כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בפרק אחד
איפה: HOT
החלטת tvbee: נו, ברור שכן

העונה הראשונה של להרוג את איב הייתה אחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים של השנה שעברה. למרות שסנדרה או (שאתם מכירים גם ככריסטינה מהאנטומיה של גריי) אהובה מאוד על קהל הצופים העולמי, השם שלה בלבד לא מספיק כדי לייצר להיט. אבל להרוג את איב חובקה על ידי המבקרים כבר משידור הפרק הראשון, ובהמשך הצליחה לצבור גם את אהבת הקהל עם נתוני צפייה שהולכים וגדלים בעקביות, כשבעונת הפרסים האחרונה סנדרה או הייתה האישה האסייתית הראשונה להנחות את טקס פרסי גלובוס הזהב וגם לזכות בפרס השחקנית הטובה ביותר. 

או היא אכן שחקנית נהדרת, ויש לה גם כריזמה שאי אפשר להתכחש אליה. אבל גם אישה כריזמטית כמוה לא יכולה לעשות הכל לבד, ובלהרוג את איב היא מוקפת בקבוצה של נשים מדהימות. קודם כל, פיבי וולר-ברידג׳, מי שאחראית לעיבוד סדרת רומנים על הרוצחת השכירה וילנהל למסך הטלוויזיה. בימים אלה וולר-ברידג׳ קוטפת שבחים גם על העונה השנייה של פליבאג שמסתיימת השבוע, ובצדק - מדובר באחת היוצרות המבריקות והייחודיות ביותר של הדור שלנו. הקול של וולר-ברידג׳ ניכר בכל שורה ושורה של להרוג את איב - תזזיתית, שנונה וחכמה מאוד. לצד או מככבות גם ג׳ודי קומר בתור הרוצחת הכי משונה בטלוויזיה, ופיונה שו האגדית (סרטי הארי פוטר, דם אמיתי) בתור הבוסית של איב.

קשה לומר הרבה על העונה השנייה של להרוג את איב על סמך פרק אחד בלבד שעלה, אבל הטריילר מבטיח שגם העונה הזאת תהיה מלאה בסיטואציות מופרכות ומגוחכות. זו, אגב, הטענה העיקרית של האנשים המעטים שלא אהבו את העונה הראשונה של הסדרה - שהיא לא אמינה. אבל להרוג את איב היא לא סדרת מתח שמנסה להציג דמויות אותנטיות, אלא קומדיית קאמפ נשית אינטיליגנטית, שמתייחסת לרצח כמו שהיא מתייחסת לרמיזות הלסבו-אירוטיות שבין איב החוקרת בגילומה של או ובין ווילנהל הרוצחת: בקריצה.

הקריצות המשועשעות האלה באות לידי ביטוי גם בעיסוק המדובר של הסדרה באופנה. בשנה שעבר, מגזין ווג האמריקאי בחר בה כאחת מהסדרות הכי אופנתיות של 2018, כשווילנהל הסוציופטית רוצחת אינספור אנשים מבלי למצמץ, אבל מקפידה לעשות את זה כשהיא לובשת מותגי על. דם, אלימות או איברים פנימיים לא מרתיעים אותה, אבל כשהיא רואה זוג נעלי קרוקס בפרק הפותח את הסדרה השנייה, היא כמעט שמקיאה. היי, כל אחד והגבולות שלו.


העונה השנייה פוגשת את שתי הגיבורות איפה שהשארנו אותן בסוף הראשונה - וילנהל פצועה ומחפשת עזרה, ואיב ההמומה חוזרת הביתה ללונדון ומנסה לעכל את הקשר המורכב שלה עם הרוצחת שהיא מנסה לתפוס, קשר שיש בו שנאה ודחייה אבל גם משיכה בלתי מוסברת, משני הצדדים. וילנהל ואיב שונות אחת מהשנייה, אבל שתיהן מחפשות ריגושים, תעלומות ומשהו שיטלטל אותן מהשגרה המשעממת, גם אם זה לא הגיוני בשום צורה.

לווילנהל הפסיכוטית קל יותר להתמודד עם הרגשות האינטימיים המשונים שצצים בין השתיים, כי היא בכל זאת רגילה לחיים מוטרפים, אבל איב? היא יוצאת לחלוטין משיווי משקל, ונראה שהעונה השנייה לא רק תעקוב אחר הניסיון שלה לתפוס את וילנהל, אלא במסע האישי שהיא גורמת לה לעבור, שסנדרה או מבטאת כל כך נפלא במבטים ובשפת הגוף, כי איב עדיין לא נמצאת בשלב שהיא מסוגלת לנסח - בפני עצמה או כל אחד אחר - מה בדיוק עובר עליה.

כדי לאהוב את להרוג את איב צריך ללא ספק להתחבר לשפה המיוחדת שלה. היא צבעונית, משונה, מצחיקה וחסרת כל היגיון, אבל היא מספקת הצצה נוספת לראש המקורי של פיבי וולר-ברידג', האישה שסביר ששיא היצירה שלה והפרסום שלה עוד לפניה.