בטעות תמימה לגמרי, כשהם ממהרים למעבורת בנמל ולא בדיוק יודעים היכן הם נמצאים, ענבר בן עטיה ואבישי רגב נכנסו לתוך מסגד בסנגל כשהם עם נעליים, בלבוש שלא תואם את נוהלי המקום ועם המצלמות שמלוות אותם. אנשי המסגד התנפלו עליהם, דרשו שיעצרו והזעיקו את המשטרה הסנגלית.
"עברנו ברחבת המסגד - ובום. בלגן אחד שלם", תיארה ענבר את מה שאירע בעת צילומי "המירוץ למיליון" בשנה שעברה, "צרחו עלינו, התעצבנו. לא כל כך הבנו על מה ומה קורה. התנצלנו בלי הפסקה. לא עזרה הסליחה. זו הייתה סיטואציה מטורפת. דרכנו במקום הקדוש שלהם, לא כיבדנו את המקום. לא הורדנו נעליים, רצנו עם מצלמה. רצתי כביכול 'חשופה'. היינו ממש חסרי אונים".
עד שהמשטרה שחררה אותם חלפו שעות ארוכות במהלכן השניים היו בטוחים כי המירוץ מסתיים עבורם, שאת הפער הזה לא יצליחו לצמצם. "הזוגות עוברים ואנחנו מבינים שלא רק שאנחנו מקום אחרון, אנחנו עמוק עמוק עמוק במקום האחרון", סיפר אבישי, "זה היה רגע מאוד מייאש, רגע נורא. הרגשנו איך הרוח שהייתה לנו יוצאת מאיתנו. יכול להיות שבגלל זה נלך הביתה, אבל לא נשאר אלא להיות אופטימיים. היום לא נגמר".
כשענבר ואבישי הגיעו אל הנמל גילו שאף זוג לא הספיק לעלות על המעבורת לאי העבדים ושכולם ממתינים לזו שתצא למחרת בבוקר, מה שיאפשר להם לצמצם את הפער שנפתח. ובכל זאת, התחושות מהאירוע הזה לא עזבו את השניים גם תקופה אחרי, כפי שגילתה ענבר בסטוריז שהעלתה לאינסטגרם אחרי שידור הפרק.
"זה משהו שלעולם לא יישכח מזכרוני ואני בטוחה שגם מהזיכרון של אבישי, התחושה הזו שאת בבום, לא מבינה מה קורה", מתארת ענבר, "עצרו אותך, את לא יכולה להמשיך. אלה תחושות של פחד. את לבד, במדינה זרה, זו את מולם. היינו כלום לעומת רבים. היינו שם שעות על גבי שעות. אין לך מושג מה לעשות, את עומדת משותקת ממש. מעולם לא הרגשתי תחושת פחד כזאת. אמא'לה, מה עושים מכאן?".
"לא החלפתי מילה עם העולם, גם לא עם אבישי. לא תקשרתי. הדרכונים שלנו היו אצלם, ראינו את הדרמה שמתחוללת סביבנו. ברגעים האלה ישבתי והבנתי שזהו, שכולם כבר במדינה הבאה ואנחנו פה, מיואשים. זה מתסכל. את מבינה שזה כבר לא תלוי בך. התחושות האלה קשות. את יושבת על המדרכה וחושבת - זהו, זה אבוד. התפרקתי, בכיתי. הדמעות לא עצרו לרגע. לא היו בחיי הרבה סיטואציות כאלה של התפרקות ודמעות בלי הפסקה".
ענבר מספרת כי ברגע המייאש הזה חוותה משבר אמונה: "האמונה שלי מאוד חזקה, אבל גם לבן אדם מאמין שהולך עם הקדוש ברוך הוא ומאמין בדרך יש נפילות. הייתה לי נפילה. חשבתי: בוא'נה, ריבונו של עולם, איך זה קרה? איך עשית את זה? באתי באמונה, הייתי בטוחה שהשם איתנו. תמיד אמרתי לאבישי 'הכל מאת השם יתברך', אני מאמינה באמונה שלמה - ובום, זה קורה. אמרתי לרגע, איפה האמונה? איפה הקדוש ברוך הוא כשאני צריכה אותו? אחר כך את מתאפסת ומבינה שאין רע יורד מהשמיים, שהכל טוב. ממשיכים".
"אחרי הנסיעה מורטת העצבים הזאת, כשהשלמתי עם זה שאנחנו חוזרים הביתה, שנגמר הסרט ואין מה לדבר, פתאום ראינו שיש רשימה למעבורת ושהזוגות מחכים בדיוק כמונו. אנחנו האחרונים ברשימה, אבל אנחנו במשחק. זה נס. לפני רגע הייתי בנפילה, במשבר ובתסכול - ופתאום עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו עוד במשחק. במירוץ כמו במירוץ, הכל יכול להשתנות".