נוסטלגיה היא רגש מסוכן. קל מדי להיזכר בערגה בימים הקסומים של תחילת המאה, עם סדרות כמו "קאסל", "צ'אק" או "בניחוש חוקר": דרמות מתח קומיות ומשעשעות עם גיבורים מעוררי הזדהות שפותרים תעלומה חדשה מדי פרק ועושים צחוקים תוך כדי. אבל אז מגיעה סדרה כמו "הרכש החדש" ("The Recruit"), שהיא באמת ממתק מהנה במיוחד, וכמו אומרת לך - די כבר להתגעגע, אנחנו ממש פה, בנטפליקס הקרוב לביתך!
"הרכש החדש" מהכותרת הוא אוון, עורך דין צעיר שהגיע זה עתה למחלקה המשפטית של ה-CIA. הוא לא לבלר אפרפר ולא כריש משפטי. הוא צעיר אמריקאי מהסוג ש"תגלית" מביאה לחופינו אחת לכמה חודשים: בחור חביב ומשעשע שנראה כאילו הרגע נפלט ממסיבת קולג' בינונית. באחד מימיו הראשונים בעבודה נוחתת על אוון ערימת ניירת לא חיונית, ועליו למיין אותה כמו הצעיר הפעור שהינו. אבל בתוך הערימה הזאת, הוא מוצא מכתב מחשיד אחד מאסירה לא-חשובה בשם מקסין מלדזה. היא מרצה את עונשה בעוון רצח אלים במיוחד ומאיימת לחשוף שמות של אנשי ביון חשובים אם לא תשוחרר מהכלא בהקדם. לאוון יש סיבה מספיק טובה להניח שהאיום שלה רציני, והוא מחליט לפעול בהתאם. הוא, מבחינתו, עושה את העבודה שלו כראוי. הוא לא משער בנפשו שהאסירה הלא-חשובה הזאת יכולה להוביל אותו לפתחם של עינויים בלב תימן, מרדפים ברחובות וינה ורומנים מפוקפקים במסדרונות ה-CIA. במהרה, הוא גם מגלה שאותו CIA אמנם אמור להגן על האזרח האמריקאי – אבל במידה והאזרח הנ"ל עובד עבורם, ייתכן מאוד שמישהו מהם ינסה להרוג אותך.
וזה כיף חיים. בראש ובראשונה, בזכות אוון עצמו. מגלם אותו נואה סנטינאו, שחקן שזכור לרבים מאיתנו בזכות תפקידו האהוב בקומדיית הנעורים הנטפליקסית והחמודה, "לכל הנערים שאהבתי". אי אז בימים העליזים של 2018, סנטינאו פרח בתפקיד פיטר קבינסקי, מלך הכיתה שאי אפשר היה להישאר אדישים בפניו. השנים עברו, ונטפליקס השאירו את סנטינאו בתפקיד הבויפרנד האידיאלי גם בסרטים כמו "סיירה ברג'ס לוזרית" ו"הדייט המושלם", מה שכנראה עזר לחשבון האינסטגרם שלו, אבל גם קצת תקע אותו בנישה מאוד ספציפית ולא מאוד מעניינת. עכשיו, עם "הרכש החדש" שעלתה בסוף השבוע האחרון, נטפליקס משאירים את הנכס שלהם אצלם במגרש, אבל נותנים לו להיות כוכב אקשן. וזה עובד נהדר.
