איפה: פסטיבל אנימיקס לאנימציה קומיקס וקריקטורה
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשני פרקים
המלצת tvbee: להתניע את המכונית ולהגיע לתל אביב. לא לשכוח חבילת טישו
קשה בואכה בלתי אפשרי לרשת את מקומה של המומינים, סדרת האנימה שעלתה לשידור בישראל בראשית שנות ה-90 והפכה במהרה לאחד הסטייפלים של הטלוויזיה החינוכית. שְׁנָתוֹנים שלמים של ילדים גדלו לאורה, צפו בה מדי קיץ או בכל אחר צהריים כשחזרו מבית הספר, ויודעים גם היום לרפרר אליה ולצטט ממנה. האהבה הזו איננה מקרית, כי למרות שהתיישנה - ונכון יותר לומר שהערכים שמופיעים בה התיישנו - המומינים נותרה סדרה מקסימה ומלאת דמיון, שעיבדה היטב את הדמויות מספריה של טובה ינסן, והתייחסה לצופיה הצעירים בכבוד רב.
לכן אפשר רק לדמיין את ישיבות הפיתוח שעברו על יוצרי MoominValley, עמק המומינים בתרגום חופשי, הסדרה החדשה של אולפני האנימציה הפיניים Yle Drama וחברת Moomin Characters (שמנוהלת על ידי בני משפחתה של ינסן). כאילו, לא חובה, אבל אפשר. וישיבות הפיתוח האלה ניכרות היטב בשני פרקי עמק המומינים שיוקרנו השבוע במסגרת פסטיבל אנימיקס לאנימציה, קומיקס וקריקטורה בסינמטק תל אביב. ראשית, האנימציה בעמק המומינים מתוקה ומקצועית, והמעבר להנפשה דיגיטלית לא גורע בשום צורה מהקסם האולד-סקולי המובנה של משפחת מומין וחבריהם. הדמויות קופצניות ושמחות, דינמיות ומפורטות. העיצוב מזכיר מספיק את מראה של הסדרה הישנה והאיורים מספרי משפחת מומין, אבל גם מספיק מובחן כדי לעמוד בפני עצמו, והעולם המתואר בסדרה הוא עולם שכיף להציץ אליו.
ובמישור העלילתי, נראה שעמק המומינים עשתה כמה צעדים בכיוון הנכון. פרקי הסדרה דחוסים ועשירים יותר, וקורה בהם לא מעט. באחד הפרקים, מומינטרול - הגיבור הרשמי למחצה של הסדרה - זוכרה לביקור של רוח רפאים כושל, שלא מצליח להפחיד איש. יש בפרק הזה הכל: סצנות ביתיות שמתארות דינמיקה משפחתית וגם סצנות מותחות, סיבוכים, התרות, מלכודות, תחמונים ואפילו טוויסטים - והכל בפחות מחצי שעה. הפרק הזה הוא תצוגת תכלית של עמק המומינים ומדגים את ההומור הדק שהתווסף לגרסה החדשה. כי כן, תתעדכנו, ב-2019 משפחת מומין היא משפחה בריטית נבוכה ומנומסת, שרק מאי הקטנה הורסת להם את הפאסון ומתנהגת בבוטות, ולעתים ממש באכזריות. שאר הדמויות נעות על הציר שבין פחדן טוב לב (מומינטרול) לנוד נפוח שמאוהב בקולו שלו (מומינאבא) וכוהנת זן ליברלית שרק רוצה שכולם יסתדרו (מומינאמא). אין באמת קונפליקטים דרמטיים בעמק המומינים, יש בעיקר אי הבנות משעשעות.
אבל זה לא אומר שמדובר בסדרה בז'ית ולא מורכבת. בפרק על הופעתה, ויותר נכון לומר חוסר הופעתה של ניני - הילדה הבלתי נראית שמזוהה בעיקר הודות לשמלה, סרט הראש והפעמון שמומינאמא מעניקה לה - יש גם דיון מורכב ולא צפוי ביחסי הורים וילדים, ובהתמודדות עם טראומות של התעללות ותקיפה בתוך המשפחה. כן, זה עד כדי כך דארק, אבל זה מתווך בצורה נעימה ובוגרת. ניני היא ילדה מוזנחת, שגודלה על ידי אם שלא מחבבת אותה, מתעללת בה ומתנכרת לה, עד שתו-תיקי (שנקראת דינורה בסדרה הישנה) מצילה אותה. ניני ספגה יחס רע כל כך לאורך כל ילדותה, עד שהפכה לאילמת ולבלתי נראית, ומשפחת מומין מאמצת אותה ומנסה להשיב אותה אט-אט לצורתה האנושית. זהו תהליך לא פשוט, בעיקר כי בני המשפחה ומאי הקטנה עושים את כל הטעויות האפשריות בתהליך ההחלמה של ניני עד שמומינאמא ומומינטרול מגלים את הפתרון הבלתי נמנע: כדי לתת לניני גוף, פנים וקול צריך פשוט להקשיב לה. זו תובנה יפה וחשוב מאוד שילדים (ובוגרים) ישמעו אותה.
מתסכל ברמות, אם כך, שלעמק המומינים אין עדיין מפיץ רשמי בישראל כיוון שהיא התגלתה בצפייה ראשונית כסדרה חכמה, נעימה ומרובדת שתקסים ילדים בעיצוב הנאיבי ובשובבות שלה, ותצליח לעניין גם את ההורים שלהם, שבואו נודה באמת – גדלו על המומינים בשנות ה-90 ורק חיפשו תירוץ לחזור אליה.
פרקי "עמק המומינים" יוקרנו במסגרת פסטיבל "אנימיקס" בסינמטק תל אביב ב-30.07 בשעה 17:30, ב-02.08 בשעה 12 וב-03.08 בשעה 16:30. הפרקים יוקרנו בליווי הרצאה של הסופרת והמאיירת תמר הוכשטטר. פרטים מלאים באתר הפסטיבל.