ח"כ מיכל רוזין: "גלעד ארדן היה קורא לי בירגיטה על שם ראש הממשלה הדנית, ואז הבנתי שגם הוא צופה ב-Borgen"

"בגלל הפריימריז, אני במערכת בחירות כבר ארבעה חודשים. 4 חודשים שאני מסתובבת בכל הארץ, גומעת קילומטרים ומופיעה מול קהל, עכשיו השאלה המתבקשת שתשאל אותי זה 'איך את מגיעה לראות כל כך הרבה סדרות'".

בדיוק. אז מה התשובה?

"האמת היא שאני בנאדם שמתעורר בלילה, זה גם ידוע כבר בכנסת, במליאה, כשכולם כבר מעוכים ונשפכים אני מתעוררת לחיים, עולה לדבר. קשה לי באופן כללי תמיד להירדם בלילה, אז אני צריכה לצפוות בסדרות - בטח ובטח כשחוזרים מאדרנלין של נהיגה, של הופעה מול קהל. זה המון אנרגיות, אז כדי להוריד את האנרגיות האלה, אתה יודע, אי אפשר בום טראח מקלחת ולהיכנס לישון, אני צריכה, כמו שבן זוגי היקר אומר, איזה רצח קטן, משהו".

וואו, אז כמה את ישנה?

"בוא נגיד 5 שעות, אז אם חזרתי באחת עשרה 12, אז עד 2 צפיתי, בשעתיים אני יכולה לתקתק ארבעה פרקים. זה אסקפיזם, בריחה ממציאות, לכן קשה לי מאוד לראות עכשיו סדרה תיעודית - למרות שיש מדהימות. קשה לי כי זה יותר מדי מהדהד לי את המציאות, וגם ככה אני לא בנאדם שעובד בהייטק ואז חוזר וקורא חדשות, אני חיה את האקטואליה, את הפוליטיקה, וגם את הנושאים האלה באופן יומיומי. זה כמו שתגיד לי 'בואי תראי סדרת תעודה על אלימות  מינית' כשאני כל היום עוסקת במלחמה למיגור האלימות המינית".

איך את מגיעה לכל הסדרות האלה? את חלקן אני לא מכיר - ואני מכיר לא מעט. פרחים מרים? עיר סודית עונה 2, לא סתם - עונה 2!

"האמת שלא מייצרים עבורי מספיק סדרות, באמת. יש לי גם נטפליקס, לתקופות היה לי גם אמזון, אבל זה לא השתלם. כמובן שיש לי יס ואם צריך אז רואים גם דרך האינטרנט. אם היינו צריכים לראות את להרוג את איב או סיפורה של שפחה, אז ראינו באינטרנט כי אין את זה ביס".

איך את מגיעה לדברים האלה?

"מאז נטפליקס התחלתי לראות יותר סדרות מהעולם, כמו שבעולם אוהבים לראות סדרות ישראליות, ובצדק. פאודה, גם פמת"א הייתה מצוינת, וגם בשבילה גיבורים עפים, יש לנו סדרות ישראליות מצוינות. אז קודם כל הסקנדינביות מעולות, הדניות, הפיניות, באמת סדרות מעולות ומדויקות, בעיקר לאנשים שיש להם סבלנות. הסדרות האמריקאיות... אני פחות מתלהבת, הן אובר מהוקצעות ופחות מציאותיות. האוסטרליות משתפרות".

תגידי, הטלוויזיה בחדר שינה או בסלון?

"אני לא מגיעה לראות בסלון, אני מודה, אם אני חוזרת ב-12 בלילה כל מה שאני רוצה זה להתקלח ובאמת להישכב, ליישר את הגוף אחרי נהיגה ושעות על הרגליים. אני רואה בדרך כלל בחדר השינה".

זה לא מפריע לבן הזוג?

"אם הוא ער אז הוא שמח מאוד לראות איתי סדרות ביחד, אבל אז הוא קצת מעכב אותי כי הוא נרדם יותר מהר ממני, ואז אני לא יכולה להמשיך לפרק הבא כי הוא כבר נרדם, ואז אני צריכה לחכות למחרת. קשה, קשה. מודה שאני קצת אגואיסטית בזה. זה מגיע למריבות של 'ראית בלעדי, המשכת בלעדי' וכאלה".

