הקאמבק של "הקאמבק" הוא אנדרטה מבריקה לז'אנר שנכחד

נסו לחשוב על סדרת טלוויזיה שבמשך 21 שנה הספיק להפיק שלוש עונות בלבד. אוקיי, "זגורי אימפריה" לא רחוקה משם, אבל חוץ ממנה? רק "הקאמבק" (The Comeback): בשנת 2005 זה היה היעד הראשון של ליסה קודרו אחרי ימי פיבי ב"חברים", והוא יחסית השתלם לה - למרות שהתגובות לא היו מדהימות, זו עדיין הייתה קומדיה ב-HBO שאפילו סידרה לה מועמדות נוספת לאמי. כמעט עשור חלף, ו-ואלרי צ'ריש של קודרו חזרה לסיבוב שני, שוב עם אותה מועמדות. ועכשיו עוד עשור, ועוד עונה, הקאמבק של הקאמבק של "הקאמבק". הפוסטר מבטיח שזו באמת העונה האחרונה, למרות שאין שום סיבה לסמוך על זה.

בהתחשב בשנות הדור שחלפו בין העונה הראשונה לאחרונה, הרבה אנשים לא מבינים מה קודרו עושה פתאום על מסך הבית שלהם ב-HBO מקס: לצד מייקל פטריק קינג, שבעצמו הגיע היישר מתהילת "סקס והעיר הגדולה", היא יצרה את "הקאמבק" כסיפורה של שחקנית רבע-מפורסמת, עם תפקיד מוכר אחד (שזה הרבה פחות מדריסת הרגל שהייתה באותה עת לקודרו עצמה) - והניסיון שלה לחזור לתודעה באמצעות תפקיד בסיטקום אחר, לצד סדרת דוקו-ריאליטי זולה שמלווה את חייה. נשמע כמו קונספט אמריקאי קלאסי, כזה שכל רשת בראבו נשענת עליו, אבל אז נזכרים שהשנה הייתה 2005. ושכמעט בכל אספקט אפשרי, "הקאמבק" הקדימה את זמנה.

עונת הבכורה של "הקאמבק" הקדימה את זמנה גם בזיהוי של תרבות הריאליטי, אבל גם בסוג ההומור והכתיבה. זו קומדיית קרינג' על מלא, כזו שהקדימה את כל הלהיטים המוקומנטריים שאפשר להעלות על הדעת. העונה השנייה שלה, שהייתה מעט יותר רצינית והציגה מבחן ערכי של פעולות שהדמויות ביצעו בסיבוב המקורי, הקדימה את ימי MeToo - ובעיקר את סוג הסאטירה ההוליוודית שיגיע לשיאו ממש בימים אלה, עם להיטים כמו "האקס" ו"הסטודיו". רק שעונת ההמשך כבר לגמרי נבלעה בין תור הזהב של הקומדיות: השמות הבולטים שהתחרו מול "הקמאבק" באותה שנה היו "ויפ", "בנות", "משפחה מודרנית" ו"מחלקת גנים ונוף". והנה העונה השלישית, והיא מרגישה כמו אנדרטה לז'אנר שאין אותו.

העונה החדשה של "הקאמבק" - שמונה פרקים בשידור שבועי, כולם נמסרו מראש לביקורת - נפתחת עם הישג שרק ואלרי צ'ריש מתרגשת ממנו: תפקיד ב"שיקגו", הפקת ברודוויי שבשנים האחרונות מאכלסת את הכוכבות הכי נשכחות ומושמצות בחוף המזרחי. תוך זמן קצר מתברר שבין לבין היא אפילו נתנה סיבוב קצר וכושל בריאליטי "הבוגדים". אבל עכשיו מונח לפתחה תפקיד חדש בסיטקום חדש, אחד שהיא ממש תגלם בו את התפקיד המרכזי. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? כנראה בגלל שאותו סיטקום נכתב על ידי AI, ואסור לה לספר על זה לאף אחד, בייחוד כשהיא עצמה נמנית בין המפיקים ויש לה אינטרס אישי בעניין. כל אדם עם היכרות מוקדמת עם ואלרי צ'ריש יודע שהסוד הזה לא יחזיק מעמד.

לצד קודרו, מרבית המשתתפים המקוריים של "הקאמבק" חוזרים גם הפעם. בעלה מארק (דמיאן יאנג) מככב בעצמו בתוכנית ריאליטי, כי זו עדיין רוח התקופה; ג'יין (לורה סילברמן), הקולנוענית שתמיד מוצאת סיבה להמשיך לתעד אותה, נמצאת בפרונט יותר מתמיד - וכבר אי אפשר לטעות בכך שהשחקנית שמגלמת אותה היא אחות של שרה סילברמן; הסוכן בילי (דן בוקטינסקי) ממשיך למנף את ואלרי ללא בושה, ואת עצמו באמצעותה; וכמה מאנשי הסיטקום של עונת הבכורה צצים להופעות אורח בהפתעה. למעשה, רק אדם אחד חסר שם: מיקי (רוברט מייקל מוריס), הספר של ואלרי מאז האייטיז והעזר כנגדה. כמו השחקן שמגלם אותו, מיקי מת מוקדם מדי, וכל מה שנשאר ממנו זה תמונה בחדר האיפור. אז לוואלרי יש ספר קשיש חדש (ג'ק או'בריאן), ורשימת המצטרפים לקאסט כוללת את ג'וליאן סטרן (הבן של קודרו), אלה סטילר (הבת של בן), ג'ון ארלי ("משלחת חיפוש"), אבי ג'ייקובסון ("ברוד סיטי"), בריטני או'גריידי ("הלוטוס הלבן") ואנדרו סקוט ("פליבג").

בעודה חולפת על פני מיטב המשברים שתקפו את הוליווד בחצי העשור האחרון - הקורונה, שביתות התסריטאים והשחקנים, איום הבינה המלאכותית שאותן שביתות ניסו להתגונן מפניו - העונה החדשה של "הקאמבק" בכל זאת עומדת בסימן חזרה למקורות. ואלרי שוב נמצאת על סט של סיטקום מול קהל חי, עם שחקנים צעירים תואמי ג'וּנה וכריס, והיא מוכיחה את מה שתמיד היה ברור לגביה: אומנם מדובר באישה תמימה, אפילו טיפשה, אבל היא מכירה את העסק הזה יותר מכל אחד אחר בסביבה. הבדיחות והתובנות על ה-AI כמובן מעוררות הזדהות, אם כי לרגעים מרגיש שהקמפיין הצודק נגד הטכנולוגיה חוטא באובר-דידקטיות. ככה זה כש"הקאמבק" כבר לא מקדימה את זמנה אלא מסתכלת עליו במבט לאחור, אנדרטה קומית שעדיין מבריקה ומצחיקה מאוד. פעם היו כל כך הרבה ממנה שבקושי שמו לב אליה, היום היא תזכורת מתור הזהב הנכחד של ההומור.