איפה: נטפליקס
המלצת tvbee: לצפות, אבל במזגן
"ביקראם: יוגי, גורו, טורף מיני" משתייך, לצערנו, לתת-ז'אנר טלוויזיוני שזוכה לפופולריות רבה. כמו "לעזוב את נוורלנד" על מייקל ג'קסון או "לשרוד את אר קלי", היא עוסקת בכוחה המשכר של תהילה, ואיך השיכרון הזה מסתיר פעמים רבות צדדים אפלים באופיים של כוכבים נערצים. כמו "נחטפה לנגד עיניהם", הוא מקומם את צופיו בגלל הקלות בה מתרחשים הפשעים שהוא מתאר והאגביות בה הם מתקבלים, וכמו "ארץ פראית מאוד" הוא מציג אדם הודי שהיגר למערב כדי להפעיל, בין השאר, את כוחו והכריזמה שלו על אמריקאים פותים שנכונים לשלם לו ולהפוך אותו לאליל באצטלה של אורח חיים רוחני ומואר. ואכן, "ביקראם" יזכיר לכם את כל דוקואֵי הפשע הגדולים של השנים האחרונות, אבל זה לא אומר שאין לו ערך טלוויזיוני ומוסרי כשלעצמו.
זהו סיפור עלייתו לגדולה של היוגי הנכלולי ביקראם צ'אודרי, שייבא את שיטת היוגה על שמו לארצות הברית בשנות ה-70, בטענה שפיתח בעצמו סדרה של 26 תנוחות (אסאנות), שעובדות ומשפרות את תפקודיהם של כל איברי הגוף ומפרקיו, בדגש על אימונים ארוכים, עקביים ולא פשוטים שמבוצעים בטמפרטורה גבוהה (חלק מהעדויות בסרט מציינות חדרי אימון שהגיעו גם ל-50 מעלות) כדי לעודד הזעה. ביקראם ייסד מרכזי הדרכה מפוארים, וקורסים בני 8-10 שבועות בהם הכשיר תלמידים ומדריכים לעתיד. מורה שלא השלים את הקורסים, שמחירם מגיע גם ליותר מ-10,000 דולרים, לא יכול להתהדר בתואר של מורה ליוגה ביקראם ואיננו רשאי לפתוח סטודיו משלו להנחיית השיטה.
השיטה של ביקראם קנתה לעצמה במהירות קהל אוהדים אדוק במרכזים אורבניים אמריקאים, ובראשם לוס אנג'לס, שתושביה באותן השנים נהו אחר השיטות הקסומות מהמזרח, ששילבו בין איכות הנפש לגמישות הגוף והכנסתו לכושר. הוא הפך במהרה לאדם עשיר, שלרגע לא הצניע את הצלחתו. הוא התראיין ודיבר בראוותנות על הכסף וההצלחה שזכה להם, והתפאר במכוניות היוקרה שלו ובאורח החיים הפזרני שלו ושל משפחתו. כתבות פרופיל אודות ביקראם חזרו תמיד לאותן הנקודות: חיי העושר והנוחות שלו, המראה המסוים מאוד שהקפיד עליו - שכלל שיער קשור בקוקו גם כשעל ראשו היו יותר מפרצים משיער ותחתוני טנגה שחורים שהשאירו מעט מאוד מקום לדמיון - ואת האטיטיוד המרושע שהפעיל במהלך ההדרכות שלו. כי כן, צעקות, השפלות, קללות והתעמרות רגשית היו פשוט חלק מהקטע למי שביקש להפוך למדריך ביקראם, ואף שילם על כך לא מעט כסף.
וכיוון ש"ביקראם", הסרט, נפתח בצילומים מתוך עדויותיו של היוגי בתחנת המשטרה ובבית המשפט, ברור כבר מההתחלה שמדובר בעלילה סבוכה ואפלה עוד יותר. לקראת סוף שנות ה-90, כשהביקראם יוגה קיבלה תנופה נוספת בזכות טרנד אורח החיים הבריא השני שפקד את התרבות המערבית, החלו להצטבר גם תלונות על הטרדה ותקיפה מינית נגד ביקראם. מינקשי ג'אפה-בודן (מיקי), שעבדה בצמוד לביקראם ומתוארת לעתים כיד ימינו, סיפרה על מסכת השפלות והטרדות שביקראם העביר אותה במהלך עבודתם המשותפת. שרה בון, מדריכה ומתרגלת ותיקה של השיטה, העידה שהיוגי נגע באיברי המין שלה במהלך הדרכה, ומתרגלת בשם לריסה אנדרסון העידה שבמהלך מפגש פרטי ביקראם תקף אותה ואז אנס אותה. העדויות האלה מלוות בתיעודים בלתי ייאמנו כמעט, בהם רואים כיתה בת עשרות תלמידים מיוזעים, ואת ביקראם יושב על כס מלכות, צינור ארוך משיב אוויר קר על גבו, והוא צועק על תלמידיו שהם מכוערים, טיפשים וחסרי תועלת. הוא מאתגר אותם לעוות את גופם, דורך עליהם וצועד על בטניהם כשהם מקופלים לאחור.
הסרט, שביימה היוצרת התעודית זוכת האוסקר אווה אורנר, מזגזג בין עדויותיהן של קורבנות ביקראם ל... וול, עדויות של קורבנות אחרים של ביקראם. אלה אינם קורבנות מיניים, אלא אנשים שנשבו בקסמו של המאסטר ומתקשים, גם היום, ליישב את הסתירה שבין השיטה ששיפרה את איכות חייהם והאיש המקסים (בדרכו, כן? הסרט עושה הכל כדי לצייר אותו כעוף מוזר שלא ברור איך ניתן להתאהב בו) ובין המעשים האיומים שביצע האיש שפיתח את השיטה. אה, והוא כנראה גם לא האיש שפיתח את השיטה וייתכן שגנב אותה מיוגי מוביל אחר. החלק הזה, העיוורון הסלקטיבי הזה, מכמיר את הלב. חסידיה של שיטת ביקראם נראים כמו אנשים נחמדים וטובים, והעובדה שהם לא יכולים שלא לגבות את ביקראם היא, באופן מפתיע, ליבו הרגשי של הסרט.
כל העוולות האלה ארוזים בסרט מהודק, שאחד מיתרונותיו הגדולים הוא שבמקום להשתרע על פי שעות שידור ארוכות מסתפק בשעה וחצי. 90 הדקות האלה לא מעבירות את הצופה מסע מפרך אך משכנע כמו "ארץ פראית מאוד", לא סוחטות אותו כמו "לשרוד את אר קלי" ולא מפעימות אותו כמו "נחטפה לנגד עיניהם". במקום זאת, זו צפייה מהירה ומתוקתקת, וסרט שנמצא גם בסכנת היבלעות בתוך ים התוכן של נטפליקס. וחבל, כאמור. זה סיפור מעניין ומתסכל (בלי לספיילר, נגיד שביקראם לא באמת בא על עונשו, למרות שהורשע באחד התיקים המשפטיים שנוהלו נגדו), שמוגש בצורה סוחפת ולא שטחית.