צעצועים ובובות מככבים בסרטים וסדרות לעיתים קרובות. לפעמים הם תמימים וחמודים, כמו וודי ובאז בסאגה הקלאסית "צעצוע של סיפור". לפעמים הם החומר ממנו עשויים סיוטים, כמו אנאבל או צ'אקי. החודש, צופי נטפליקס נחשפו לבובה אחת שתעמוד בגאון דווקא ליד צ'אקי ולא ליד באז שנות-אור, בסדרה המדוברת של התקופה: "משחק הדיונון". מי שכבר צפה בלהיט הקוריאני לא יכול לשכוח את סצנת משחק ה"דג-מלוח" מעוררת הפלצות מהפרק הראשון, עליו פיקחה אותה בובת ילדה קטנה תמימה למראה. מאז בכורת הסדרה, הבובה סיפקה לא מעט תוכן בצורת סרטוני טיקטוק, ממים, ואפילו "ריאיון" אחד למגזין התרבות Vulture. אבל מה הסיפור שלה?

ראשית - מתברר שהבובה הזאת פשוט קיימת באמת. הבובה מ"משחק הדיונון" מקבלת את פני האורחים במוזיאון ג'ינצ'ון שנמצא בעיר צ'אנגצ'ונבוק-דו, כמה שעות מסיאול. יוצרי הסדרה לקחו אותה בהשאלה מהמוזיאון, והחזירו אותה בתום הצילומים. עם זאת, כעת חסרה לבובה המלחיצה הזאת יד - מה שהופך אותה, כמובן, למלחיצה עוד יותר.

כחלק מקידום הסדרה, רפליקה של הבובה הוצבה בקניון במנילה שבפיליפינים, אבל לא במטרה לשחק "דג-מלוח" עם הקונים. הבובה עמדה שם כדי לבדוק מי מעז לחצות את מעבר החציה הקרוב באור אדום, וכמו בסדרה: ברגע שאחד העז לעשות זאת, היא הפנתה אליו את ראשה ושילחה קרן לייזר אל החוצה הסורר. סופו, לפי הסרטון שנטפליקס שחררה, היה פחות אלים ממה שהוצג בסדרה עצמה - אבל המסר הועבר בצורה מספיק מטרידה כדי שהבחור הנחמד כנראה לא יחצה באור אדום יותר בזמן הקרוב.

"אני ממש מתרגשת", אמרה הבובה באותו ריאיון ל-Vulture. "אף פעם לא התראיינתי". אמנם בסדרה לא ניתן לה שם, אבל בריאיון היא מספרת שאפשר לקרוא לה שנטל (או שונטל, עם הטיה קלה לטובת הצופים הישראלים). כשנשאלה איך נבנה הלוק שלה בסדרה, שנטל מספרת ש"המעצב האמנותי של הסדרה ממש רצה לרפרר לספרי לימוד ישנים לתלמידי בית ספר יסודי, אז הלוק שלי שידר וייבים של ילדה קוריאנית ממוצעת קלאסית". אבל שנטל לא תמיד הייתה הכוכבת הנוצצת שהיא היום; לפי הריאיון, למרות שרצתה להיות שחקנית מאז שהייתה צעירה, "היה לי קשה להיות רובוטית בגובה של שלושה מטרים, במיוחד בבית הספר היסודי. ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, ופשוט אף פעם לא מצאתי את המקום שלי - תרתי משמע, לפעמים".

בסדרה, לבובה למעשה יש רק שורה אחת - השיר "무궁화 꼬찌 피엇 소리다" (המקבילה הקוריאנית ל"אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח") עליו היא חוזרת במהלך אותה סצנה הבלתי-נשכחת. שנטל, שהגיעה בריאיון לעומקים מפתיעים במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא בובת ענק, מספרת שהיא התייחסה לכך כאל אתגר דרמטי: "איך עליי להתאים אותה קלות בכל פעם? איך אלך על הגבול שבין קלילות וחביבות לאימה?". הבובה מהסדרה אמנם רוצחת חסרת רחמים, אבל שנטל עצמה אינה כזאת: "אני במהותי לא מתעמתת במיוחד, כך שלמרות שהיא מכונת הרג אכזרית, חלק מזה היה עבורי... לא יודעת, משחרר?". 

בינתיים, נראה שעבור שנטל - לפחות לפי הריאיון שנערך איתה ב-Vulture - העתיד נראה ורוד. ככה זה כשאת כוכבת של ממים ברחבי העולם, כולל בישראל. כשנשאלה אם יש איזשהו מסר שתרצה להעביר לעוד בובות רובוטיות וענקיות שמחפשות את המקום בו להשתלב בתעשייה, היא הפליגה בשבחים על הבמאי הואנג ג'אן-הו, ואמרה עליו, בפראפרזה על ליידי גאגא, ש"יכולים להיות 100 אנשים בחדר, ו-99 מהם לא יאמינו בך, אבל את צריכה רק אחד שיאמין בך, והוא האמין בי". יש לקוות ש"משחקי הדיונון" לא היה הסוף עבור הקריירה המבטיחה של שנטל, שהוכיחה באותה סצנה עוצרת נשימה שהיא מסוג השחקניות שיכולות להפגין טווח מעורר קנאה בסצנה אחת, להיות מתוקה ותמימה בשעה שהיא גם מטרידה.