Disenchantment (התפכחות) היא לא רק הסדרה עם השם שהכי מתסכל להקליד, היא גם קומדיית האנימציה החדשה של נטפליקס. והיא לא רק קומדיית האנימציה החדשה של נטפליקס, היא גם מגיעה מבית היוצר האקסקלוסיבי למדי של מאט גרונינג, האיש שמאחורי משפחת סימפסון ופיוצ'רמה. עם מוניטין מפואר שכזה - שתי סדרות קאלט, אחת מהן שינתה את פני הטלוויזיה ורצה בהצלחה כבר קרוב ל-30 שנה, והשנייה רצה, און אנד אוף, כמעט 15 שנים בפלטרפורמות שונות, וזכתה לקהל מעריצים מסור ותמיכת המבקרים - אין מנוס כמעט מלגשת לדיסאנצ'נטמנט (איף) עם הרבה מאוד ציפיות. ואתם יודעים מה אומרים - כגודל הציפיות, גודל ה… לא, אתם יודעים מה, דיסאנצ'נטמנט אפילו לא כזאת מאכזבת. היא סתם בסדר.
זהו סיפורה של בין, הנסיכה המרדנית של ממלכת דרימלנד (ארץ החלומות) שאוהבת דברים של בנים כמו בירה, מכות והרפתקאות. היא חיה עם אביה ואמה החורגת שמבקרה היא גם סלמנדרה אנושית בארמון מפואר, ולא מסכימה להתחתן ולהביא להוריה קצת נחת. בני לווייתה הם הגמדון החביב והנאיבי אלפו, והשדון לוסי (לוצי, קיצור ל"לוציפר"), שמתפקדים גם כמלאך והשטן המטאפוריים על כתפיה של בין - אלפו דוחק בה להאמין באנשים ולפעול מתוך טוב לב, ולוסי קורא לה ללכת אחר האינסטינקטים החייתיים ההרסניים שלה, וליהנות כמה שאפשר כי ממילא יום אחד היא תמות ותגיע לגיהנום. דרימלנד, כפי שבטח הצלחתם להסיק מתאורי העלילה, היא ממלכה שנושקת לפנטזיה, ודיסאנצ'נטמנט היא, בהקשר הזה, מקבילתה של פיוצ'רמה: חבורת לוזרים אהובים שיוצאת להרפתקאות ברחבי עולם לא נודע שהכל יכול לקרות בו. והכל אכן קורה בו: בין, לוסי ואלפו נאבקים ונמלטים, משתכרים ומתפכחים, מתחילים מלחמות בטעות ואז מפייסים בין הנצים. קנה המידה בעלילותיהם תמיד אפּי, ומוציא את המקסימום מהשיטה הקולנועית הזו שנקראת הנפשה.
אבל תסלחו לי, מה החידוש הגדול פה, בעצם? כבר ראינו אינספור נסיכות אנימציה מרדניות (כל נסיכת דיסני/פיקסאר ב-20 השנים האחרונות) וסרטי שרק כבר הציגו בפנינו עולמות אגדיים קומיים, שלועגים למיתוסים ולסיפורי ילדים נודעים. וראינו גם דמויות מצוירות "לא מנומסות" בלי די - סת' מקפרלן (איש משפחה) עשה מזה את כל הקריירה שלו בערך. וזו המפלה הרצינית של דיסאנצ'נטמנט: כמה היא לא מרגישה fresh. במקום להתנהג כמו סדרה אחידה, היא נראית כאילו תפרו אותה בגסות. כאילו גרונינג וצוותו קיבלו הצעה שלא יכלו לסרב לה מנטפליקס, והחליטו לזרוק יותר מדי אלמנטים לאותו הסטוריבורד, ואמרו שמה שיצא - יצא. זה ניכר בבדיחות הלא אחידות, ובעיקר בקצב המשונה מאוד בו היא מתנהלת - נשבע שאחרי שני הפרקים הראשונים חשבתי שאני צופה בגרסה לא סופית של הסדרה בגלל כל רגעי השתיקה המביכים שבה וההגשה העקומה של חלק מהגאגים. הצפייה בה הרגישה כאילו לקחו סדרה קיימת והסירו ממנה את פס הקול של הצחוקים המוקלטים.
בעידן בו ריק ומורטי הצליחה לעשות כבר פארודיה על הפארודיה וליצור עלילות מפותלות ומתוחכמות שעדיין לא מרתיעות את הצופים, דיסאנצ'נטמנט מתנהלת רוב הזמן בקצב של סיטקום מהניינטיז, ועלילותיה בדרך כלל מסתיימות בנקודה בה התחילו, והכל מתאפס ומתחיל מחדש בפרק הבא. בעידן בו פה גדול הצליחה לשלב בכישרון את הגועל האינהרנטי לגיל הנעורים עם תובנות בוגרות שהוגשו בהומור ובחן, דיסאנצ'נטמנט עדיין מתפעלת מהתובנות הבנאליות למדי שהיא מספקת: וואו, עולם אגדות שאנשים משתכרים ומפליצים בו! כמה מרענן.
וגם אם את כל התלונות הנ"ל אפשר לצמצם לכדי "זו לא סדרה חדשנית בשום צורה", דיסאנצ'נטמנט פשוט לא כזאת מצחיקה ולא מאוד אהיבה. הדמויות הראשיות בה אינן מספיק חביבות כדי שנרצה לעודד אותן במסעותיהן, והדוגמה הבולטת ביותר היא בין, הגיבורה. היא אישה מצליחה ומוכשרת, אבל היא פשוט עצלנית מדי. ודי טיפשה. ומאוד לא מנומסת. הדיבוב של אבי ג'ייקובסון (ברוד סיטי) מוצלח, אבל הדמות עצמה מרתיעה ודוחה.
זה גם לא סיפור על אישיות ממוצעת וטיפוסי הקיצון שמקיפים אותה, כי בין בעצמה היא טיפוס קיצון (היא גם נסיכה וגם לוחמת וגם אמיצה וגם לא אחראית וגם בת טובה וגם וגם וגם), ובהשוואה אליה לוצי ואלפו הם כלום ושום דבר. הם נופלים במלכודות, הולכים לאיבוד, אומרים את הדבר הלא נכון בחברת המפלצת הלא נכונה - והם מאוד פושרים לאורך כל התהליך. סליחה, אתם לא אמורים להיות גמדון ושדון מהגיהנום? למה אתם כל כך שגרתיים? אלפו הוא הטיפש ולוצי הוא הפחות טיפש. זהו, אין שום דבר מעבר. אין ערך מוסף. לוצי יאתגר את בין למרוד עוד יותר, ואלפו יניא אותה לפעמים, ולפעמים לא. יחסית לסדרה עם פוטנציאל טרלול גבוה כל כך - דיסאנצ'נטמנט היא סדרה בייסיקית, וחבל.
העונה הראשונה של Disenchantment זמינה במלואה בנטפליקס