הסרט התיעודי על חייה של פריס הילטון, "This is Paris", עלה ליוטיוב לצפייה חינמית בספטמבר האחרון, והסודות שהתגלו בו על חייה של הילטון זכו ללא מעט כותרות: הילטון, כך מתברר, אולצה להעביר את שנות הנעורים שלה בפנימיה לילדי עשירים בעייתיים, תקופה שלדבריה הייתה קשה מנשוא. מלבד אותו משבר, הילטון עסקה בסרט גם בעוד תחנות חשובות בחייה - כולל הקלטת המדוברת ההיא - והוא כלל ראיונות עם כמה ממקורביה, בהם חברתה הטובה (והעוזרת האישית לשעבר) קים קרדשיאן. בראיון עצמו עם קרדשיאן נראה היה שהכל התנהל על מי מנוחות, וקרדשיאן הודתה להילטון וקבעה שבלעדיה, לא הייתה איפה שהיא היום. נראה טוב ויפה, אבל במאית הסרט חושפת כי מאחורי הקלעים - קים לא חסכה בדרמות, כיאה לקרדשיאן טיפוסית.
אלכסנדרה דין, יוצרת הסרט המדובר שהייתה אחראית בין השאר גם על הסרט "פצצה: סיפורה של הדי לאמאר", התראיינה השבוע לפודקאסט "Behind The Velvet Rope With David Yontef" וחשפה פרטים מהשיחה שלה עם קרדשיאן לפני הצילומים. במהלך הראיון, היוצרת הדגישה במיוחד את הבקשה התמוהה והמפתיעה של קרדשיאן בזמן צילומי הראיון איתה: היא התעקשה להיות מצולמת אך ורק מהמותניים ומעלה. "קים לא רצתה שאצלם את המכנסיים שלה", סיפרה דין בפודקאסט. "היא לא ידעה שהעדשה שלנו תהיה רחבה כל כך. אז היא לא הסכימה שנתחיל את הריאיון עד שלא שינינו את גודל העדשה והיא ידעה שזה עומד להיות מדיום שוט".
הבמאית המשיכה וסיפרה: "קרדשיאן לוקחת את זה לרמה אחרת. היא תמרנה את כל מה שמסביבה לפני שהיינו אפילו קרובות לתחילת הראיון". דין שיתפה כי למרות הכל, קרדשיאן עדיין "מבריקה" בעיניה. "ראיתי אישה עוצמתית ואינטיליגנטית שישבה מולי. היא ידעה בדיוק מה אני אומרת, ובדיוק באיזה (צילום) אני הולכת להשתמש. הראש שלה היה תמיד צעד אחד לפני. היא שלטה בכל דבר בחדר הזה, היא הבחינה בכל דבר, היא ראתה הכל. היא מבריקה". בהמשך הבמאית קבעה כי "מבחינה אינטלקטואלית, היא מובילה על רוב האנשים, וזו הסיבה שהיא הייתה מסוגלת להכשיר את עצמה להיות עורכת דין מבלי ללכת ללמוד בבית ספר למשפטים. היא הולכת לתוכנית על שם הנשיא לינקולן להכשרת עורכי דין, שזה דבר שמאוד קשה לעשות".
במסגרת הראיון לסרט, קרדשיאן הודתה כי הילטון השפיעה מאוד על חייה, וגרסה כי "לא הייתי איפה שאני היום" אם הילטון לא הייתה מכניסה אותה ל"עולם הריאליטי" של אז. השתיים, כידוע, מתחזקו חברות קרובה ומתוקשרת כבר מאז תחילת שנות האלפיים, ובסרט נראה שקרדשיאן מעריכה את הילטון לא רק כחברה טובה, אלא גם כמודל לחיקוי. "אני חושבת שהעצה הכי טובה שהיא נתנה לי הייתה פשוט ההזדמנות לצפות בה", הסבירה.