ניצן בכלל לא רצתה לבוא לתכנית. היא חושבת שזה משדר נואשות, וניצן לא רוצה שיחשבו שהיא נואשת. היא יפה נורא, מצחיקה וקולית, יש לה מלא פאסון וגבות מעוצבות לעילא. היא לא צריכה שיעל תמצא לה חתן. כשנפגשו בביתה היא קפאה מול המצלמות ומול השאלות של יעל, עד שלא היה ברור מה היא עושה בתכנית הזאת בכלל. אבל כפי שלמדנו לאורך העונות, אין דבר שיעל אוהבת יותר ממשתתפות שניכר שאינן מתאימות לחשיפה טלוויזיונית. ניצן הוכיחה שהיא קורצה מאותו חומר "מה אשכנזי בעיניך" כשאמא שלה ניסתה לנצל את הרגע ולהחזיק לה לרגע את היד. זה כבר עבד ליעל עם שירי והגר, אז מי יודע מה יהיה הפעם.
מה שברור, זה שצריך לבחור את החתן של ניצן בפינצטה. בחור איכותי אבל לא בוק, בטוח בעצמו אבל לא אלפא מדי, מצחיק וחכם ומעל לכל – לא סחי! המומחים הקשיבו לדבריה בעניין רב, ואז הלכו לטיילת ואספו לה קלושר צרפתי שנאבד בחוף הים לפני 15 שנה. סליחה על הרוע, אני יודע שעמנואל "מנו" הוא הייטקיסט מצליח כמו כל שאר המשתתפים בתכנית, אבל אם הוא היה מתקרב לשולחן שלי בבית קפה, כבר הייתי מתכונן לעשות פרצוף מתנצל ולהגיד שאין עליי מזומן. המומחים ניתחו את משמעות המושג "סחי", למה בדיוק ניצן מתכוונת? גם היא וגם הם הסתובבו במעגל סביב המושג – מחוץ לקופסה, לא שגרתי, נפש חופשייה – וכולם מתעלמים מהפיל בחדר.
סחים ולא סחים זאת חלוקה תרבותית-חברתית-כלכלית. הלא-סחים (בעבר כונו היפסטרים) זה שם קוד לשבט התל אביבי הקטן ממנו היא באה. אני לא אומר את זה בביקורת. אני חושב שאנשים בכלל, וגם אני, מתחתנים בסוף עם בני זוג "מאותו הכפר". המיקום הגיאוגרפי פחות משנה, אנשים יודעים לזהות את בני השבט שלהם. דני ויעל לעומת זאת, מתעלמים כמעט תמיד מהחלוקה השבטית הזאת, במודע או שלא במודע. אני לא אומר שאין בעולם זוגות שמגיעים מרקעים שונים לחלוטין. אבל אם מישהי מבקשת "לא סחי", אפשר להבין שהיא פשוט מדברת על אדם שמגיע מקבוצת אוכלוסייה מסוימת.
או שלא, מה אני יודע. אולי מנו הוא לא הגרסה היותר צרפתית של ישראל אוגלבו, אלא בדיוק הגבר שניצן חיפשה. עלמה חברתה של ניצן עשתה את הדן האמפרי וחשפה שהשניים כבר מצאו התאמה בעבר בטינדר. מה יקרה כשיפגשו מתחת לחופה? אפשר רק לקוות שהוא לא ישאל אם יש לה סיגריה לתת לו בבקשה.
היא תהיה בסדר, דני
בחזרה בסיישל, דני החתן לקח את התקף הפאניקה לשלב הבא והפך לגוש חרדות בלתי נסבל. במשך יום שלם הוא חפר לה על הלחץ שלו, לא מרפה מהמחשבות הטורדניות אפילו לשנייה. הוא הופך כל שיחה לוויכוח אינסופי על כמה התהליך הזה מלחיץ. די כבר, באמת, שחרר את הבנאדם. וכשאני אומר בנאדם אני מתכוון אליי, כי שני דווקא לא הוטרדה מהלחץ של דני, נראה שהיא אפילו ניזונה ממנו. החרדה המתפרצת שלו העמידה אותה במקום נוח ומוכר – מכילה, דואגת, מעניקה ביטחון ורוגע.
במקום שדני יירגע מהגישה המכילה של שני, הוא ראה בכל המחוות שלה הוכחה לכך שהיא כבר מאוהבת בו מעל הראש, ותתרסק לרסיסים אם הוא ישבור את ליבה. לא משנה כמה פעמים היא תגיד שהיא לוקחת את זה בקלות, דני רואה במבטים שלה שהיא כבר חושבת שהוא הגבר של חייה. עכשיו, אני יודע ששני הפגינה קצת ניתוק מהמציאות עם הסופרלטיבים שהרעיפה על הקשר המעורער שלהם. אני מבין למה דני נלחץ כשהיא אומרת שהחיבוק שלהם מרגיש לה אמיתי. אבל להסיק מכך שהיא מתחילה להתאהב ועומדת להיפגע? היא תהיה בסדר דני החתן, תנוח דעתך.
שני בחורה מהממת. נבונה, רגישה וטובת לב. אבל אני חייב להודות שלי באופן אישי אין כוח לאישה הזאת. הסמול טוק שלה מורכב רובו מציון דברים שקיימים בעולם – הנה עץ, בית, ציפור, לטאה. לעיתים זה מגיע עם התפעלות קלה, איזה יפה, איזה כיף, איזה ריח. זה מזכיר לי שיחה עם עולל שרק לומד לדבר, רק בלי שיבושי המילים המתוקים ששווים את כל החוויה. בקיצור, שני היא לא בחורה של סמול טוק, לכן היה לה נוח לגלוש עם דני החתן לשיחות מעמיקות על הדרך שבה הם נכנסים לתהליך, במקום פשוט להיכנס אליו.
למרבה המזל, שני היא בחורה נבונה, ולקח לה רק יום אחד להבין שמצאה את עצמה באותה דינמיקה טיפולית ממנה רצתה להימנע. היא לקחה צעד אחורה, ויתרה על המאמצים להרגיע אותו ולהכיל את החרדות שלו. הוא ידאג לעצמו והיא תדאג לעצמה. זה בדיוק מה שדני החתן ייחל לו, שתפסיק להביט עליו בעיניים "מאוהבות". אבל כשזה קרה, הוא נלחץ פתאום מההתרחקות שלה. עכשיו הוא מרגיש את המערבולת, אחרי שעשה כל מאמץ לטלטל את הסירה. הוא חקר לפשר השינוי והיא שוב הרגיעה אותו שהכל טוב וייקח את זה בקלות, מה שנתן לו את האות לחזור ולהתווכח איתה שוב על כמה שהתהליך הזה כן מלחיץ ומחייב ודי כבר אלוהים אדירים, קח איזה קלונקס ותעזוב אותי במנוחה.