גיא ומתן: זה פשוט לא זה
גיא ומתן נראו כמו זוג עם פוטנציאל טלוויזיוני מסוים בתחילת העונה, אבל לאורכה הדינמיקה התקבעה והפכה למשמימה כמעט כמו זו של ליאור וקטיה. איזה מזל שזה נגמר. התחושה היא שהמילים היחידות שנאמרו על ידם הן "נסיך" (מתן), "יפה שלי" (גיא) וכמובן, הפייבוריטית הנצחית "פער", שחוזרת שוב - איך לא - גם בפרק הנוכחי. גיא אמנם מעיד שהוא מאושר, אבל שיחה בין מתן לגיא אינה שיחה שלמה מבלי שמילת ה-פ' תיאמר; כשגיא מביט במתן במסעדה, לא משנה כמה חיבה יש במבט שלו, מתן יודע שזה פשוט לא מספיק. הוא מובך נורא, אבל לא כי המבט של גיא מביך אותו, אלא כי התגובה הרגשית שלו לאותו המבט עוצמתית מלהכיל; חיבה זה אחלה, אבל מתן כבר מזמן לא שם, הוא באהבה. האספקט היחיד שבו יש הלימה בין גיא למתן הוא המגע הפיזי (כלומר, כל עוד הוא לא מתחת לחגורה).
מתן וגיא עסוקים במחשבות ביומיים שלהם בנפרד; מתן, איש שגר בסלאמס של דרום תל אביב, אפילו מרחיק ונוסע עד לפארק קריית ספר כדי להרהר בסביבה פסטורלית יותר. ואחרי יומיים ארוכים בלי קיצי (אני מסרבת לקבל את הכפילות "קיצי קיצי"), מתן וגיא נפגשים בקליניקה והתרחיש הצפוי ביותר קורה. הנאום של מתן ארוך כמו מגילת העצמאות ומלא בפאתוס כמו הצהרת כוונות שלקוחה מדרמה תקופתית, והנאום של גיא חיובי אבל קצר ולעניין כמו הודעה לעיתונות; בסופו של דבר שניהם אומרים כן, אבל מסיבות שונות. מתן להוט להמשיך כי הוא רואה את גיא כאב ילדיו. גיא לא רואה את התרחיש הזה, אלא רוצה להאמין שאולי הוא יצליח לראות. כלומר, גיא יודע שמתן עשוי מהחומרים של פרטנר טוב, ולכן הוא כל כך נחוש לנסות. וזה במקרה הטוב: במקרה הרע הוא ממשיך עם מתן מכורח ההרגל או מתוך נימוס.
כשיעל שואלת את גיא ומתן מה יהיו האתגרים שלהם בהמשך, גיא מציין את המילה "אינטימיות". אבל זה לא אמור להיות אתגר כזה גדול. חשוב לומר: ברור שבניית קשר מיני חזק זה תהליך בפני עצמו בתוך קשר רומנטי, וכזה שעשוי לקחת זמן. עידית ורפאל, למשל, בחרו לקחת את זה לאט ולבסס חברות לפני שמגיעים למגע; אבל במקרה של גיא ומתן, המגע היה שם מההתחלה. צר לי לומר: אם גרתם ביחד במשך 42 יום, ישנתם כפיות כל לילה, התנשקתם כל היום ובכל זאת לא שכבתם - משהו פה לא בסדר. ונראה שמתן וגיא הבינו את זה די מהר. 7 חודשים אחרי, הם מגיעים לפגוש את דני, יעל ומעיין - ומודיעים שהם כבר לא יחד.
חודש עבר מיום ההחלטה עד ליום הפרידה (משהו אומר לי שבעצם פרק הזמן היה קצר יותר מזה, אבל ניחא). בהתחלה, הם מספרים, הם היו צמודים - אבל לאט לאט, ובהיעדר המעטפת של התוכנית, גיא החל לסגת; הוא הבין שהוא לא מרגיש כלפי מתן את מה שהיה רוצה להרגיש, שהוא פשוט לא שם. זה נחמד, אבל זה פשוט לא זה. הדפוסים ההימנעותיים המדאיגים של גיא במערכות זוגיות לאורך חייו, כפי שסיפר עליהם בהרחבה לאורך העונה וגם עכשיו (במילותיו: "זה הפספוס של חיי"), שוברים את הלב - אבל עליהם הוא כבר ידבר ארוכות עם הפסיכולוג שלו (בהנחה ובתקווה שיש לו כזה); אני רוצה לדבר דווקא במתן, שאחרי כל מה שעבר סוף סוף הבין שהחמידות שלו אטרקטיבית. מתן לא יצא מהתוכנית עם אהבה זוגית אבל כן עם ביטחון עצמי, ואין לתאר כמה זה מרגש. ותכלס, אני בטוחה שבימים אלה הדי אם שלו מתפוצץ מהודעות.
