ביום ראשון הבא ייפתחו בקטאר בשעה טובה (שש בערב!) משחקי גביע העולם בכדורגל, הידועים גם בשם הלטיני "מונדיאל", וכולם רוצים נתח מהעוגה החגיגית. החל בפודקאסטרים זוטרים ועד לחברות פרסום ולגופי תקשורת גדולים שלא עוסקים בספורט בימים שבשגרה, כולם מחפשים בנרות את נקודת המבט הרלוונטית שלהם לאירוע שהולך להעסיק מיליונים בעולם בארבעת השבועות הקרובים. לכן זה לא מפתיע שגם בנטפליקס החליטו לנצל את ההזדמנות ולהרים, איך לא, דוקו על כדורגל.
הטורניר הגדול בקטאר מעורר מחלוקת בכל העולם, ממגוון עצום של סיבות. לצד גופי השידור הגדולים, שיעסקו בו בוודאי כבכל אירוע כדורגל משמעותי אחר, ישנם גורמים רבים שמתייחסים בכובד ראש לאישומים המופנים כלפי הקטארים בכל הנוגע לפגיעה בזכויות אדם, שהביאה למותם של אלפי פועלים במהלך עבודות הבנייה של האצטדיונים והתשתיות, וכן להתנהלות המושחתת (לכאורה), שמלכתחילה הנחיתה את הטורניר באמירות הקטנטנה והדתית (איסור על הומוסקסואליות, הגבלות חריפות על שתיית אלכוהול ועוד). בנטפליקס יכלו למצוא אינספור אפשרויות לדוקו חדש ומרגש שיעסוק בכדורגל ובגביע העולם ולא יעצבן אף אחד, אבל נראה שבשירות הסטרימינג הענק לא חיפשו נושא שייצר דרמה רק לשם הדרמה. בנטפליקס גם בחרו לנקוט עמדה.
מי אשם?
נראה שמאז ומתמיד כולנו ידענו שפיפ"א – התאחדות הכדורגל העולמית – היא ארגון חולה ומסואב. אבל לא תמיד היה קיים בסיס מוצק להנחה הזו, ששימשה רבים בדיונים על כדורגל, שחיתות ואמות מידה מוסריות. בין אם בהתבסס על תחושות בטן, על קריאה נכונה של השטח, או סתם על צורך אנושי מוכר לצעוק שמשהו לא בסדר, אנשים תמיד הרגישו ואמרו – משהו לא טוב קורה בפיפ"א.
בעיני רבים, המונדיאל בקטאר הוא הסמל המובהק ביותר לשחיתות ששלטה בהתאחדות הכדורגל העולמית במשך עשורים, אבל האמת היא שמדובר בסך הכול בסימפטום. למעשה, חקירת ה-FBI נגד בכירי פיפ"א החלה עוד לפני שקטאר בכלל נבחרה לארח את הטורניר הגדול. ב-27 במאי 2015, נפל דבר בכדורגל העולמי: השמועות הפכו לעובדות, תחושות הבטן הפכו למציאות, וגם אחרוני האופטימיים נאלצו להודות כי הגוף שמנהל את ענף הספורט הפופולרי בתבל מושחת מהיסוד. במהלך השמור לארגוני הפשיעה הגדולים ביותר, פשטה משטרת שווייץ על משרדי פיפ"א בציריך ועל משרדי התאחדות הכדורגל של מרכז אמריקה (CONCACAF) במיאמי, והחרימה מחשבים, טלפונים ואלפי מסמכים. לצד ההחרמה המסיבית, נעצרו גם כמה מהאנשים הבכירים ביותר בכדורגל העולמי. הצעד הבומבסטי סיכם חקירת FBI שנמשכה חמש שנים. החשד: קבלת שוחד של מאות מיליוני דולרים.
רוב חובבי הכדורגל בעולם מכירים את הסיפור ברמה זו או אחרת. על אף ששמה של הסדרה החדשה של נטפליקס, שארבעת פרקיה זמינים לצפייה בשירות הסטרימינג, הוא "פיפ"א: חשיפה" (""FIFA Uncovered במקור), היא לא באמת חושפת דברים שלא סופרו בעבר, אבל היא כן עושה סדר בדברים ובעיקר – מספרת את הסיפור מההתחלה. זו החלטה ראויה של נטפליקס, כי כדור השלג המזוהם של פיפ"א התחיל להתגלגל כבר בשלהי שנות ה-70. העובדה שהמונדיאל ישוחק השנה בקטאר היא לא תולדה של מתן שוחד נקודתי בוועידת פיפ"א ב-2010, אלא חלק מתהליך ארוך של השחתה שהתחיל לפני יותר מ-40 שנה, ובמשך עשרות שנים הפך את פיפ"א לגוף שכמעט בכל מהלך שלו יש טעם לפגם.
