"דרדוויל: נולד מחדש" הפכה לפסגה של מארוול בעידן דיסני+

העונה הראשונה של "דרדוויל: נולד מחדש" (Daredevil: Born Again) בדיסני+ החזירה את השד הנועז משכונת הל'ס קיצ'ן לידיו של קווין פייגי, אבל היא עשתה דבר נוסף: הציבה רף גבוה מאוד של מהי סדרת קומיקס איכותית, בניגוד גמור למה שהקהל הורגל אליו עד כה - כלומר, סדרות חלשות בואכה אינפנטיליות. בנוסף לכך, "נולד מחדש" הגיעה אל פייגי כמו מלאך שומר מהשמיים בתקופה רדודה, בנאלית ומשעממת של התאגיד שהוא עומד בראשו. גם "ת'אנדרבולטס*" הסביר וגם "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" לא ממש הצליחו להחזיר לו דופק סדיר. ובנקודה הרגישה הזו בדיוק, "נולד מחדש" הצליחה לפגוע בול ולהיות אור באפלה לתסריטאי הפרויקטים העתידיים של מארוול. אבל בגלל שעיקרון ה"כמות על פני איכות" הוא שמוביל את האולפנים, קשה לסמוך על זה יותר מדי.

עלילת העונה השנייה של "דרדוויל: נולד מחדש" מתחילה כחצי שנה לאחר אירועי העונה הקודמת. ווילסון פיסק (וינסנט ד'אונופריו) שולט ביד רמה, בזרוע נטויה ובחליפה לבנה בניו יורק, אחרי שהכריז על מדיניות אפס סובלנות כלפי גיבורי על פורעי חוק. כדי לבסס את השליטה ברחובות, הוא הקים יחידה מיוחדת שתפקידה ללכוד את אותם לוחמים במסכה, וליתר דיוק את דרדוויל, שאליו הוא אובסס ברמות. אבל כרגיל, פיסק מנצל את המצב לטובתו. הוא מבריח אמל"ח מסוכן ללב העיר ומשליך אנשים תמימים לכלובים צפופים בהאשמות שווא. כשהוא בחזקת נעדר, מאט מרדוק (צ'ארלי קוקס) נצמד בחזרה לחליפה ולמסכה, ויחד עם קרן פייג' המבוקשת (דברה אן וול), הוא מנסה להפיל את פיסק מכיסאו ונתקל במערכת משפטית מכורה מראש. העונה הנוכחית גם מרחיבה את גלריית הדמויות עם ליהוקו של מת'יו לילארד בתור מר צ'ארלס, סוכן צללים מסתורי בעל כוח והשפעה.

לאחר הצפייה בכל שמונת פרקי העונה שנשלחו מראש לביקורת, אפשר למזוג דרינק, להישען לאחור ולהירגע. כי "נולד מחדש" שומרת על הפירמה, ואפשר להכתיר אותה באופן סופי ומוחלט כפסגת העיבודים הטלוויזיוניים של מארוול בעידן דיסני+. מעבר להיותה מקצועית, קשוחה, מחוספסת, אלימה ואירוע תרבותי - "נולד מחדש" היא גם פיסת התוכן הרלוונטית והאקטואלית ביותר של מארוול, הן מבחינה חברתית והן מבחינה פוליטית.

האקטואליות הזו מגולמת לתוך דמותו ופועלו של ווילסון פיסק כמיני-דיקטטור שמאמין שהוא פועל מתוך אהבה לעיר, כשלצדו אשתו ונסה (איילת זורר). אך "נולד מחדש" לא בוחרת בפתרון הקל של דה-הומניזציה לנבל קומיקסי. להפך, היא מעצבת אותו כדמות מורכבת ובעלת עומק אמפתי. ככל שהעונה מתקדמת, מתברר כמה הוא פשיסט ומגלומן, והצעדים שהוא נוקט מאירים זרקור על מנהיגים ואירועים פוליטיים עכשוויים, במעטפת קומיקסית בוגרת. במקביל, הסדרה שומרת על רמת בידור גבוהה, בזכות תסריט חכם ופיתוח דמויות עקבי.

אבל "נולד מחדש" היא גם סימפטום למחלה הכרונית, המוכרת והמחמירה, שממנה סובל היקום הקולנועי של מארוול. בדומה ליקום הרחב (מדי) של "מלחמת הכוכבים", שהלך והסתבך, ואירועים קאנוניים הוצאו ממנו ברגע רק כדי ליישר קו עם אחרים - מארוול נגועה בדיוק באותה הבעיה. אז אירועים קאנוניים עדיין לא נגנזו, אבל קשה לצפות בעונה החדשה שבה ווילסון פיסק רודף את כל גיבורי העל של ניו יורק, בלי לתהות איפה ספיידרמן מתחפשן לו, ואיך כל הסיפור הזה מתיישר עם אירועי ה"ת'אנדרבולטס*".

ב"נולד מחדש", חוץ מעזרה רגעית של ג'סיקה ג'ונס (קריסטין ריטר, שחוזרת בהופעה חביבה למדי), השד הנועז נותר רוב הזמן לבדו במערכה. בקיצור, כל הפלונטר רווי הדמויות וריבוי העלילות - שחלקן או נשכח או הוטמן בבור עמוק - גורם למארוול לטפס על עץ גבוה מדי, ודורש מהצופים התמימים לעשות יותר מדי שיעורי בית. מצד שני, כל עוד האיכות הזו תישמר: שאלו יהיו הצרות של קווין פייגי.

בעולם האמיתי, שבו חופש הביטוי אינו מובן מאליו ותהליכים אלימים מתרחשים באופן כמעט יומיומי, "דרדוויל: נולד מחדש" לא מנסה להיות האור באפלה או נושאת הלפיד הפוליטי. היא גם לא באמת צריכה. אבל, אולי בלי להתכוון, היא באמת כזו. בעוד ששאר תוכני הרשת חותרים לאסקפיזם כמעט מוחלט ומוגדרים "תוכן", "נולד מחדש" על שני חלקיה היא יצירה א-מ-י-ת-י-ת, שבה המושיע הקתולי של ניו יורק סיטי מחפש צדק נאיבי בעולם אפל, מושחת ומייאש לאללה. באופן אירוני למדי, עם כל הדרעק הזה, מדובר באחת הסדרות הטובות והמהנות ביותר שיש לטלוויזיה להציע כרגע.