אוקיי, וואו, איזו חוויה מתקנת. וגם איזו הפתעה: אם יש דבר שהיה לי ברור שאין בו צורך בחיים האלה, זה פריקוול ל"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". לא רק כי מי צריך פריקוול לפריקוול - הרי "רוג" מסתיים ברבע ל"מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" - אלא בעיקר כי "רוג" היה רק רעיון טוב לסרט. כמוצר מוגמר הוא היה בינוני, סתמי, מבאס. וראו זה קטע: "אנדור" ("Andor"), הפריקוול של הפריקוול, הוא רעיון מוזר לסדרה שהפך לסדרה מצוינת (כלומר, לפחות על סמך צפייה בארבעת הפרקים הראשונים שדיסני+ שחררה מראש לביקורת).

הגיבור שלנו הוא קסיאן אנדור (דייגו לונה), אבל אנחנו פוגשים אותו כשהוא עדיין לא הגיבור מ"רוג אחת" אלא מין עבריין צעצוע בעולם שאין לתאר אלא כמאש-אפ של "מלחמת הכוכבים" ו"בלייד ראנר". הרשת מלאה עבודות של אומני פנטזיה ומדע בדיוני שמתפננים על חיבור אפשרי של סטאר וורז וסוגת הסייבר-פאנק, וכבר בפרק הראשון שלה מגשימה "אנדור" את הפנטזיה באופן פשוט מושלם. היא גם עושה - סוף סוף, יש לומר - את הצעד הראוי והמתבקש הרחק מסאגת סקייווקר, הרחק מאותם אספקטים של "מלחמת הכוכבים" שדיסני הציפה והפיצה והפציצה יותר מדי מהם - הכוח, אבירי הג'דיי, כל זה. ובעוד שהדוגמה האחרונה, "אובי וואן קנובי", הייתה מקרה קיצון של עוד מאותו הדבר, הנה קורה מה שהיה ברור (טוב, ברור לי) שצריך לקרות ביקום של מלחמת הכוכבים: התרחבות. הליכה למחוזות חדשים, לפני שנרגיש שראינו כל אינץ' בגלקסיה הרחוקה-רחוקה.

ספוילרים לסדרה כמו "אנדור" הם חטא בר מוות, אז אומר רק שבגדול אנחנו רואים איך הסתבכות רגעית של אנדור מביאה אותו ללב המרד באימפריה, שמצדו נמצא בחיתוליו. ארבעת הפרקים הראשונים מבליטים לצד הכוכב שלה את סטלאן סקארסגארד (סקושגורד למיטיבי שוודית) בסוג של תפקיד כפול, את קייל סולר כנבל הרשמי (עד כה), קצין אימפריה עם יותר מוטיבציה מאשר אופי ודמות פשוט מרתקת בזכות עצמה, ואת פיונה שואו כמארווה, דמות האם היחידה שאנדור מכיר.

ארבעת הפרקים הראשונים מבליטים יותר מכל את הכתיבה. "אנדור", כחלק מהטריפ הבלייד ראנרי שלה, היא מאוד פילם נואר. מאוד דיאלוגים של מייל-לשנייה, עד כדי כך שחלקם נשמעים אפילו כמו מיטב יצירות הניאו-נואר, אותן מהדורות מודרניות של הסרט האפל. נשבע לכם שמדי פעם הייתה לי הרגשה שאני מקשיב לקטעים מ"צומת מילר", הסרט הכי שנון של האחים כהן ומבחינתי אחד התסריטים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. לא הכל כאן מתעלה לפסגה הזאת, אבל כשהיא במיטבה, "אנדור" אשכרה מגיעה לאוויר הדליל הזה.

אז היא כתובה מצוין. ומשוחקת מצוין, כי זה מה שקורה כשיש לשחקנים טקסטים טובים לעבוד איתם. והיא גם נראית מצוין ונשמעת מצוין, עם סגנון ייחודי שנשאר מאוד סטאר וורזי אבל עם אופי מובהק משלו. נדמה לי שההגדרה הכי טובה לאופי הזה היא "מחוספס" או בלעז gritty; זאת סדרה מחוספסת, סדרה לגדולים. לצורך העניין, מכירים את סאגת "האם האן ירה ראשון" ואת אינספור השפצורים שג'ורג' לוקאס עשה על "תקווה חדשה" כדי לשנות את הסצנה שבגרסתה המקורית מראה את האן סולו יורה *ראשון* בציד ראשים בשם גרידו? אז "אנדור", לדעתי במכוון, סוגרת את הפינה הזאת כבר בתחילתה עם סצנה שכאילו אומרת לצופים, "אצלנו הטובים כן יורים ראשונים, מאדרפאקרז". זה הכי "14 ומעלה" שדיסני מסוגלת לתת, וזה כיף לא נורמלי. 

מתוך
סגנון ייחודי שנשאר מאוד סטאר וורזי. "אנדור"|צילום: באדיבות דיסני+, יחסי ציבור

הבעיה העיקרית בלכתוב על "אנדור" בנקודה הזו היא שהפרק הרביעי הוא גם זה שבו מתגבשת לראשונה חבורת פורעי חוק ומוגדרת משימת שוד - בעצם חזרה לעלילת העל של "רוג אחת", רק עם פחות פאתוס. אבל אם גם מכאן והלאה תמשיך הסדרה לשמור מרחק מהקאנון ולעשות את הקטע שלה, היא עוד תהיה טובה יותר מ"המנדלוריאן" (המצוינת ברובה), או לפחות מ"בובה פט" (הטובה מאוד לכשעצמה). 

קטע: טוני גילרוי, יוצר "אנדור" ותסריטאי "רוג אחת", נקרא בשעתו להחליף את גארת' אדוארדס כבמאי של "רוג" בצילומים-מחדש הנרחבים שהיו חלק מהבלגן הגדול שאפיין את הפקה ההיא. אני הנחתי שצילומי ההשלמות היו מה שהרג את "רוג"; עכשיו כשאני רואה איך גילרוי מנווט את "אנדור", פתאום אני חושב שאולי הוא היה הקול השפוי שם לאורך כל הדרך. כך או כך, עכשיו נשארו לו ולדיסני שמונה פרקים להוכיח שהם באמת יודעים להסתדר בלי אבירי ג'דיי וחרבות אור, בלי הכוח ובלי משפחת סקייווקר, ולא להידרדר שוב לקומפורט זון. רק שימשיכו ככה, קיצר.