אחרי ההייפּ המטורף, הדיבורים על זה שמכרו את הסדרה ליותר מ-120 מדינות ברחבי העולם, ההשקות הנוצצות וההמתנה המרובה, התיישבתי עם אשתי (צופה אדוקה של העונה הראשונה) לראות את הפרק הראשון של העונה השנייה של סדרת האקשן-מתח כפולים, מבית היוצר של מריה פלדמן וליאורה קמינצקי.

הסדרה, למי שלא מכיר, עוקבת אחר סוכן מוסד, איתן קופל (מיקי לאון), שתר את כל המדינה אחר אזרחים ישראלים שחשודים בביצוע פשעים בינלאומיים. בעונה הראשונה, החקירה התמקדה בחטיפת שר ההגנה האיראני בעת ביקור חשאי במוסקבה, ובעונה השנייה מסתמן שמתמקדים במרדף אחר האדם שאחראי על פיצוץ באסדת קידוח הנפט - שגרמה למותו של שגריר טורקיה בישראל.

בדומה לעונה הראשונה, החשודים במעורבות בתקרית הם האנשים האחרונים שהייתם מצפים מהם להיות מסובכים בה: מדריכת טיולים בגיאורגיה (נטע ריסקין), אשת תחזוקה שחזרה בשאלה (מורן רוזנבלט) ותושב חביב ממרכז תל אביב שעוזר לשכנות המבוגרות שלו עם הקניות בסופר (יוסף סוויד). אבל אל תתנו להופעה התמימה שלהם לעבוד עליכם. מתחת לפני השטח, כל אחד מהחשודים הללו מעורבב בעניינים מפוקפקים מאוד. על פניו, יש כאן את הבסיס המושלם בשביל לייסד סדרת אקשן-מתח כחול-לבן שכל אחד רק ירצה להעיף בבינג'. בעיקר אישתי.

כן, הבנתם נכון, בזמן שאני הקפדתי להתמרמר על זוטות, אשתי הייתה מאוד מרוצה ממה שהיא רואה על המסך. תופעה שכיחה בביתנו, יש לציין. אני בעיקר התבאסתי מהטון הרציני מדי של הסדרה. יכול להיות שהרצינות בסך הכל מתבקשת, אחרי הכל העלילה מתמקדת בפיגוע הטרור הגדול ביותר במזרח התיכון, אבל המשחק בעיניי היה יכול להיות פחות נוקשה. הליהוק של עינת שרוף בתור שרת האנרגיה והאסטרטגיה הרגיש לי מושלם, חנה אזולאי הספרי הייתה מעולה ויפתח קליין הצליח לגנוב את ההצגה. שאר הקאסט הרגיש לי מעט תיאטרלי. עם כל הרצינות של איום הטרור, חסר לי מאוד מעט מהקלילות הישראלית והזרימה הים תיכונית, שגורמת לכולנו להישאר קוּלים - אפילו כשהמצב פה על הפנים.

דבר נוסף שהפריע לרבע הייקי שלי היה חלקים שהרגישו לי מעט מנותקים מהמציאות: אדם שמוצא חנייה מול בית של חשוד במרכז תל אביב בלי שום בעיה; סוכן מוסד שנותן תדריך לחבר'ה מהשב"כ עם חולצת פלאנל פתוחה; שוטרים שנוטשים בכיר במודיעין הישראלי ששוכב פצוע אנוש בבית החולים בשביל לדבר עם האחות, וסוכן שמדבר עם השותף שלו בנייד והוא עונה לו בווקי-טוקי. 

אבל צריך להגיד את זה - הפקה כמו "כפולים" היא לא עניין של מה בכך. ההשקעה ניכרת לאורך כל ההפקה, מהתפאורות המצוינות דרך אפקטים המיוחדים, האיפור, הצילום והלוקיישנים. מבחינה טכנית, הייתי אומר שהסדרה הציבה סטנדרט שיהיה קשה מאוד להתעלות עליו. אז כן, אני כנראה אצטרך "להתגבר על היצר לזמזם באוזנם של שאר הצופים בבית ופשוט ליהנות מהאקשן על המסך". משפט שלה.