מכיר.

"אז יש את הסדרות שאני רואה איתו, ואז אני שומרת לו נאמנות, מחכה עד שהוא יכול, ויש סדרות שאני מריצה כמו גרעינים לבד".

הוא מצליח לישון כשאת רואה טלוויזיה?

"בוא נגיד שאחרי חצי שעה הוא מתחיל להתלונן, אז אני אומרת לו 'כבר, כבר נגמר הפרק'. בנטפליקס יש יתרון כי תוך חמש שניות מתחיל פרק חדש - והוא לא יכול לדעת אם הפרק נגמר או לא. אם הוא לא היה עוצר אותי, יש מצב שהייתי מגיעה לראות סדרות עד 5 לפנות בוקר, אני פשוט לא מרגישה את העייפות. אבל אם אין לי שעון ואין לי שום דבר למחרת - מה שלא קורה במערכת הבחירות - זה הכיף הכי גדול, לראות כל הלילה סדרות".

מה עם דברים איכותיים יותר?

"הכל הכל, אתה לא יכול לאתגר אותי, כל סדרה שתגיד. אני בחרתי להמליץ על סדרות שראיתי שבקבוצה לא מספיק מזכירים אותן, אבל בוא, קשה לי למצוא המלצה שלא צפיתי בה כבר. אם אתה יכול עכשיו להפתיע אותי ולהביא לי סדרה מדהימה, קנית את עולמך".

מעניין אותי איך התמכרת דווקא להכלה מאיסטנבול. 

"זהו, מה שקרה זה שהמורה לפילאטיס אמרה לי 'די אני משתגעת, כל היום פארוק פארוק'. אמרתי לה 'יש סדרות כאלה טובות, מה את רואה טלנובלה מטורקיה?!' אבל היא התעקשה שאני חייבת לראות. יום אחד בלילה, נגמרו לי כל הדברים, והתחילה התעניינות בתקשורת על הכלה מאיסטנבול, ואתה יודע, אני חברת כנסת, נבחרת ציבור, נפגשת עם הציבור, אני צריכה לדעת על מה מדברים, לא חייבת לראות - אבל שלפחות אדע מה זה".

"התחלתי לראות ואמרתי לעצמי מה זה השטויות האלה? פתאום שרים לי שירים, מוצי פוצי, אהבה. ובסדר... בהתחלה הרצתי חצי מהפרק, שמתי על הרצה מהירה ותוך כדי עשיתי דברים. אני יכולה לעשות כמה דברים במקביל, בטח ובטח כשזה הכלה מאיסטנבול, זה לא איזה מתח, אין איזו דרמה שאם אני לא אקשיב מי אמר למי ואיך אני לא אבין - היא אוהבת אותו, הוא אוהב אותה, הוא אמר לה ככה והיא אמרה לו ככה".

"בקיצור, איכשהו נתפסתי. כמו הרבה מאוד נשים וגברים, שמסתירים את זה, אגב. לא עד כדי הערצה ולהגיע למופע שלו, זה לא מעניין אותי בכלל, אבל זה נחמד. זה לא מצריך קשב". 

אבל זה בטורקית, צריך עיניים על המסך בשביל כתוביות.

"חצי מהזמן הם לא מדברים, הם עוסקים במבטים. חצי מהזמן יש כל מיני שירים, שאת זה אני מריצה כי זה ממש לא מעניין אותי. בקיצור, בוא נגיד שפרק של שעה הופך במקרה הטוב לחצי שעה".

באיזה פרק את?

נראה לי באחרון...

לא נכון! זה איזה מאתיים פרקים!

לא 200, רק מה שהגיע לארץ, 172, משהו כזה.

אוקיי אז 172...

"יש לי בעיה, אם התחלתי סדרה אני חייבת לסיים אותה, אני חייבת. אז אני נתקעתי איתה".

תני איזו המלצה לסיום.

"הממשלה. Borgen של הדנים. שנים שגלעד ארדן היה קורא לי בירגיטה על שם ראש הממשלה שם, שהוא טוען שאני מאוד דומה לה. הוא קרא לי יום אחד ואמר לי 'את יודעת, את ממש בירגיטה, את מה זה דומה לה', ואז הבנתי שגם הוא צופה. באמת סדרה מצוינת".