שנתיים שלמות חלפו מאז מינויו של יואב גלנט לתפקיד שר הביטחון, שנתיים שבהן הוא לא התראיין ולו פעם אחת. זה היה מספיק זמן בשביל שיקראו לילה שלם על שמו ויפטרו אותו פעמיים, אבל אחד מאנשי המפתח במלחמה הזאת - שמשום מה סבור שדרכו בהנהגת המדינה טרם הסתיימה - לא מצא שעה אחת בשביל פעולה אלמנטרית כל כך. מזל שיש חשבונות פוליטיים לסגור, כי אחרת מי יודע מתי נבחר הציבור הזה היה מתפנה עבור הציבור שבשמו הוא נבחר.
שר ביטחון לשעבר ששובר שתיקה על הגורלית שבמלחמות ישראל יכול היה ללכת על בליץ תקשורתי נרחב מזה - אבל גלנט בחר להסתפק במשדר פריים טיים בלעדי עם יונית לוי ועמית סגל בחדשות 12, וכן בריאיון עם נדב איל ב"ידיעות אחרונות", כי כשיש כל כך הרבה דברים לסקור חייבים להתייחס אליהם במקסימום עומק. ובכל זאת, בניכוי כמה כותרות שיצאו מראש, מתברר שגלנט ואנשיו דאגו לתדרך היטב את התקשורת בחודשים שלפני כן: את האמירות החשובות והמפתיעות באמת הוא כבר הדליף באנונימיות תחת מסכת "גורם בקבינט המלחמה". עיקר החידושים הגיע דווקא מהמקום האנושי, למשל הווידוי שאותו מפגש בלתי נשכח עם ראומה קדם היה הרגע הקשה בחייו, וכן פיקנטריות כמו האובססיה שלו למילה "שֶדֶר" וההחלטה לקרוא למנהיג חיזבאללה "נסראללי" במקום "נסראללה".
ולא שצריך היה לצפות לתוצאות אחרות ממפגש שבו לוי סגל ניצבים בצד אחד וגלנט באחר, אבל הרבה זמן לא היה ריאיון כזה ענייני ומעמיק ואובייקטיבי שבכל זאת הוציא את המרואיין באופן שלילי כל כך. והביזיון כולו של גלנט: מילא הכריזמה הטלוויזיונית שהיא בגדר פשע מלחמה, האיש באמת מתחמק מאחריות - סליחה, מאשמה - כאילו נתניהו כותב לו את הוראות ההפעלה. לכן גם מגיעות לו אפס מחמאות על ההחלטה להתראיין בסופו של דבר. בהיבט הזה, וכשבמקביל לגלנט שודר בערוץ 14 ריאיון בלעדי נוסף של נתניהו עם יעקב ברדוגו, ההבדל היחיד בין השותפים לשעבר הוא הרמה העיתונאית של מי שנמצאים מולם. גם גלנט מתלונן על נושא הכסף הקטארי אבל לא מצליח להסביר למה לא פעל נגדו, גם הוא טוען שבצפון הוא הוביל את הקו הלוחמני אבל בדרום הוא לא ידע שום דבר.
ניכר שלוי וסגל לא באמת הצליחו להבין איך "שר ביטחון אחר" שכזה, אחד לצפון ואחר לדרום, יכול להתקיים. והרי יש גבול כמה אפשר להתעכב איתו על כך, בטח אחרי שישבו מולו במשך ארבע שעות וחצי של חומר גלם. מי שיצטרכו ליישב את הפער הזה הם אנשי ועדת החקירה הממלכתית שגלנט תומך בהקמתה - וסביר שהיא תוקם, אם לא על ידי הממשלה הזאת אז על ידי אחת אחרת - ועד שזה יקרה לא יזיק אם שר הביטחון לשעבר יבין ש-7 באוקטובר הוא לא אירוע שאחריו אפשר לדבר ברצינות על עתיד פוליטי מסוים. או לנצל ריאיון ראשון בשביל להגיד שיש דברים שתשמור ליום שבו תכתוב ביוגרפיה. לא ברור מה גלנט רצה להשיג מהריאיון הזה, אבל הוא לא השיג כלום. ולא ברור למה נתניהו רץ למתחרים והתחיל להניע תהליך להדחת גלנט מהליכוד, כי עם התנהלות כזאת הוא כבר עושה לו את כל העבודה.