"העדויות" היא סדרת המשך ראויה ל"סיפורה של שפחה"

"סיפורה של שפחה" נחשבה בצדק לסדרת מופת בשתי עונותיה הראשונות, הן בשל העלילה המצמררת והכתובה היטב והן בשל הופעות המשחק המצוינות. אבל ככל שהדרמה המבוססת על הרומן מאת מרגרט אטווד התקדמה, היא חוותה הידרדרות ניכרת מבחינת מעמדה בקרב הצופים והמבקרים. במאי שעבר הסתיימה עונתה האחרונה השישית והאחרונה, ואפשר לומר שבשלב הזה היא כבר מוצתה לגמרי. אבל עכשיו, פחות משנה לאחר מכן, מגיעה למסך סדרת ההמשך "העדויות" (The Testaments) - והיא מעניקה חיים חדשים ליקום הטלוויזיוני שנדמה היה שכבר נפח את נשמתו.

"העדויות" מבית הולו, שזמינה לצפייה בדיסני+, מבוססת על הרומן באותו השם - מאת אטווד, כמובן - שראה אור בשנת 2019. כמו הספר, הסדרה מתרחשת שנים לאחר אירועי "סיפורה של שפחה", ומתארת מציאות שבה רפובליקת גלעד עדיין קיימת ומחתרת "מיידיי" עדיין נלחמת בקיומה. במרכז הסדרה עומדת דמותה של אגנס (צ'ייס אינפיניטי), נערה ממושמעת ונעימת הליכות שמשתייכת למעמד הגבוה בגלעד ולומדת בבית הספר לרעיות לעתיד. מי שצפה ב"סיפורה של שפחה" כבר מבין שאחת ועוד אחת שווה שתיים: אותה אגנס היא בעצם האנה, בתה האבודה של ג'ון אוסבורן, שקיבלה שם חדש ומשפחה חדשה ולא זוכרת דבר וחצי דבר מחייה הקודמים.

את בית הספר לרעיות לעתיד מנהלת הדודה לידיה (אן דאוד), ומטרתו להכין את הבנות הצעירות לחיי נישואים. הנערות הבוגרות יותר - אגנס היא אחת מהן - לבושות בסגול ולומדות רקמה או מוזיקה (אבל לא מדעים ולא קרוא וכתוב); הן מחכות בציפייה ליום שבו יקבלו מחזור ויהיו ראויות להינשא למפקד. לצד הנערות בסגול, שגדלו בגלעד, ישנן גם נערות הפנינה: נערות אבודות שהגיעו לרפובליקה כדי לפתוח דף חדש. והאירוע המחולל ב"העדויות" הוא הגעתה של נערת פנינה חדשה: דייזי (לוסי האלידיי), קנדית מסתורית שאותה אגנס מתבקשת לחנוך. אבל מהר מאוד מתברר (לא לדמויות, כן לצופים) שדייזי לא נמצאת שם סתם. היא מרגלת מטעם "מיידיי" שהגיעה לנקום את המוות של הוריה, שנרצחו על ידי סוכנים מגלעד. חברות עדינה נרקמת בין אגנס לדייזי, והחברות הזו גם משקה את הגרעין המרדני של אגנס - שקיים בה הן מכורח הגנטיקה והן מכורח הסמליות - והיא הופכת, לאט לאט, מילדה צייתנית לאישה לוחמת.

"סיפורה של שפחה" דאגה לזעזע את הצופים כבר בפרק הראשון שלה, והמשיכה לעשות זאת בעקביות. "העדויות", לעומתה, היא קצת יותר פרווה. נערות מהמעמד הגבוה של גלעד מן הסתם לא סופגות את אותה אכזריות שספגו השפחות - ולכן "העדויות" עשויה להצטייר כסדרה בעלת טון אפל פחות מקודמתה. אבל זה לא מדויק. האלימות ב"סיפורה של שפחה" הייתה גרפית, פיזית, מעוררת חלחלה; האלימות ב"העדויות" היא אלימות מערכתית, סמויה יותר, שמתבטאת בחינוך לכניעות ובדיכוי מתמשך. וזה לא כדי להגיד משהו רע על "סיפורה של שפחה", אלא כדי להבהיר שמתחת למעטה הכמעט-ברידג'רטוני של חיי הנערות ב"העדויות" (שוק השידוכים, נשפים מפוארים, קינוחים יפהפיים) יש הרבה כיעור והרבה סבל.

בלי קשר לזה, צריך לומר שההתחלה של "העדויות" חלשה יחסית, ורק בפרק השלישי היא מתחילה לתפוס תאוצה. אבל על סמך צפייה בכל עשרת פרקי העונה שנשלחו מראש לביקורת, כדאי לתת לה את הצ'אנס ולהגיע לשם: הרפש שנמצא מתחת לפני השטח מתחיל לצוף, הדמויות מתגבשות תוך כדי תנועה, והעלילה הופכת מותחת ומסעירה יותר (אם כי היא לא טורחת לענות על כמה שאלות מתבקשות, כמו למה רק אחת מנערות הפנינה מקבלת חונכת סגולה). מפרק לפרק מוכפלת עוצמת הסיכון ועוצמת ההתנגדות, והפרק האחרון מכיל בתוכו הבטחה מסקרנת לעונה השנייה (אם כי הסדרה טרם חודשה באופן רשמי).

הופעות המשחק של "העדויות" גם הן ראויות להתייחסות, וחשוב לומר שמלבד דאוד (וכן שחקניות נוספות שחוזרות בהפתעה), הרוב המוחץ של הקאסט מורכב מפרצופים חדשים: צ'ייס אינפיניטי, אחד השמות הלוהטים של השנה האחרונה (בזכות "קרב רודף קרב"), מספקת את הסחורה בתור אגנס (אם כי היא נראית מבוגרת יותר מגילה המשוער של הדמות); לוסי האלידיי נולדה לתפקיד דייזי, ומתבקש לציין שהיא גם מזכירה מאוד את מוס; גם רוואן בלנצ'ארד ואיזולדה ארדיס - שמגלמות את שונמית וחולדה, תלמידות נוספות בבית הספר - עושות עבודה מעולה; וחשוב להזכיר לטובה גם את איימי סימץ, שמגלמת את אמה החורגת והרעה של אגנס. אבל הופעת המשחק המרשימה ביותר היא ככל הנראה זו של מתיאה קונפורטי, שמגלמת את רבקה, חברתה הטובה של אגנס, שמאוהבת בה בסתר וחולמת לברוח מגלעד.

וכן, כמו ב"סיפורה של שפחה", גם כאן יש נוכחות יתרה של סנטרים רועדים, עיניים מרצדות ונשימות כבדות. גם כאן יש פוטנציאל להתפזרות עלילתית ואובדן כיוון. ובכל זאת, בינתיים, "העדויות" מוכיחה את עצמה כהמשך ראוי ל"סיפורה של שפחה" - כזה שמצדיק את המשך פיתוחו של הפרנצ'ייז, ושאולי גם יספק, ביום מן הימים, את האיחוד המצופה בין ג'ון לבתה האהובה.