"זה האוכל של ונוס!", זעקה מעיין ואני כבר לא עמדתי בזה יותר. עכשיו את גם כועסת על הכלב, תגידי לי, את אמיתית? למרות שהיא נמצאת במרחק שלוש דקות הליכה מהבית שלה, נועה פילטר התנהגה כמו פליטה סרבית בת 7 שנזרקה לדירתו של לורד גושגיצה האכזר עם כלבתה הלומת המלחמה. ההתפרצות על הכלב לא הייתה הדבר הכי מכעיס בפרק, אפילו לא קרוב. מעיין עוד התעלתה על עצמה ובקשר לבן, אני עוד מנסה לעכל את ההתנהגות של בן. היו כל כך הרבה דברים מכעיסים בפרק הזה. באמת שיש סיבות לכעוס. אבל אני חייב לומר שלא בא לי לכעוס יותר. אם לצטט את אמיר גלבוע, המלחמה לא בשבילי עוד. ואם לצטט את לירון רמתי, אין לי כוחות.
אז היום אנחנו לא נדבר על כל מי שהכעיס אותנו כל כך, במקום זאת נרים כוסית לכבוד מי שהלב יצא אליו. כוסית ראשונה ללורד ד"ר עמרי, שעשה כל מה שהוא יכול כדי להקל על זוגתו הקשה. הוא נותן לה מרחב, מחזק אותה, מוציא את הכלבים, מוותר על המיטה וישן על ספה קצרה יותר מהטורסו שלו. אחרי כל זה, היא עוד כועסת שהוא לא זרק לה חיוך בבוקר. הוא עדיין מנסה להרגיע ולהישאר רגוע, כמה שאפשר כשזוגתך לא מפסיקה להדגיש עד כמה היא לא סובלת אותך.
נכון שיש את כל העניין הזה של חתונה ומצלמות, אבל זה עדיין לא מבטל את תחושת הדחייה. מעיין כל כך מכונסת בתוך עצמה שלא נראה שהיא קולטת שכל זה ישודר בטלוויזיה, ואיך זה ייראה. אז למרות הכעס, הלב יוצא גם למעיין, שלא הבינה את המשחק ונתנה לעצמה לצאת ככה. היא כנראה יושבת עכשיו וצועקת על הטלוויזיה: תתעוררי כבר למען השם, מצלמים אותך!
כוסית שנייה נרים לכבוד קארין. האישיות שלה אמנם לא קלה במיוחד, אבל מעבר לעבירות על חוש ההומור ומתקפות על עצבי הקרינג', היא באמת לא עשתה שום דבר רע. הלב יוצא לקארין, כי היא כל כך רוצה שזה יעבוד. למרות ההגנה הנחרצת על הקיבעונות שלה (ואולי בגללם), היא הכניסה לעצמה לראש שהיא פגומה וצריכה להתאמץ כדי להיות ראויה לנסיך איתמר. היא סופגת על המופע שהעביר לחברים שלו על חשבונה בלי להגיד מילה, היא לא רוצה לעשות בלגן. במקום שהוא יבין שקמפינג זה לא באמת כיף ושאין סיבה ללכת לפסטיבלי מוזיקה אם אתה לא רווק, היא נאלצת להגן על זכותה לאהוב דברים שונים ממנו. כן קארין, זה אכן לג'יט.
היא כל כך מנסה לתפוס אותו ולשמור עליו, והוא פתאום נראה כמי שמחפש סיבות להתרחק. פעם אחר פעם הוא חוזר לאיפור ולפיג'מות, ובכל פעם נראה שזה מטריד אותו יותר. הוא מתמקד פחות ופחות בדימיון ביניהם ויותר ויותר בהבדלים. אני לא רוצה לכעוס על איתמר, כפרה עליו. אבל נרים כוסית לקארין. קחי את זה בקלות, גם אם זה לא יעבוד עם איתמר, יש עוד מספיק נסיכים עבי צוואר וחדורי מוטיבציה בביצה.
ואת כל מה שנשאר בבקבוק נקדיש למנור, מגיע לה. הלב יוצא זה לא מילה (כן אני יודע, זה שתי מילים). כמה בחורה קטנה אחת יכולה לספוג. היחס של בן כבר שבר אותה, היא חזרה הביתה, היא תפגוש אותו בקליניקה. היא רק חוטפת עוד דחייה ועוד דחייה, עוד הסברים למה היא לא בסדר וכמה האישיות שלה לא רצויה. זה המשיך בפגישת החירום אליה הוזעקה גם יעל, היא הייתה צריכה לשמוע שוב את בן מסביר כמה היא בלתי נסבלת. הוא מגדיל ובונה איזה סיפור על בחורה תזזיתית שלא עוצרת לרגע, למרות שבימים האחרונים היא הייתה בעיקר פגועה ומכונסת בתוך עצמה.
אחרי כל העלבונות שהוטחו בה, כולל נזיפה חמורה במומחים שהעזו לשדך לו אותה, היא גם הייתה צריכה להיות זאת שמכריזה על פרידה, כי בן זוגה השתפן ברגע האחרון ואמר שהוא רק רוצה להציף את הבעיות. דני ויעל סגרו את הסיפור של בן ומנור, והציעו לה מילות עידוד ונחמה. אבל השיח בשום שלב לא עבר למגרעות של בן. גם אחרי הפרידה, מנור המשיכה לחשוב שהיא אשמה בכל, ושהיא צריכה להתחנן שמישהו יסכים לקחת את כל האהבה שיש לה להציע. עזבי אותך מנור, את מהממת, הכל יהיה בסדר. תשאירי את הלוזר הזה במראה האחורית. ובקשר לבן, בשלב זה כבר לא נשארה לי עוד טיפת אמפתיה לבחור. נרים אם כך כוסית ריקה ונאחל לו שימצא את השקט שלו, שימצא את האישה המתאימה, ואת האהבה שהוא מוכן באמת לעבוד עבורה.