הדבר המפתיע הראשון שמתגלה עם תחילת הצפייה ב-"FIFA Uncovered" הוא רשימת המרואיינים בסדרה. מישל פלאטיני ומוחמד בן חמאם, שניים מהאנשים הבכירים ביותר ששחיתותם נחשפה ב-2015, מתייצבים מול המצלמה ומסבירים את הצד שלהם. למקרה שתהיתם, הם משוכנעים שהם לא אשמים בדבר. יותר מכולם בולט ספ בלאטר - נשיא פיפ"א בעת חשיפת הפרשה, והאיש החזק ביותר בארגון במשך עשרות שנים. כשגל המעצרים במאי 2015 פורסם לראשונה, שמו של בלאטר היה זה שעלה בראשם של רוב חובבי הכדורגל, בהיותו האיש המזוהה ביותר עם הקשר המחשבתי הכה חזק שנוצר בין המילים "פיפ"א" ו"שחיתות". בלאטר לא נעצר באותו הבוקר, אבל ההחלטה שלו כעת להתראיין היא אמיצה משהו, במיוחד בהתחשב בכך שהוא הואשם בעבירות שוחד חמורות. נשיא פיפ"א לשעבר לא ריצה עונש מאסר, אבל נקנס והושעה מפיפ"א למשך 12 שנה (כלומר עד שיהיה בן 92). על אף שעמד בראש הארגון שכמעט בכל מהלך שלו נגעו שוחד, שחיתות ואינטרסים מנוגדים, בלאטר משוכנע גם הוא, כמובן, שהוא לא אחראי לדבר, ובוודאי שאינו אשם בכלום.
עלייתו של העסקן השווייצרי
מרבית האישומים הקשורים לפרשה יוחסו למכרזים מכורים מראש על זכויות שידור ופרסום באירועי הכדורגל הגדולים בעולם, ובעיקר באמריקה - מטורניר "גביע הזהב", דרך ה"קופה אמריקה" ועד למונדיאל. הראשון שעלה על השיטה הוא הורסט דסלר, בנו של אדולף (אדי) דסלר, המייסד של חברת הספורט הגרמנית אדידס. דסלר בסך הכל רצה להבטיח כי אדידס תזכה להיות נותנת החסות העיקרית למשחקי גביע העולם ב-1982, וכמחווה של רצון טוב העביר מיליון דולר לנשיא פיפ"א דאז, הבריזלאי ז'ואאו האבלנז'.
דסלר קיבל את מבוקשו, והבין שהשיטה עובדת. הוא הקים חברה שהשתלטה כמעט על כל הזכויות האפשריות שפיפ"א יכולה למכור לרגל אירועים בסדר הגודל של גביע העולם – זכויות שידור, פרסום, מכירת כרטיסים ועוד. את כל הזכויות הללו, מיותר לציין, השיג דסלר תוך מתן טובות הנאה כספיות להאבלנז', שבשלב הזה כבר הושחת כליל, ודרדר את כל עולם הכדורגל ביחד איתו.
כמזכיר הארגון וכיד ימינו של האבלנז', ספ בלאטר למד היטב את שיטות הניהול המושחתות של הברזילאי. כשהחליט לרוץ לנשיאות פיפ"א בעצמו, הוא איים על האבלנז' שיחשוף את שיטותיו אם לא יפרוש. הבוגד בגנב פטור? לפחות למשך 17 שנה, נראה היה שכן. זאת למרות שכבר במהלך הבחירות עצמן לנשיאות התעורר חשד סביר כי בלאטר קנה קולות רבים – בין אם בכסף בין אם בהבטחות. כך או כך, ב-1998 הפך העסקן השווייצרי לנשיא השמיני של התאחדות הכדורגל העולמית, ואנחנו קיבלנו עולם בו כספים שהיו מיועדים לקופתן של התאחדויות הכדורגל האזוריות בעולם (ומשם לפיתוח מדינות כדורגל נחשלות, לקידום כדורגלנים צעירים ועוד), הלכו דרך קבע אל כיסים פרטיים ומושחתים במיוחד. גם כשהחברה של הורסט דסלר התפרקה, השיטה כבר הייתה קיימת. כמעט כל דבר שקרה בפיפ"א – כל מכרז, מערכת בחירות או הצבעה על זהות המדינה שתארח טורניר כזה או אחר – היה נגוע בשוחד. בלאטר, חשוב לציין, עשה גם לא מעט דברים טובים לקידום הכדורגל בעולם. אבל לא בדברים טובים עסקינן, ובכל אופן – בפרשה המסועפת הוא ממש לא היה האשם היחידי, או אפילו העיקרי שבהם.
