לחיי טוני רובינס, מגיע לו. אני לא מכיר את פועלו של רובינס יותר מדי, אבל אם הוא אחראי אפילו במעט בגיבוש האישיות המיוחדת של שי המיליונר ממיאמי, אני רוצה לפתוח מחברת תודות רק כדי לרשום בה: תודה. תודה לטוני, לג'ים רון, ללס בראון ולאלון אולמן. תודה להורים מפתח תקווה, לליגת המכללות בארה"ב ולקומבינות בעולם הנדל"ן. תודה לאלוהי התכנית שהביאו למסך שלי את היצור המופלא הזה. תודה.
אחרי החתונה המזעזעת, כפי שהדס תיארה בעדינות, שי התעורר, קידם את הבוקר בחיוך והתיישב עם מחברת התודות שלו. הוא הודה על כל מה שהיה בערב החתונה המרגש, רק לא על הכלה. שניהם הסכימו שלא היה מגניב בחופה והמשיכו לירח הדבש, לבלות עוד כמה ימים לא מגניבים בערבה. לא הספקנו להתאושש מהשיחות של איתמר וקארין על כלכלה התנהגותית ופסיכולוגיה חיובית, ושי כבר סיפק לנו את סרט ההמשך שאיש לא רצה: "נקמת הקואוצ'רים – הדור הבא". הם דיברו על כך שהדס לא נמשכת אליו, או כמו ששי הסביר, "סף המשיכה שלה אלי הוא לא איפה שרציתי". אבל בסדר, שי ממהר לעודד, "אני טעם נרכש כמו קפה", משקה שהדס כזכור לא שותה.
אפשר לציין לחיוב רגע חסד אחד: הדס הייתה נורא עייפה, ושי חפר לה ולנו את החיים כדי שהיא תוכל לנקר קצת בזמן שהוא מדבר. אכן מחווה יפה, אבל היא לא עזרה לקרב בין השניים. גם הג'נטלמניות האמריקאית של שי לא מקרבת את הדס, רק מרחיקה. הוא לא מפסיק להגיד לה כמה היא יפה, מתעקש לישון על מזרון ילדים, והרגש העיקרי שהתעורר מהמחוות הרומנטיות שלו הוא מבוכה. שי הרגיש שהם מצאו חיבור על רקע חיבתם המשותפת לקואוצ'רים אמריקאים, אבל כמו שיעל חזתה, הדס עדיין לא מצליחה להבין למה החתן שלה נשמע כמו סרטון מוטיבציה ביוטיוב.
לורד גושגיצה המשיך במסורת החדשה של העונה – גברים גבוהים מאוד שישנים על מזרונים קטנים מדי. הד"ר התלונן על הלילה הקשה שעבר על הספה הקצרה והתעקש לישון עליה שוב גם בלילה הבא. אני רוצה להגיד לכל החתנים הגבוהים, תפסיקו את זה בבקשה. גם לג'נטלמניות צריכים להיות גבולות סבירים. זה לא נעים לנו או להן לראות אתכם ישנים על מזרון באורך ארבעים סנטימטרים.
בכל מקרה, מעיין חזרה לדירתו של הד"ר עם גלובוס לשינוי האווירה, ומיד חזרה להתאבסס על האוכל של ונוס. "הסטרס של הכלבים גם משפיע", היא סיפרה כשהיא מצונפת במעיל המוכר, ואז עברה לנזוף בעומרי על כך שלא היה מספיק נחמד אליה בבוקר. יום אחד אני אכתוב ספר על השיחה הזאת, ויקראו לו "על החוצפה", אבל נניח את זה בצד לעת עתה. הם דווקא הרגישו שהשיחה עזרה ומעיין אפילו שחררה צל של חיוך. ונוס אכלה מהקערה שלה, הלורד ד"ר דיבר עם הגוגל הביתי שלו ולימד את מעיין הולנדית. הכל היה מוכן לגרסה הפלורנטינית של "גברתי הנאווה". המתח החל להתפוגג, אבל מעיין עדיין נראתה טרודה.
מי ששחררה לבסוף את מעיין מכלא המחשבות הייתה לא אחרת מאשר נועה פילטר. מעיין הייתה נבוכה לחשוף את האלטר אגו שלה, אבל ברגע שעומרי התחיל לצחוק מהבדיחות, הליטוף לאגו עשה את שלו. הוא אהב לראות אותה משוחררת בסרטונים, והבהיר שהיה מעדיף בהרבה לקבל את נועה פילטר במקום הפליטה הסרבית העגומה שהתנחלה בביתו. הוא גילה את המפתח לליבה של מעיין, עשה לה סבסקרייב וקיבל את האישור הנכסף לחזור ולישון במיטה. מי האמין שזה יהיה כל כך קל.
ונקנח עם הזוג שהגיח בהפתעה והדיח את איתמר וקארין מתואר הזוג המאושר. מנו וניצן עברו את שלב הצחוקים והתחילו לדבר ברצינות. כלומר, מנו אמר לה שהיא לא הייתה נחמדה בחתונה וזה היה מבאס. ניצן התמוגגה, איזה גבר רגיש. הנחת התפילין היומית של מנו והמפגש עם אנשי חב"ד ערערו קצת את ניצן החילונית. הוא מיהר להרגיע והסביר שאין שום קשר לאלוהים בכלל, הוא רק משתמש בתפילות כדי להיות בנאדם טוב יותר. ניצן אהבה את הנאום. "הנחת תפילין זה המדיציה שלך", היא תרגמה את מנהגיו הפגאניים לעולמה. מנו סיכם, "אם אלוהים קיים זה אחלה", וניצן העריכה את ההסתכלות המורכבת על החיים. אחרי יום של שיחות נפש עמוקות, הם הרגישו מספיק נוח אחד עם השנייה כדי להפסיק לשקר למצלמה, ולספר לנו שהמשיכה שלהם כבר מומשה.