לפני כשנה וחצי, הדוגמנית, שחקנית, אקטיביסטית ויזמית האופנה אמילי רטאייקאוסקי עשתה מעשה די חצוף (בקטע טוב) - היא הוציאה ספר שנקרא "הגוף שלי", שכל כולו הרהורים ומחשבות על תעשיית היופי שהיא עובדת בה, על מקומה בתוכה בתור אישה וכן - גם על הגוף והפנים שלה. רטאייקאוסקי גם עשתה את זה במודעות מוחלטת לעובדה שאפילו בתוך עולם הדוגמנות, היא נחשבת לאנומליה - אישה עם פרופורציות ותכונות פיזיות שנראות כמו תוצאה של ניסוי מעבדה של מדען מטורף שניסה ליצור את האישה המושלמת.
סמלי מין כמו רטאייקאוסקי תמיד היו, אבל מעטות מהן הפכו למעין פילוסופיות שדנו בהשפעות החברתיות והפסיכולוגיות על מה המשמעות של להיות אישה יפה במיוחד בעולם פטריארכלי. נשמע מנותק, פריבילגי ומקומם? יכול להיות, אבל העיסוק ביופי ובמראה לא נוגע רק בנשים יפות ומפורסמות, והסיפור האישי של אמרטה מעורר יותר הזדהות ממה שאפשר היה לדמיין, כי הוא מספר סיפור רחב יותר על נשים, מיניות נשית ושליטה. וכזה הוא גם סיפורה של ברוק שילדס.
"ילדה יפה: ברוק שילדס", שזמין לצפייה בארץ בדיסני+, סוקר את הקריירה של הכוכבת בת ה-57 ונוגע בכל ההיילייטס המתבקשים. למי שאוהבים פופ קלצ'ר, המסע הזה בתחנות חייה של שילדס הוא תזכורת נוסטלגית מהנה - הסרט נוגע באלכוהוליזם של אמה, מערכת היחסים המשונה שלה עם מייקל ג'קסון, הזוגיות הטעונה עם אנדרה אגאסי, הספר שכתבה על דיכאון לאחר לידה (שמיוחסת לו השפעה רבה על המודעות לנושא), המריבה התקשורתית העסיסית עם טום קרוז וההפתעה הגדולה של "פתאום סוזן", וגם הסיטקום בכיכובה של שילדס משנות ה-90 שהציג אותה לעולם כשחקנית קומית.
כל אלה הם בונוסים מהנים שנשזרים היטב בנרטיב הכללי של הסרט, שעוסק לא רק בחיים האישיים של שילדס והקריירה שלה, אלא במבט החברתי על נשים, נערות וילדות - ואיך הוא מונע על ידי הוליווד. הבשר האמיתי של הסרט, בהתאמה, הוא הדיון בנושא תחילת הקריירה של שילדס, ובמיוחד בסרט "ילדה יפה" (שעל שמו גם נקרא הדוקו). ב"ילדה יפה" כיכבה שילדס בגיל 11 בלבד, ובו היא גילמה תפקיד מיני שכלל סצנות עירום ונשיקה עם גבר מבוגר. הדוקו גם דן בפרויקטים נוספים של שילדס משנות נעוריה - התפקיד ב"לגונה הכחולה" בגיל 15, ששווק לציבור ככזה שמתעד את ההתעוררות המינית האמיתית של השחקנית; והקמפיין השנוי במחלוקת לקלווין קליין בגיל 16, שחלקו אף נאסר לשידור.
לא פשוט לבקש מהצופות להניח את הציניות בצד ולהזדהות עם מישהי שהרוויחה פרסום, כסף וזוהר מעצם העובדה שהיא יפה במיוחד. ובכל זאת, הדוקו מבהיר מהר מאוד ובאופן די אפקטיבי שברוק היא רק מקרה בוחן, והסיפור הוא המיניות הנשית והניסיונות לשלוט בה על ידי כוחות קפיטליסטיים פטריארכליים. הסיפור על התדמית הציבורית של ברוק, התפקידים המיניים שניתנו לה בצעירותה וה"מרד" שעשתה כשהחליטה ללכת לאוניברסיטה או לחשוף שהיא בתולה בגיל 20 - מסופרים יחד עם הקונטקסט ההיסטורי הרלוונטי בארה"ב כמו עליית הגל השני של הפמיניזם, פסיקת רו נגד ווייד וחקיקות נגד הטרדות מיניות. התוצאה היא דוקו שהמסר שלו אמנם לא חדש בשום צורה, אבל מועבר בצורה חדה וברורה, ורוב הזמן לא דידקטית.