מאז ימיה בסיטקום המצליח "מפגשים מהסוג האישי" (3rd Rock from the Sun), קריסטן ג'ונסטון המשיכה להופעה בעוד ועוד קומדיות מצליחות בטלוויזיה ובקולנוע, מהסדרה "ממי" ועד הסרטים "מלחמת הכלות" ו"מילים ולחן" והופעת אורח זכורה בעונת הסיום של "סקס והעיר הגדולה". אבל בעוד שכלפי חוץ השחקנית מופיעה לרוב עם חיוך רחב על פניה, ג'ונסטון מספרת כי היא התמודדה באותם ימים עם התמכרות לא פשוטה, כזו שהגיעה לשיאה במקביל לצילומי הסיטקום האהוב.
"יש לי צמרמורת מהמחשבה על השלב הזה של חיי", הודתה ג'ונסטון בראיון לפודקאסט של העיתונאית אליזבת' ורגס, "הדבר שאני הכי שמחה ממנו בחיים שלי הוא שאני כבר לא משתמשת. אין גיהנום גדול מזה". ג'ונסטון, שהתגברה על ההתמכרות לאלכוהול ומשככי כאבים לפני כ-14 שנים, מגדירה את אותה תקופה ככזו שמזכירה "מערכת יחסים אלימה". לדבריה, בסוף שנות התשעים, כשהייתה בשיא הצלחתה עם שידור "מפגשים מהסוג האישי", היא הייתה "שותה שני בקבוקי יין בלילה ובולעת 10, 20, 30 כדורים" מאחורי הקלעים.
"זה ממש לא היה כיף. העבודה הייתה כיפית, אבל כל מה שנלווה אליה היה מבעית מבחינתי", הסבירה ג'ונסטון במהלך השיחה, "רק לאחר מכן הבנתי שבמשך עשור חייתי בפאניקה מוחלטת. זה היה משוגע, לא הייתה לי את היכולת שיש לי היום, של לשים דברים בפרופורציות ולהגיד 'תתגברי על זה, תמשיכי הלאה, יש לך דברים יותר חשובים לדאוג לגביהם'. אני שונאת להגיד שהייתי קלישאה, אבל באמת הייתי כזו. הייתי שחקנית שלא הצליחה להתמודד עם זה. לא הצלחתי להתמודד עם התהילה".
על אף העובדה שהיא עמוסה ב"זכרונות נפלאים" מצילומי הסיטקום, ג'ונסטון מספרת שהיא התמלאה בתחושת בדידות ברגע שהיום נגמר. סביב העונה השלישית של הסדרה, השחקנית החלה לצרוך משככי כאבים וחשבה שהיא מצאה את "התשובה" לכל הבעיות שלה. רק שההשפעות השליליות של אותו הרגל החלו לתפוס נפח גדול יותר מאלה החיוביות.
"במשך תקופה ארוכה, זה היה כמו מערכת יחסים אלימה", סיפרה ג'ונסטון, "את לא באמת מחויבת לבחור הזה שמכה אותך. הוא מגיע, אתם נפרדים, את עוברת כמה חודשים מבלי לראות אותו, ואז הוא מושך אותך בחזרה לאופנוע שלו ואתם שוב מתחילים לצאת. זה היה כמו קשר און-אנד-אוף במשך ארבע שנים, והוא החמיר רק אחרי 'מפגשים מהסוג האישי' (...) ואז התחתנו, אני ומשככי הכאבים שלי. זה היה קשר מתעלל".
ג'ונסטון, שתיארה בעבר את מאבקיה גם באוטוביוגרפיה שפרסמה בשנת 2012, מספרת כי התפנית חלה לפני כ-14 שנים, בערב השנה החדשה, כשאושפזה בעקבות התקף אולקוס. "הם היו עם חברים ובני משפחה", סיפרה על הבליינים שראתה מבעד לחלון חדרה, "ולא דאגו איפה ישיגו את הכדור הבא שלהם או לאן ילכו כדי לשתות את המשקה הבא. הם פשוט נהנו מהזיקוקים, וחשבתי לעצמי 'לא עשיתי את זה במשך 15 שנים'. משם התחלתי את המסע שלי להחלמה".