היצירה הטלוויזיונית של ראיין מרפי מזכירה כרגע את סדר היום החדשותי בישראל: יש מיליון אירועים חדשים, וכל אחד מהם מוטרף בהרבה מהשני. בית החרושת של מרפי - שהופך יותר ויותר לשם שפשוט נזרק בפוסטר, או אפילו לז'אנר בפני עצמו - מעולם לא היה המקום שמחפשים בו טלוויזיה איכותית, אבל כן היה מפלט לחובבי הצפיות הממכרות, המטופשות, המעוצבות היטב ובעלות החיבה לביזאריות. וכן, גם החרמניות.

"ד"ר אודיסאה" ("Doctor Odyssey"), הדרמה הרפואית החדשה שמרפי נמנה בין שלושת יוצריה ושזמינה בישראל בדיסני+ חודש לאחר בכורתה ברשת ABC האמריקאית, אומנם מתרחשת בלב ים ועוסקות רבות בעניינים שבינו לבינה - אבל היא לא "ספינת האהבה", מקסימום "ספינת החרמנות". אם כבר, היא יותר "האנטומיה של גריי" פינת "'טיטניק' אם הקרחון של 'טיטניק' היה רק הדבר העשירי הכי אקראי שקורה על הסיפון". דרמה רפואית גנרית להפליא ומלהיבה עוד יותר, שמתמקדת באתגרים השבועיים שהצוות הרפואי של ספינת תענוגות נאלץ להתמודד איתו כשהוא לא מתמודד אחד עם השני.

במוקד העלילה, ובמוקד הצוות הרפואי של האודיסאה, ניצב המצטרף החדש ד"ר מקס בנקמן (ג'ושוע ג'קסון) - הוא כבר בעשור החמישי לחייו והשיער קצת מכסיף, אבל זו עדיין אותה כריזמה שעזרה לג'קסון לשבות את לב סוף הניינטיז בתור פייסי מ"דוסון קריק". את הצוות שלו משלימים האחות אייברי (פיליפה סו, "המילטון") והאח טריסטן (שון טיל, "סקינס"), את הספינה מנווט קפטן רוברט (דון ג'ונסון, "מיאמי וייס") ואת הקאסט משלימים כוכבים אורחים שונים, רבים מהם מרשימת אנשי הקשר המועדפים על מרפי וגם שאניה טוויין אחת. ואפילו אם יש דברים שניתן היה לצפות מראש ב"ד"ר אודיסאה", למשל עיצוב הסט העילאי והמשולש הרומנטי האוטומטי, אי אפשר היה לצפות רשימת קרייססים רפואיים שכוללת הרעלת שרימפס, פין שבור וריב ג'קוזי רק בצמד הפרקים הראשונים. 

אבל בעוד שהאודיסאה עצמה היא הפאר של הפאר בתחום הספנות - יש שם אפילו מכשיר MRI - "ד"ר אודיסאה" בכל זאת מגיעה מטלוויזיית הברודקאסט, קרי תוכן מאוד מיינסטרימי, לא מחייב ולא מתחייב, שמרן בדרכו, כזה שצופים בו בסוף יום עבודה ולא צריך לחכות עד שבת בשביל להתרכז בו. שזה אחלה, ועוד יותר אחלה ככל שמתקדמים איתה: בעוד שפיילוט מפתה יש גם לכל סדרת ברודקאסט אחרת, לסדרות מהז'אנר של "ד"ר אודיסאה" אין זכות להיות להיות כל כך מהנות, סוחפות ואשכרה טובות. והיא לגמרי כן. למרות שלא חסרים בה קונפליקטים (שכולם נפתרים בסוף הפרק, כי בכל זאת), עדיין מדובר במופת טלוויזיית הפיל-גוד שבלתי אפשרי להגיד לה לא.