מאי ומשה: כשזה זה, זה זה
לכינוי החיבה "ממי/מאמי" יש כמה גרסאות. קודם כל, זה תלוי איך כותבים אותו. השימוש ב"ממי", הן בדפוס והן בדיבור (כן, שומעים את היעדר ה-א'), יכול להיעשות בכמה דרכים: א. ניסיון אירוני ומודע לעצמו לנכס מחדש את הכתיב המושמץ ב. פנייה לואו-קי מזלזלת לחברה הנחמדה מדי שאין לך כוח אליה ג. הדרך המבוגרת לגייס את תשומת ליבה של קולגה שאת צריכה ממנה משהו. אבל "מאמי" זה כבר משהו אחר לגמרי. "מאמי" זה כינוי רומנטי, וככל שההשתהות על ה-א' יותר ממושכת, כך המשיכה יותר גדולה. למאי ומשה יש את ה"מאמי" הכי חמוד שיש: בפיהם של מאי ומשה, ה"מאמי" נמתח, מתרפק ואוהב, ממש מחזיק בתוכו את ההוקרה שלהם אחד על קיומו של השנייה.
זה כבר היה ברור וכל ניסיון לבנות מתח מסביב היה מטופש ומיותר: בסיום 42 הימים בתוכנית, מאי ומשה מחליטים להישאר ביחד. הם מגיעים לדני ויעל סנטימנטליים במיוחד – משה המוקסם כבר משתמש במונח "משפחה" - ומצוידים במכתבים שכתבו זה לזו בכתב יד (גיא, מתן והפלאפונים – דו בטר). מאי הנרגשת מקריאה את המכתב שלה בטון מונוטוני ובמבט ביישני, כמו ילדה בטקס בית ספר; משה, מצידו, מפגין כישורים תיאטרליים, ולא מפחד להביט למאי בעיניים ולעשות שימוש יתר בפאוזות דרמטיות. וזה לא הכל: הוא אפילו כותב למאי "כן" ב-42 שפות. מאי, כמובן, בוכה, ומשה אוסף אותה לחיבוק ארוך. ארוך מאוד. ארוך מדי? היי, דני ויעל ממש כאן לידכם – למקרה ששכחתם או שמא לא שמתם לב מלכתחילה – והם מובכים להחריד. וזה לא הכל: הפיק האמיתי של הקיטש, ואני משתמשת במילה הזו בהקשר החיובי ביותר שלה, מגיע כשמאי ומשה נוסעים למקום בו התחתנו ורוקדים סלואו באותה הרחבה בה רקדו בלילה הראשון שלהם ביחד.
בהסתמך על פסטיבל הלאבי-דאבי שלהם בפרקים האחרונים, כבר ידענו שמאי ומשה יבחרו להמשיך בזוגיות בסיום התוכנית - השאלה האמיתית הייתה מה קורה איתם היום. ובכן, לונג סטורי שורט, הם עדיין יחד ומאושרים מתמיד (דמיינו סאונד של אנחת רווחה). אבל נראה שהדרך לשם הייתה לא פשוטה: כשמשה מגיע לפגישה עם הפסיכולוגים, 7 חודשים אחרי, הוא אומר משפט קשה: בלי המצלמות, בהתחלה, הוא ומאי הרגישו כמו זרים. הם קיבלו החלטה להמשיך לגור ביחד והעוצמות שלהם התישו אותם. כבר התחלתי לאבד שוב את התקווה באהבה (די, אתם לא יכולים לעשות מנו וניצן אול אובר אגיין, אין בי כוחות), אבל אז התברר שמה שלא הורג מחשל.
כשזה זה זה זה. וזה ניכר לא רק כי מאי ומשה התחילו להשתמש בשורש א.ה.ב (בשעה טובה ומוצלחת) או כשהם מנשקים זה את זו אל מול המצלמות, אלא דווקא ברגעים הקטנים היומיומיים האלה - כשמשה מתעד את מאי ששרה במקלחת והיא בתגובה מגבירה את הקול. זה הדבר הכי כיף והכי גדול באהבה: להרגיש בנוח. עכשיו, בפגישתם האחרונה עם הפסיכולוגים, מאי ומשה כבר מרגישים בטוחים לדבר על העתיד הרחוק המשותף. אפילו מעיין בוימן משיטה, אישה רצינית מדי להבעות פנים, מזילה דמעה.
ודבר אחרון: באחד הפלאשבקים האפרוריים מיום החתונה אנחנו רואים את מאי עומדת מול המראה בשמלת הכלה, מתפללת שהחתן שלה יחשוב שהיא יפה. מטורף לחשוב כמה חסרת ביטחון, קפוצה ונסערת היא הייתה בפרק הראשון של העונה, וכמה רכה היא עכשיו, מול משה ובמיוחד מול עצמה. כולם אומרים שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו אם אנחנו רוצים שמישהו אחר יאהב אותנו. זו מנטרה יפה, אבל הנה דעה לא פופולרית: לפעמים זה בסדר שהמצב הפוך. כלומר, לפעמים כשמישהו אחר אוהב אותנו ככה, קל יותר ללמוד לאהוב את עצמנו, וזה בסדר. זה לא פשע נגד עצמנו. וכן, אפשר ללמוד לשאוב כוחות מאהבתם של אחרים בלי בהכרח להיות תלויים באשרורים - אפשר לתת לאהבה של הפרטנר להיות הבוסט ההתחלתי ולהמשיך לגדול משם. זה מה שקרה למאי, ואני לא יכולה להיות יותר שמחה בשבילה.
בפרק הבא נגלה איפה לעזאזל ליאור וקטיה - שוויתרו כזכור על הדירות הקודמות שלהם - יבלו את 48 השעות בנפרד. לדעתי ליאור יקים מאהל מתחת לבניין ויבקר את קטיה באישון לילה כשהצלמים כבר לא בסביבה. מוזמנים להציע הימורים משלכם בתגובות.