אי שם בדרום תל אביב, מישהו הולך לחטוף הלילה. זה יהיה אלים וללא רחמים, והמקלדת של האקטיביסטית שפי פז לא תצא מזה בשלום. פעילת תושבי שכונות דרום תל אביב מטעם עצמה, שפועלת למען גירוש הפליטים/מסתננים, לא תעבור בשקט על התוצר החדש של yes, עיר מקלט, שמסיירת בשכונה הכי נפיצה בישראל – נווה שאנן. לא כי הסדרה תופסת צד (היא כן, אבל מנסה שלא), אלא כי היא מציגה צד שכתבי חדשות רבים ניסו, עם מעט הצלחה ממשית: להפוך את סיפור הפליטים/מסתננים לאישי ואנושי. עבור המאבק של גברת פז, זו היא מכה ממשית.
זה נושא כל כך נפיץ, עד שגם הסמנטיקה שלו מגוייסת: פליטים, מסתננים, מהגרי עבודה או אפריקאים - כל מילה שנבחרת מגויסת מידית לדעה ונתפסת כנקיטת צד. עד אמצע הפרק הראשון של עיר מקלט, המילה 'כושי' כבר נזרקת בארסיות לאוויר הדק, כשדקה אחר כך אותה הדמות, שמגלם אורי יניב, גם זורקת את העלבון האירוני 'יפי נפש'.
סביבת התחנה המרכזית של תל אביב היתה מפגע עירוני עוד הרבה לפני שאפריקאים שטפו את רחובותיה, אבל במהלך העשור האחרון השינוי הדמוגרפי נתן את אותותיו, והפך את הסמטאות של נווה שאנן למבוך סודי שנצבע בכל גווני העוני והסבל - ישראלי, אפריקאי, אנושי, מה שתרצו. בתוך הרפש של דרום תל אביב גדלים אינספור מזיקים, חסרי ישע ואנשים שיודעים לנצל את חסות האפלה, וזו קרקע פוריה עבור סדרה מהז'אנר של עיר מקלט, שמתפלשת בסקרנות בתוך המתח הבלשי רווי הדם.
עוזי וייל ואיתן צור מוכרים הרבה יותר בזכות הסדרות הקומיות עליהן עבדו ביחד בעבר (החמישייה הקאמרית, המשרד), אבל צמד התסריטאי-בימאי הותיקים עומדים בגבורה באתגר הדרמטי הגדול שניצב מולם, ומצליחים לתרגם באופן מדויקאת הספר עליו מבוססת הסדרה, מאת ליעד שהם, מסופרי המתח המצליחים בישראל. בעזרת עמוד השדרה הדרמטי שנשאר יציב עוד מהספר, וייל וצור תופרים מציאות מורכבת בכלים פשוטים – הדיאלוגים פשוטים ואמינים (למעט נפילות קטנות, כמעט בלתי מורגשות), הצילום עושה חסד עם הצבעים הדהויים של נווה שאנן והבימוי כמעט נחבא אל הכלים, באופן שנותן לקהל לראות את ההתרחשות בפשטות. הם מעדיפים להשאיר לסיפור, לדמויות ובעיר למתח הטבעי של נושא הנפיץ, לדבר.
הספר של שהם הוא מז'אנר ספרי הלא-הנחתי-אותו-לרגע-עד-שגיליתי-מי-הרוצח, כלומר מותח ועמוס הטעיות מכוונות, סודות שנשמרים לרגע הנכון ורגעי פעימות לב מואצות. גם הגרסה הטלוויזיונית של עיר מקלט משחקת במשחק המתח הזה: ההטעיות המכוונות עובדות היטב, ואל תטעו לחשוב שאתם יודעים את פתרון התעלומה לפני הפרק האחרון, כי סביר להניח שממתינות לצופים עוד כמה סיבוכי עלילה. למעשה, כבר בסוף הפרק הראשון ישנו רגע כזה (וראו זאת כאזהרת ספויילר, החל מרגע זה).
לאורך כל הפרק הראשון, מי שנראית לנו כדמות הראשית, מיכל "יפת הנפש" שעוזרת לפליטים (מלי לוי גרשון בתפקיד נהדר), מתגלה בסופו כקורבן רצח. קלאסי. הרצח, אפשר לומר בדיעבד, הוא למעשה האירוע שמשיק את החקירה שבמרכז הסדרה. פקד ענת סיטון (חני פירסטנברג, מהורהרת מתמיד), עליה מוטלת החקירה של האירוע, תנווט מעתה בין אוזלת יד משטרתית, ארגוני פשע, עורכי דין חלקלקים וארגוני פשע כדי למצוא את הרוצח של המתנדבת שנרצחה. שלושת כיווני החקירה מסקרנים, ועל אף שיש אות קין מדמם שמצביע לקהל הצופים על זהות הרוצח לכאורה, ברור שזה לא כזה פשוט.
אף אחד מהפרטים הללו הם לא הפתעה עבור מי שקרא את תקציר הסדרה או את הכריכה האחורית של הספר, אבל הבחירה ללוות את מיכל לאורך כל הפרק מייצרת סקרנות דווקא בנוגע למה הסתירו מאיתנו. האם זהות הרוצח באמת כל כך ברורה כפי שנראה לנו? נו, ברור שלא. זה מה שמרוויחים כשהורגים את מי שמוצגת לנו כדמות ראשית. בדרום הפרוע אף פעם אי אפשר לדעת מה יצוץ ומאיזה סיבה, ועיר מקלט מודעת לכך היטב ומנצלת בחוכמה את כל הזוויות האפשריות כדי ליצר מתח אפקטיבי, גם אם לא מעמיק יתר על המידה. אם היא גם תצליח להחזיק את המתח שבפרקיה הראשונים גם בשאר העונה ולא תאבד את עצמה בין הסמטאות של המדרחוב, לא תוכלו להניח את השלט עד שתגלו מי הרוצח.
"עיר מקלט" משודרת בימי רביעי בערוץ yes EDGE