טוב, אין מנוס. אנחנו חייבים לדבר על הוואנזי. בפעם הראשונה חשבתי שנוכל להחליק את זה, אבל לא מדובר במקרה בודד. אולי זה קשור לרקע שלה בעולם הטיקטוק, אולי היא ממש מעריצה את שלומית מלכה. זה לא משנה מה הוביל אותה למחשבה המוטעית שמדובר בפריט לבוש לגיטימי, העיקר שנעצור את זה עכשיו. גברת פילטר, את לא בת 16, זה לא מגניב ולא חמוד. זה ילדותי בואכה קריפי. הוואנזי הוא רק סימפטום לתכונה הפרדוקסלית של נועה פילטר - היא אמנם סגורה ומהוססת, אבל באופן מוזר לא נראה שהיא עושה כל מאמץ לעדן את דמותה מול המצלמות.
לא סתם אני מתעקש לקרוא לה נועה פילטר, כי מפרק לפרק אני מתחיל לחשוב שמעיין היא האלטר אגו המפוברק שהמציאה נועה פילטר האמיתית, והשתתפותה בתכנית היא מעין פרודיה מתוחכמת. ברגעי מסך מועטים היא מצליחה לדחוס מקסימום פרצופים רגוזים, מגננות, חוסר ביטחון ואגרסיות שמופנות לכיוון הלא נכון. היא עסוקה כולה בקריאה קטסטרופלית של כל מה שעומרי משדר, ומתעלמת לחלוטין ממה שהיא בעצמה משדרת. זה הוביל לכמה שיחות מכעיסות שבהן היא האשימה אותו בהתרחקות שנבעה כולה מההתרחקות שלה. היא נורא נפגעה כשעומרי אמר לה שהוא עדיין לא מרגיש משהו ולא עצרה לחשוב שאולי גם הוא מגן על עצמו.
העיוורון הסלקטיבי של מעיין היה קשה לצפייה, ויחד עם הוואנזי, כבר החל לעורר שאלות על מידת הבגרות שלה. אבל הוא גם מה שהביא אותה לרגע יפה של תובנה. בשיחה עם דני, מעיין הסכימה לעצור רגע ולהסתכל על הנקודה העיוורת הזאת. פתאום היא ראתה איך היא יכולה להניע את הדינמיקה שמושכת אותה כל פעם למטה, איך היא באופן לא מודע מצליחה לעזור לחששות שלה להגשים את עצמם. לא ניכנס לקלישאות על תהליך, אבל באמת יפה לראות איך מול עינינו בת אדם מגיעה פתאום להבנה חדשה.
ואם כבר מדברים על לא להרוס לעצמך, יעל לקחה את הטיפול בשוק קצת רחוק כשהטיחה בקארין שהיא הורסת לעצמה את מערכת היחסים. כמו שאר ההרגלים הייחודיים של קארין, גם ההחלטה להשאיר את המזוודה שלה במכונית הייתה, איך לומר... לא שגרתית. למרות מחוות קיצוניות כמו תכנון נתיב הבריחה, מי שמתחיל להעביר את הקשר מבחני אש קטנים הוא דווקא איתמר. מיום ליום הוא נוטה יותר לכעוס, להיעלב ולהתמרמר, וממשיך להציג נטייה מטרידה למכור אותה מול החברים שלו.
ליברמן החבר הבדחן אמנם דייק בהערות האופנה שלו, אבל כשהחליט משום מקום לחמם את הזירה סביב שאלת הפינוי מהשולחן, לא רק שאיתמר לא גונן על זוגתו, הוא לקח את הדגל ורץ איתו עד לריב אמיתי. הבעיה של שניהם, והנקודה אליה חתרה יעל, היא שהם לא יודעים לדבר על מה שמפריע להם. איתמר כל כך בטוח שהוא מנהל את רגשותיו כשהוא מפחד אפילו יותר מקארין לדבר על רגשות. הוא בורח למקלחת לפני שהסיטואציה תסלים, ומשאיר אותה להתמודד בעצמה עם כל המועקה. הוא נזף בה על כך שמשכה את הברוגז לבוקר למחרת. אבל נראה לי שזה לא הריב שהרחיק אותה, אלא התחושה הגוברת שהוא בעצמו מחפש סיבות להתרחק.
גם ניצן מתחילה בתהליך ההתרחקות, אבל בניגוד לגישושים המדודים של איתמר, היא מפעילה ומכבה את המתג באבחה חדה. אחרי שהודיעה באופן סופי שהיא לעולם לא תוכל להרגיש בנוח בדירתו, מנו הכיל בהבנה את הצורך שלה במרחב ביתי. הם ימצאו סאבלט נורמלי וניצן תוכל לפרוק את המזוודה, אבל נראה לי שמתחת לפני השטח התחולל שינוי משמעותי יותר. ניצן נדלקה על מנו בלוקיישנים נייטרלים, יוקרתיים ונקיים. עכשיו היא ראתה את דירתו ונראה שזה די הוריד לה ממנו, שהיא רואה אותו פתאום באור קצת אחר.
הדירה היא לא רק המקום שבו היא אמורה לבלות עכשיו, היא מעידה עליו, ועל החיים שיהיו לה איתו. אם הם היו ממשיכים את המאץ' בטינדר, היא הייתה מגיעה אליו ומבינה מיד שהוא לא הגבר בשבילה. עכשיו יהיה להם זמן בסאבלט כדי לנסות ולגשר על הפער בסגנון החיים. מתישהו הם יהיו חייבים לחזור לעולם האמיתי, והבעיה הזאת לא תיפתר אם כמו שמנו הציע, היא תשים כמה פרחים על הקירות. ואם גם אתם לא הבנתם אם הוא מתכוון שהיא תדביק בסלוטייפ פרחים על הקיר, אתם מבינים בדיוק מה הבעיה.
נ.ב.
אני לא יודע למה, אבל יש לי תחושה ששכחתי משהו. יש לי זיכרון מעומעם של שיחה בין שני אנשים שאין להם שום דבר להגיד, משהו עם סנפלינג, אבל הכל מטושטש. אני בטוח שלא נרדמתי במהלך הצפייה, אז אולי מדובר באיזה מנגנון הגנה. כנראה יש דברים שהם כל כך משעממים שאתה פשוט מדחיק את קיומם.