קצרה היריעה מלספר אודות כל המעורבים בפרשה, אבל הנה כמה דוגמאות רק כדי לסבר את האוזן: ב-2011 החליט הנשיא (הקטארי) של התאחדות הכדורגל של אסיה להתמודד לנשיאות פיפ"א, כדי לשים קץ לשחיתות שפשתה בארגון תחת בלאטר. כחלק מקמפיין הבחירות, הוא חילק לבעלי זכות הצבעה רבים מעטפות ובהן עשרות אלפי דולרים במזומן. במקביל, גם נשיא התאחדות הכדורגל של מרכז אמריקה ג'פרי ווב הפך את תעשיית השוחד לקריירה משגשגת, ושלשל לכיסו עשרות מיליוני דולרים לא לו. קודמו בתפקיד, ג'ק וורנר, עשה עבודה לא פחות רעה, ובמשך שנים רבות יותר. צ'אק בלייזר, יהודי אמריקאי נהנתן, מזוקן, גבוה ועב כרס, הוא "נוכל שמן מקווינס" שבמשך שנים ארוכות עמד לצדו של וורנר וחי חיי פאר על חשבון כספים שמעולם לא היו שלו. לבלייזר יוחסו עבירות ששוות 70 עד 100 שנות מאסר, והוא גויס על ידי ה-FBI כעד מדינה, במהלך שהביא לפריצת הדרך המשמעותית ביותר בדרך להפלתם של בכירי פיפ"א. למרבה הצער, הוא נפטר משורה של מחלות בטרם נגזר הדין על חלקו העצום בפרשה.
"נהייתי נשיא, ואז הבנתי את העוצמה"
ההחלטה להביא את המונדיאל לקטאר מסריחה משחיתות. במיוחד לאור העובדה שההצעה האמריקאית לאירוח הטורניר הוגדרה כטובה בהרבה על פי כמעט כל הגורמים הרלוונטיים. אבל האם מישהו באמת קיבל שוחד בשביל לבחור בקטאר ולא בהצעה של ארצות הברית? למרבה ההפתעה, הדבר מעולם לא הוכח.
האם הסכמי הגז בין קטאר לבין תאילנד נחתמו בתמורה לתמיכת התאילנדים בקיום האירוע באמירות הקטנה? האם הגב הכלכלי שהעניקה קטאר למועדון פריז סן ז'רמן, ולכדורגל הצרפתי בכלל, הוא שהביא לתמיכת הצרפתים בהצעה הקטארית? בקטאר טוענים שלא, וגם אם כן – הם רואים בזה מערכת יחסים עסקית לגיטימית. ומה לגבי מעטפות הכסף שהועברו לחברי הוועדה של פיפ"א בתמורה לקולם בהצבעה? ובכן, הדבר לא באמת נחקר עד הסוף, ואף אחד לא הורשע.
בינתיים אף אחד לא מואשם בפועל בדבר עבירה כלשהי שהביאה לכך שהטורניר הנוכחי קורה כמו שהוא קורה. עם יותר קונספירציות מעובדות מוצקות, החלק של הטורניר היוקרתי בפרשת השחיתות של פיפ"א הוא זניח למדי. החלק שלו בסדרה, לעומת זאת, זוכה ליחס הולם, ובצדק. המונדיאל הוא אירוע השיא של הכדורגל העולמי – האירוע שכל הכדורגלנים חולמים עליו וכל האוהדים מצפים לו. הוא הפנים של הכדורגל, והשחיתות שאופפת אותו היא הייצוג ההולם ביותר למציאות של פיפ"א.
"נהייתי נשיא, ואז הבנתי את העוצמה. הופתעתי מכמות העוצמה שקיבלתי", אומר ספ בלאטר בן ה-86 למצלמה. החשיבות של המשפט, העוצמתי בפני עצמו, קצת נבלעת מאחורי החביבות של בלאטר - איש זקן וחברותי, שכמעט לא יעלה על הדעת שניהל בשתי ידיו את הארגון המושחת בעולם (גם לא על הדעת של עצמו). אבל טוב חשבון בנק מנופח ממראה עיניים כדי להמחיש את הדרך שעשתה התאחדות הכדורגל העולמית, עד שהגיעה למצב בו מתן שוחד תמורת אירוח מונדיאל הוא כמעט בגדר מובן מאליו.
"FIFA Uncovered" היא סדרה חשובה לא רק למי שמתעניין בכדורגל. היא חשובה לצפייה עבור כל מי שרוצה להבין איך מתפתחת שחיתות פוליטית. קלישאות על כך שכסף וכוח יכולים לעוור כל אדם, לא כל שכן פוליטיקאי ממולח, מקבלות בסדרה המחשה ממשית. הסדרה מציגה את המודל הברור לפיו כל ארגון פוליטי או חברתי יכול להפוך למושחת, במיוחד כשהוא מגלגל סכומי כסף גדולים ובהיעדר הגבלת זמן הכהונה של העומדים בראשו. היא מראה איך כל היגיון חברתי יכול להידחק הצדה בעבור סכום גבוה מספיק (כמו במקרה של קיום משחקי גביע העולם ב-1978 בארגנטינה, בעת שהייתה מצויה תחת דיקטטורה צבאית אלימה, או לחלופין כמו המונדיאל הנוכחי בקטאר), ואיך מעטפה מלאה בדולרים יכולה לעוות כל מציאות.
זה מתחיל בכמה שטרות מתחת לשולחן, והופך בסופו של דבר למגלומניה אובססיבית ומרדף בלתי נגמר אחרי עוד כסף, עוד כוח, עוד תהילה. אנחנו הקהל השבוי שממשיך לשלם, ופיפ"א היא המראה למציאות – של עולם הכדורגל ושל העולם האמיתי גם יחד.