במשמרת של בנט או לפיד הם היו מוצאים להורג. ההערכה הזו של ברקוביץ' היא לא בלתי סבירה, אבל היא מגלה בעיקר על מחוזות הפרינג' והאקסטרים שהתוכנית רוצה לחקור אותם. כנ"ל לגבי השלב שבו ברקו עבר מביקורת סופר לגיטימית על השר ניר ברקת ואמירתו המטופשת לתיאורו כ"חלאה". 

והיו דברים טובים, או לכל הפחות סבירים, רובם באדיבות המגישים עצמם. ברקוביץ' סוף סוף פוצץ את הבלון הקבוע של התלונות לראשי האופוזיציה על תפקודם - כאילו שהישארות הממשלה בתפקידה אחרי כל מה שקרה היא דבר שהם, ולא הממשלה, צריכים לתת את הדין עליו. כך גם עם הצגת האופן שבו גולן עצמו היה חלק מהקונספציה, לאחר מהמורה טכנית קלה, או התזכורת של אסרף להיותה של מכונת הרעל דו-כיוונית. "אל תשתיקי אותי בזה", השיב לה ברקו, באחת מתוך משהו כמו 200 הזדמנויות שבהן השתיק את שותפתו החדשה במהלך שידור הבכורה. ויחד עם היעדר הניהול הכללי והכשלים הספציפיים, אותן השתקות של ברקוביץ' הן המבחן האמיתי ש"מוריה וברקו" ניצבת בפניו. מצד אחד להרוויח מהדם החם, מצד שני להימלט מהפיצוץ הבלתי נמנע. "כמו הורים שטרם הודיעו לילדים שהם מתגרשים", הגדירה-עקצה אותם דוריה למפל כשהעבירו לה את השידור. "כשיש לך עסק עם פסיכופתים, גם עלינו זה יתהפך בקרוב", אמר ברקו בהקשר אחר על טראמפ. בזכות הטאלנטים ולמרות התנאים שסביבם, "מוריה וברקו" משייטת כרגע בסטטוס טלוויזיוני מאוד מוזר. אין תשתית, אבל יש ספק.