אחרי כמעט שלוש שנים ומגפה עולמית אחת שעיכבה את ההפקה, "דברים מוזרים" ("Stranger Things") חזרה לעונה רביעית בנטפליקס, הכוללת תשעה פרקים - שבעה מהם כבר עלו לשירות הסטרימינג, והשניים האחרונים יעלו בתחילת חודש יולי. כנראה שיוצרי הסדרה, האחים דאפר, ידעו שהם הותירו לא מעט מעריצים עם חשק לעוד, ואולי בגלל זה הם מפצים אותם עם העונה הארוכה ביותר שהייתה עד כה לסדרה: כל פרק בעל אורך ממוצע של כשעה ורבע, הפרק השביעי נמשך 98 דקות וכבר פורסם כי הפרק התשיעי והאחרון לעונה יהיה באורך של לא פחות משעתיים וחצי.

העונה הרביעית מתרחשת כשישה חודשים לאחר המאורעות שחתמו את העונה הקודמת, שכללו בין היתר את ההקרבה של בילי לטובת השמדת "מצליף המוחות" והפיצוץ האדיר שסגר את השער ל-Upside Down שפתחו הסובייטים מתחת לקניון העירוני החדש בהוקינס. תושבי הוקינס בטוחים שמה שקרה היה פיצוץ ושריפה סטנדרטיים (אך קטלניים), אף אחד לא חושד שמשהו על-טבעי התרחש והחיים חוזרים למסלולם. הילדים גדלו והם עכשיו בתיכון, אך לראשונה החבורה מפוצלת: ג'ויס (וינונה ריידר), וויל (נואה שנאפ), ג'ונתן (צ'ארלי היטון) ואילבן (מילי בובי בראון) - שאימצה לעצמה את השם המקורי שלה, ג'יין - מתגוררים כעת בקליפורניה, ואילו כל השאר נותרו בהוקינס. החבורה כעת בכיתה י' וכולם, בין שהם בהוקינס או בקליפורניה, סובלים מהזוועה שהיא תיכון אמריקאי טיפוסי.

אבל דווקא כשהנערים חושבים שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות להם הוא להמשיך להיות לא פופולריים ולסבול מבריונות, אורב להם איום על-טבעי חדש ומסתורי שמאלץ אותם לחזור לעשות את מה שהם עושים הכי טוב: לצאת במסע לפענוח התעלומה ולקוות שהם לא ישמידו את עצמם או את העולם בדרך, כשברקע להיטים מהאייטיז. זה אולי נשמע לכם מוכר, אבל דבר אחד חשוב להבהיר - האחים דאפר לא באו לעשות את מה שהם כבר עשו, ואין בכוונתם למחזר עלילות קודמות. העונה הזאת אמנם מתקשרת לקודמות כפי שמתבקש מעונה רביעית של סדרה, אך היא לא שונה משמעותית מהאחרות. אין ספק כי הסדרה התבגרה יחד עם הכוכבים שלה, ובעונה הנוכחית היא אפלה ובוגרת מתמיד.

כאמור, מדובר בעונה הארוכה ביותר עד כה של "דברים מוזרים", ולכן השאלה המתבקשת היא - האם היא מצדיקה את האורך שלה? התשובה חיובית, ברובה. היא בהחלט נמרחת לעתים ולוקחת את הזמן כדי לספר את הסיפור, ויש לא מעט רגעים שמרגישים ארוכים מדי שלא לצורך, אך היא מצליחה לשמור על עניין ונשארת מותחת במיוחד ברוב פרקיה. יאמר לזכותה שיש סיפורים שמצריכים בנייה הדרגתית, והעלילה הנוכחית בהחלט מצדיקה את זה. אז כן, ההמתנה השתלמה, והסבלנות תשתלם גם היא כשתגיעו לפרק השביעי - כי "דברים מוזרים" מוכיחה שוב למה הפכה לתוכנית הדגל של ענקית הסטרימינג: היא פשוט בינג' כיפי שכתוב בחוכמה ועשוי היטב.

העונה הנוכחית מעלה הילוך בכל הנוגע לאלמנטים של אימה, והפעם הם תופסים קצת יותר מקום מנגיעות האימה שהיו בעונות הקודמות. הטון הוא בהחלט אפל יותר, כך שאין ספק כי "דברים מוזרים" בעונתה הרביעית נוטה יותר לכיוון אימה ומד"ב ומורידה למינימום אלמנטים חמודים ספילברגיים מעונות קודמות. היא עדיין נותרה נוסטלגית ועם לא מעט רגעים משעשעים, אך היא נשענת יותר על הצד המפחיד והדרמטי מאשר על הצד ההומוריסטי הקליל. בהתאם לכך, הסדרה עוסקת גם בנושאים רציניים יותר ומעלה בין היתר נושאים כמו טראומה, הדחקה, אבל והשדים (המטאפוריים וגם הלא מטאפוריים) שרודפים אותנו.

כמו בעונותיה הקודמות, "דברים מוזרים" ממשיכה לעשות מחוות לסרטים קלאסיים, בעיקר משנות ה-80 אבל לא רק - ובעונה הנוכחית בולטות במיוחד מחוות לסרטי אימה, מ"סיוט ברחוב אלם" ועד ל"שתיקת הכבשים", עם עוד כמה הפתעות נחמדות לחובבי הז'אנר. נוסף על כך, ישנן גם מחוות מוזיקליות יפות במיוחד, אחת מהן כוללת את קייט בוש ואת אחת הסצנות העוצמתיות של העונה. 

מילי בובי בראון,
קראו לה ג'יין. מילי בובי בראון ב"דברים מוזרים"|צילום: באדיבות Netflix, יחסי ציבור

אחד הדברים החזקים ב"דברים מוזרים" הוא הדינמיקה הקבוצתית בקרב החבורה שבמרכז העלילה, כמו גם הקשרים הבין-אישיים בין דמויות שונות. אבל האחים דאפר תמיד ידעו איך להוסיף דמויות חדשות שמשתלבות בתוך החבורה, גם אם הן משנות את הדינמיקה שלה. ההרגשה היא שהסדרה ממשיכה לפתח את הדמויות מהעונות הקודמות, ובמקביל ממשיכה להציג דמויות חדשות שתורמות לעלילה ולא גורעות ממנה או מעמיסות עליה. גם בעונה הנוכחית אנחנו חוזרים לקשרים ישנים, אך נרקמים קשרים חדשים ומפתיעים בתוך החבורה ומחוצה לו, ומתווספות דמויות מסקרנות שונות - בין היתר אדי (ג'וזף קווין), שהוא גם גיק חובב מבוכים ודרקונים וגם מטאליסט שנראה כמו אדי ואן היילן ומואשם בהתאם לרוח התקופה בשטניזם. 

בשורה התחתונה, העונה הרביעית מספקת את הסחורה ומוכיחה סופית ש"דברים מוזרים" לא מסתכמת רק בשורה של מחוות יפות לקלאסיקות עבר, אלא היא סדרה מקורית שעומדת לחלוטין בפני עצמה. היא אמנם אוהבת לאזכר קלאסיקות, אך היא בעצמה קלאסיקה בהתהוות ומצדיקה את היותה אחד הלהיטים הגדולים ביותר של נטפליקס. למרות שלוקח לה זמן להתניע, כשהיא תופסת תאוצה היא מותחת, בינג'ית, מהנה במיוחד ומכינה היטב את הקרקע לעונה החמישית שתחתום את הסדרה.