אם לנשות ישראל יש את "סשא", לנשות היקום הקולנועי-טלוויזיוני של "חולית" יש את "בנות גשרית": מסדר אקסקלוסיבי לנשים בלבד, שבמקום קבוצת פייסבוק פרטית מציע יכולות מנטליות ופיזיות על-אנושיות בסופו של מחנה אימונים מסובך. קוראי ספריו של פרנק הרברט כבר יודעים במה מדובר, כך גם צופי שני סרטי העיבוד המודרני של דני וילנב, ועכשיו צופי הטלוויזיה מוזמנים אף הם ליקום המתרחב הזה. הדילוג מהמסך הגדול לקטן אומנם איננו אינטואיטיבי, אבל הוא משתלם בהחלט.
"חולית: הנבואה" ("Dune: Prophecy") החדשה של HBO, שזמינה בישראל ב-HOT ,yes וסלקום TV, היא בשר מבשרה של סדרת הסרטים של וילנב - אבל היא גם מתרחשת 10,000 שנים לפני האירועים שלה, בעתיד שעדיין נותר רחוק יותר מכפי שניתן לדמיין. ואם בסרטי "חולית" קיבלנו כעובדה מוגמרת את השליטה מאחורי הקלעים של "בנות גשרית" באדוני אראקיס ויתר הכוכבים, ששת פרקי "הנבואה" נועדו להסביר (ולהראות בעזרת תקציבי עתק) כיצד האסכולה הפוליטית והמיסטית הזאת החלה להתקיים. המעורבות של וילנב עצמו, אגב, נותרה ברמת קרדיט "מפיק בפועל" בלבד: הבמאי המהולל דווקא אמור היה לביים את פרק הבכורה, רק ששיקולי זמנים ותלונות על היעדר נשים מאחורי סדרה נשית כל כך הובילו לחילופי גברי מוחלטים כמעט. כעת השם הכי דומיננטי ברולר הוא זה של אליסון שפקר, שעבדה בעבר ב"ווסטוורלד" ו"זהות בדויה".
אחרי פלאשבק למלחמה נגד המכונות בג'יהאד הבוטלריאני, "חולית: הנבואה" מציגה מציאות שבה הדיפ-סטייט עדיין מתקיים - אך הוא אחר, אנושי ונשי יותר. וליה הארקונן (אמילי ווטסון) מדברת על "נשים שלא מפחדות מהכוח שלהן" ועל כך שהשושלת שלה הפכה להערת שוליים בהיסטוריה ששוכתבה על ידי האטראידיסים, ואחרי מחלוקת על אם "בנות גשרית" צריכות להתמקד בהדרכה או בשליטה היא ניצבת בראש המסדר. סביבה: אחותה טולה (אוליביה וויליאמס), חניכות, בני אצולה וגם כמה גופות שנערמות אחת אחרי השנייה. מן הסתם ההטמעה של "בנות גשרית" לא עוברת ללא איומים מבית ומחוץ, כשבין המכשולים הפוטנציאליים בולטים חייל עם מניעים נסתרים (טראוויס פימל, "ויקינגים") וקיסר קל לתמרון (מארק סטרונג).
השליטה הליטלפינגר-ית הזאת של "בנות גשרית" באדוני העולמות מהדהדת כמובן את "משחקי הכס", ואכן לא צריך להתאמץ בשביל למצוא קווים משיקים בינה לבין יתר הפקות הענק של HBO - וגם לא ל"שוגון" של המתחרים. שוב אנסמבל בלתי נגמר של שחקנים (בראשן ווטסון-וויליאמס, שמגלמות את האחיות כמו שרק בריטיות מסוגלות), שוב אינספור זירות התרחשות שהפעם אפילו חוצות כוכבים. אבל "חולית: הנבואה" בכל זאת מרגישה עשירה יותר מזה, ולפחות במובן אחד אף יותר מהסרטים שקדמו לה: פתאום יש בה טכנולוגיה וחיי לילה ואפילו סקס, ושפקר לא מבזבזת זמן כשהיא משלבת את כל אלה בעלילה קצבית, מעמיקה ודווקא לא מסובכת במיוחד למעקב. מזל שעוד לא סגרו את רשימת הסדרות הכי טובות של 2024.