המאסטר, כפי שמכנים אותו רוב לקוחותיו הנאמנים, למד בצעירותו להכין ראמן מספר בישול פשוט ובמשך מספר חודשים פיתח את המרק הייחודי לו, על פי טעמו האישי. בראמנייה הקטנה ברחוב צדדי בטוקיו, שהוא מפעיל עם אשתו כבר 40 שנה, מציעים תפריט קבוע ומצומצם. לעיתים המאסטר מפתיע את הלקוחות במטעמים מטיולי הליקוט שלו עם חבריו (וחלק מלקוחותיו) ומהתוצרת של הגינה האורגנית שלו. הלקוחות הקבועים, שחלקם פוקדים את המסעדה כבר 30 שנה, מעידים כי מדובר במרק שמחזיר אותם לטעמי ילדותם, אבל שהמאסטר הצליח לזקק את הראמן המסורתי, לייצר טעמי אוממי עוצמתיים ועדינים, ייחודיים ומקוריים לחלוטין.
הסרט התיעודי של ג'ון דאשבאך "אלוף הראמן: בואו כל יום" ("Come Back Anytime"), שזמין כעת לצפייה ב-yes VOD וב-STINGTV, מגולל את סיפורו של מסמאטו אואדה, המאסטר מאחורי ראמנייה מיתולוגית בטוקיו בשם ביזנטאי. הסרט נע בין התמקדות במלאכת הבישול, סצנות מעוררות רעב עז לקערת מרק מהבילה, לבין הקהילה שנוצרה סביב הראמנייה וסביב השף החרוץ שלה. כמו ברוב הסיפורים על אוכל, זה לא נגמר באוכל, אלא באנשים. במהלך השנים אנשים זרים לחלוטין מתאספים לשיחות על בירה וחטיפי בטטה, מקשקשים, צוחקים ומקנחים תמיד בקערת ראמן, כל אחד לפי העדפותיו האישיות, כפי שהמאסטר כבר מכיר.
כפי שמסמאטו למד לבשל מספרים ולא מטבחים אחרים, כך גם לו עצמו אין יורשים, והוא שלם עם כך שהמתכונים שלו ימותו איתו. יש משהו כל כך מרענן באדם נערץ שלא מבקש להנציח את עצמו, כפי שהוא אומר "כשזה ייגמר זה ייגמר", איזו הסתכלות כנה על הרגעיות של החיים, של אוכל ושל יצירה.
ולגבי מלאכת היצירה הקולנועית, מדובר בסרט דוקומנטרי מסורתי, צנוע ושמרני אפילו, כמו הגיבור שלו. סצנות בישול, טיולים ובישול בטבע ו"ראשים מדברים", זה הכל. לא קולנוע חדשני במיוחד, אבל מצד שני כשצופים במאסטר בפעולה, מבשל בצניעות ללקוחות קבועים, חברים ומשפחה, מתעורר עונג ותיאבון לא רק לראמן אלא גם לפשטות. כמו שאומר גיבור הסרט "אני לא הולך בערבות טרנדים, אני רק בחור זקן שעושה מה שהוא יודע". לפעמים זה כל מה שצריך.
ולמי שפיתח חשק לראמן, הנה 5 מתכונים למרקים אסייתיים, כולל ראמן. ואם אין לכם כוח להכין, תמיד אפשר להזמין.