סנטינאו ניגש לאקשן כמו שצריך לגשת אליו: הוא נותן לאוון להגיב למתרחש סביבו כמו בנאדם אמיתי ולא כמו ג'יימס בונד. כשמרתקים אותו לכיסא ומתחילים לענות אותו, הוא משתין על עצמו; כשגורמים עוינים רודפים אחריו, הוא באמת לא יודע מה לעשות, ומשדר לכל מי שרואה אותו שאין לו מושג מה הוא עושה. זה מעורר הזדהות יותר מכל טום קרוז. בתוך כל זה, הכריזמה שלו עדיין יכולה להמס את הצופים הקשוחים ביותר: הוא משדר אנרגיה של הבחור הכי שווה בתיכון ועדיין עושה את זה בצורה הידידותית ביותר, לא מאיים ולא מרתיע. הוא נבוך אבל לא מביך, הוא בשוק אבל לא מעצבן, והסקס אפיל שלו לא תלוי בפלג הגוף העליון שלו (שנחשף בממוצע אחת לפרק, כי למה לא כשאפשר שכן) אלא בחיוך מיליון הדולר שלו. סנטינאו מבין את אוון, את יתרונותיו החינניים ואת הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לדפדף את פגמיו, והופך אותו לאחת הדמויות הטלוויזיוניות החביבות שנראו בטלוויזיה כל השנה.
והסדרה שסביבו? לוקח זמן לראות איפה הבנאליה נגמרת ואיפה הכיף מתחיל, אבל כשהיא מוצאת את עצמה כדרמת אקשן קומית וחביבה קשה להתנגד אליה. כן, יש כאן ענייני ביטחון לאומי, בריתות, בגידות ומשחקי כוחות, אבל מהר מאוד קל להבין שאנחנו פה בשביל החגיגה. ההווי של אוון עם חבריו התככניים למחלקה, הדינמיקה הלא-בריאה (ולא-חוקית) שלו עם אחת מעמיתיותיו שמנצלת אותו מינית למרבה הנאתו, שותפיו לדירה (אחד הוא החבר ההומו המחייב והמתוק, השנייה היא אקסית מיתולוגית) – כולם מבהירים שזאת בעצם סדרת חבר'ה עם המון מרגלים. הסדרה הזאת לא משחקת על המגרש של "האמריקאים" ולא של שאר דרמות האיכות שכולנו צריכים להעמיד פנים שאנחנו נהנים מהן כדי להרגיש חכמים. יותר משזאת סדרה על מרגלים, זו סדרה כיפית על בחור צעיר שצריך להבין שעליו להתחבר מהר לעולם של המבוגרים. סדרה על כמה שלחלוק דירה עם האקסית זה רעיון גרוע, ועל בני 20 ומשהו שלא יודעים מי הם עדיין, ועושים שטויות איומות ונוראיות עד שיגלו.
התקלה העיקרית של "הרכש החדש" היא דמותה של מקס מלדזה, שאותה מגלמת לורה הדוק. הדוק היא לא שחקנית גרועה בהכרח, אבל היא מגלמת את מלדזה כפאם פאטאל נטולת עומק או מורכבות. בשעה שכל רגע בהשתתפות נואה סנטינאו מרגיש כמו משב רוח מרענן, היא מתנהלת כמו לארה קרופט מעלי אקספרס. כתוצאה מכך, העלילה הראשית של העונה יכולה להרגיש לפעמים די לאה, ויותר כיף לקבל את כל מה שמסביבה – הדינמיקות הקטנות של אוון עם אנשי ה-CIA והממשל שהוא צריך לנווט ביניהם. דווקא האירוע המרכזי בסדרה מרגיש לעיתים כמו מה שמונע ממנה להיות מה שהיא צריכה להיות.
כך או כך, "הרכש החדש" היא הפתעה מהסוג שתמיד כיף לקבל. סדרה שלא מזלזלת באינטליגנציה שלנו אבל גם לא מצפה מאיתנו שנעשה עבורה את שיעורי הבית: מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל, וזה לא מעט. זמן איכות עם נואה סנטינאו שהולך וממצב את עצמו ככוכב צעיר שצריך לעלות ליגה (ולהגיד בהקדם האפשרי "אדיוס" לנטפליקס בדרכו למותגים שיהלמו אותו באמת), אקשן עשוי היטב, המון הומור, וגם לא מעט לב. זאת סדרה מהסוג שאפשר להניח מולה את הראש אחרי יום ארוך בלי להרגיש אשמים על כך – ובימינו, זה באמת לא מובן מאליו.