מעל ל-20 שנה עברו מאז שידור הפרק הראשון של "סקס והעיר הגדולה", והרבה השתנה: תפיסת העולם התקינה פוליטית האירה הרבה סדרות עבר מצליחות באור אחר, והבהירה כי הן מיזוגניות או סקסיסטיות ("המפץ הגדול", "איך פגשתי את אמא" ועוד ועוד). "סקס והעיר הגדולה" לא זכתה לביקורת דומה, ועד היום היא מוכרת כסדרה פמיניסטית: היא אמנם דוגמה מושלמת לפמיניזם לבן והציגה רק דמויות נשיות פריוולגיות, אבל היא שמה במרכז נשים שמדברות על חיי מין וחיי עבודה ונתנה זמן מסך לנושאים חברתיים - בחירות שהיו פורצות דרך בזמנו.

ולמרות זאת, יש מי שנוטים לחלוק עם ההנחה הדי רווחת לפיה "סקס והעיר" היא פמיניסטית לכל דבר ועניין. אחת מהם היא לא אחרת מקנדיס בושנל, מי שכתבה את הספר שעליו מבוססת הסדרה האהובה. לבושנל, גרושה בת 62, עדיין יש לא מעט לומר על סיפור יצירת דמויותיהן של ארבע הנשים העירוניות והחריפות, כמו גם על העיר ניו יורק שבה הן התגוררו. ב-2019, היא הוציאה ספר העוסק בנושאים הנ"ל בשם “Is There Still Sex in the City?", שם שכעת הפך גם לשמו של מופע היחיד החדש שלה. ואכן, בסמיכות מפתיעה (וספק אם מקרית) למועד עלייתה של סדרת ההמשך ל"סקס והעיר הגדולה", גם בושנל חוזרת בקרוב למסך – כאשר אותו מופע יחיד בכיכובה ישודר ב-HBO מקס החל מנובמבר הקרוב.

אחרי שנים בהם חטפה ביקורות מכאן ועד להודעה חדשה, בושנל כבר השלימה עם המורשת התרבותית שיצרה. אבל זה לא אומר שהיא לא ביקורתית בעצמה כלפי "סקס והעיר", או שהיא מבינה מדוע אנשים אובססיביים לגבי הסדרה. כפי שאמרה בושנל בריאיון לניו יורק פוסט, "אני לא מסתכלת על התוכנית כמו שאנשים אחרים מסתכלים עליה. אני לא מנתחת כל רגע ממנה. זו סדרה נהדרת, היא ממש מצחיקה. אבל יש מעריצים ש... כאילו, הסדרה ממש מנחה אותם".

מתוך
"את יכולה לעשות הרבה פחות כשאת צריכה לסמוך על גבר". מתוך "סקס והעיר הגדולה"|צילום: Warner Bros. Domestic Television Distribution, צילום מסך

אם ההצהרה המשונה של בושנל נראית לכם כללית למדי, אל דאגה – כי היא ממהרת להסביר את עצמה. הסופרת הבהירה, למשל, שהיא לא תכננה ללמד אף צופה צעירה שמציאת בחור (כמו שקארי מצאה את מיסטר ביג, למשל) היא המטרה שצריך לשאוף אליה. לדבריה, "המציאות היא, שמציאות בחור זו אולי לא ההחלטה הכלכלית הכי טובה לטווח הארוך. גברים יכולים להיות מסוכנים מאוד לנשים בהרבה דרכים שונות. אנחנו אף פעם לא מדברים על זה, אבל זה משהו שנשים צריכות לחשוב עליו: את יכולה לעשות הרבה פחות כשאת צריכה לסמוך על גבר. הסדרה והמסר שלה לא היו מאוד פמיניסטיים, בסופו של דבר", סיכמה בושנל והוסיפה כי "אבל זו טלוויזיה. זה בידור. זו הסיבה בגללה אנשים לא צריכים לבסס את החיים שלהם על סדרות טלוויזיה".  ובכן, עם כל הכבוד (ויש כבוד), אנחנו לא בטוחים שאנחנו מסכימים עם ההתבטאות הזו של בושנל – ונראה שבין אם נרצה ובין אם לא, נמשיך לבסס את החלטותינו על ספר החוקים הבלתי כתוב של "סקס והעיר הגדולה". 

כאמור, בקרוב יהיה לנו עוד על מה להתאבסס: סדרת הריבוט "And Just Like That..." תגיע למסך בדצמבר (ללא קים קטרל, שגילמה את סמנתה) ותאפשר לנו לקחת שוב כמויות בלתי סבירות של השראה מקארי בראדשו. "HBO הולכים להרוויח מזה כסף. הם הולכים לנצל את זה כמה שהם רק יוכלו. עשו ריבוט ל'גוסיפ גירל', אם הם לא היו עושים ריבוט ל'סקס והעיר' זה היה ממש מוזר". בושנל הודתה כי "אני לא יודעת כלום לגבי מה יהיה בסדרה החדשה, אבל בוודאי שאצפה בה. אני מקווה שהם יעשו שש עונות, ואז ישלמו לי קצת".