"התקווה של כולם היא שבקרוב הם יראו את הריקוד": זה 279 ימים שברצועת עזה עדיין 120 חטופים, נשים, גברים וילדים. לצד הכאב של חלום הבלהות שהפך לשגרת החיים העגומה של כל אזרחי ישראל מאז 7 באוקטובר, עולות אין-ספור מחוות להעלאת המודעות לחטופים הקוראות להשיב את כולם הביתה, בריאים ושלמים למשפחותיהם. עכשיו.
מחווה כזו התרחשה הערב (חמישי), על רחבת "רוקדים עם כוכבים" כשלינוי אשרם והרקדן רפאל פליישמן הקדישו את ריקוד הוואלס הווינאי שלהם לתאומים זיו (זיוי) וגלי ברמן שנחטפו מכפר עזה בשבת השחורה של שמחת תורה. "אנחנו מקדישים את השיר 'שושנים עצובות' ואת הריקוד למשפחת ברמן. אני מכירה אישית את זיוי וגלי, הייתי איתם בפסטיגל. הם עבדו בתאורה וכל הזמן הביאו אור ושמחה, בין או אחרי ההופעות", סיפרה אשרם לפני הביצוע, "היינו משחקים שש-בש, הייתה אווירה כל כך טובה איתם. העובדה שאנחנו עדיין לא יודעים מה קורה איתם הורגת. אני לא יכולה לדמיין מה שהמשפחה שלהם חווה, אבל אני כן יכולה להגיד להם שהם לא לבד בזה. אף אחד לא שכח אותם, אנחנו פה ומחכים להם. נמשיך לדבר ולהגיד מה שאנחנו יכולים כדי שיחזרו הביתה בשלום".
מהשנייה הראשונה, ההתרגשות ניכרה על פניה של המתעמלת. נראה שניסתה להחזיק את עצמה לכל אורכו, ופרצה בבכי מיד עם סיומו. ולא רק היא, משפחתם של התאומים ברמן התרגשה וגם השופטים. "לינוי ורפאל, תודה רבה מקרב לב. בחיים שלנו עכשיו אין ריקודים, אין שירים. יש בעיקר הרבה עצב ודאגה. במקביל, יש גם הרבה מאוד תקווה", אמרה מכבית מאייר, דודתם. "גלי וזיוי הם תאורנים, האירו כל כך הרבה במות. היום הם בחושך ואנחנו מקווים שיגיע גם אליהם האור מהר ושיחזרו אלינו הביתה לאמא טליה. תודה, זו עוד פלטפורמה שמנכיחה שהם אנשים, לא חטופים - אנשים שרק מחכים לחזור הביתה. תודה רבה לכל ההפקה על המחווה הזו".
גם מנחת התוכנית, לוסי איוב, התקשתה לעצור את הדמעות, ופנתה אל משפחתם של גלי וזיו. "אנחנו נמשיך לעשות כל מה שאפשר, בכל דרך שאנחנו יכולים. זו הפלטפורמה שיש לנו וזה מה שאנחנו יכולים לעשות. לא יאמן שעברו כבר 279 יום שהחטופים שלנו מוחזקים בעזה. המאבק לשחרור החטופים הוא של כולנו, לא של משפחות החטופים בלבד", אמרה, "זה מאבק על חיי אדם, על 120 גברים, נשים וילדים שעדיין שם. זה מאבק על השפיות שלנו, על העתיד שלנו והזכות לקום בבוקר ולהרגיש שאנחנו יכולים גדל כאן את הילדים שלנו, ואנחנו לא שם. לא עד שכולם יחזרו. תודה רבה לכם שוב שבאתם".
השופטים התרשמו מקצועית מהוואלס של לינוי ורפאל, אבל התייחסו בעיקר למסר שהעבירו. "התחלנו את המאבק ביחד, ולראות אתכם יושבים עדיין שם ואותי פה זה דיסוננס שצריך לצרוח אותו", אמרה למשפחת ברמן לאה ינאי, שאחותה מורן סטלה ינאי הוחזרה בעסקת החטופים האחרונה. "האור הזה חייב להגיע לכולם, העסקה הזו להביא את כל החטופים במלואם לכל משפחה ומשפחה חייבת להיות על השולחן וחייבת לקרות עכשיו כי זה כואב, מפלח את הלב, זה בלתי אפשרי שזה ימשיך ככה. הריקוד היה ביטוי שלם ויפה לכל הכאב העצום הזה".
גם אנה הצטרפה להתרגשות, ולא הצליחה לעצור את הדמעות: "אני חושבת שהתקווה שלי ושל כולם זה שהם ממש בקרוב יראו את הריקוד הזה, יראו שנתת להם פנים ושמות, שאנחנו זוכרים. זה לא הגיוני שהמצב לא משתנה כל כך הרבה זמן, שאנחנו מקדישים ריקודים והם עדיין לא פה איתנו. נורא קשה לדבר על טכניקה בסיטואציה כזו, הכל הופך ללא רלוונטי. עשיתם את הריקוד בצורה הכי רגישה".
רגע לפני שלב ציוני השופטים, אשרם סיכמה את הריקוד המשמעותי בעבורה. "התחלתי חצי בוכה, חצי רועדת. לא ידעתי איך אני בכלל הולכת לרקוד את זה בגלל כל המצב הקשה. זה לא מובן מאליו שמשפחת ברמן הסכימו לקחת חלק בזה, אני לא יכולה לתאר לעצמי עם מה אתם מתמודדים. כל כך ריגשה אותי העובדה שיש לי את הבמה הזו להזכיר אותם ולהראות למשפחות שהן לא לבד, כל המדינה איתן. אנחנו תומכים בהן עד שכל החטופים יחזרו בריאים ושלמים, כל אחד למשפחה שלו".