ירח הדבש של ברק וחן אומנם מתרחש ביעד קפוא במיוחד - אבל האווירה, ובכן, לוהטת. אחרי הקליק הראשוני בחתונה, הניצוצות ממשיכים לעוף בין בני הזוג הטריים גם כשהם מגיעים לשלג של האלפים, וכשאני אומרת שהניצוצות ממשיכים לעוף, אני מתכוונת שברק וחן לא מצליחים להוריד את הידיים אחד מהשנייה (וגם לא את כפות הרגליים). בסך הכל, אני שמחה בשבילם: אי אפשר בלי משיכה מינית, וברור שזה הכי כיף וקל כשהיא נמצאת שם כבר מההתחלה, ולא הופכת לעניין שצריך "לעבוד עליו". יחד עם זאת, משיכה מינית זה לא הכל.
נכון, הם חמודים ביחד, ומתבקש להתלהב מהכימיה שלהם. אבל מתבקש גם לשאול: האם הכימיה הזו היא פיזית בלבד? או במילים אחרות: ברק אומר שהוא מתעניין בחן, אבל האם הוא מתעניין בה כאדם, כמכלול - או שהוא פשוט מסונוור מאיך שהיא נראית? חשוב לי לציין שאני לא באה אליו בטענות; הוא קיבל כלה יפה וטבעי שהוא יחמיא לה על היופי שלה. אני רק תוהה אם הוא ימשיך לעוף עליה ככה גם כשההיכרות ביניהם תעמיק. באותה נשימה, אני גם תוהה אם הצופים כל כך משוגעים על ברק וחן בגלל החיבור בין האישיויות הייחודיות שלהם, או בגלל שהם מייצגים - כל אחד בנפרד, וכזוג - איזשהו אידאל ישראלי (ויזואלי וערכי כאחד).
ובחזרה לענייננו: לא קרה משהו יותר מדי מעניין בירח הדבש של ברק וחן - עובדה שכל ההתרחשויות בו נדחסו לפרק אחד בלבד של התוכנית - וגם הסצנות היותר סוערות התקיימו, כמו שאפשר להבין, בלא נוכחות מצלמות. על אחת מהן קיבלנו עדכון בדיעבד: ברק אמר לחן משהו כמו "אני יכול לסמוך על עצמי, אבל אותך אני לא מכיר", והיא נפגעה. אפשר להבין למה, אבל אפשר גם לנחש שברק לא אמר את זה כמשהו שלילי. אז על אי ההבנה הזו לא דחוף לי לדבר, אבל אני כן רוצה להתייחס לשיחת הסקת המסקנות שהגיעה אחריה. בשיחה הזו, חן הסבירה לברק למה הפריעה לה האמירה ההיא, והוא סיכם במילים: "איזה מזל שאת הבוגרת מבינינו". אמירה חמודה, לכאורה, וכנראה גם תמימה. אבל אני חושבת שהאמירה הזו היא דרכו של ברק - שלא במודע - לבסס עמדה פסיבית בזירה הרגשית של היחסים. כי מצד אחד, ברק מעריך את הבגרות של חן, ומצד שני, משתמע מדבריו שהוא לא מתכוון לעבוד על הבגרות של עצמו; שהוא מצפה ממנה להיות זו שתוביל. ויש לי תחושה שהדינמיקה הזו, שמתחילה עכשיו להתעצב, עוד תקשה על חן בהמשך.
ומגבר שעוד לא מספיק מתורגל בשפה הרגשית, לגבר שמדבר אותה שוטף: אחרי שישב שבעה על אביו, שחר מגיע לפגישה עם גלעד - ולמרות שבנסיבות הנ"ל לגמרי מותר לו להיות מרוכז רק בעצמו, הוא בכל זאת חושב על איך מרגישה איילה. גם איילה, אגב, יודעת היטב איך לדבר על רגשות. היכולת הזו שהם חולקים היא מה שחיבר ביניהם במקור, אבל במידת מה היא מעכבת אותם: כמו שאמר גלעד ודייק, כל אחד מהם פונה אוטומטית להכלה של האחר, וחושש שאותו עצמו אי אפשר להכיל. על ההבחנה הזו של גלעד אני רוצה להוסיף עוד אחת: שחר ואיילה הם מסוג האנשים שנוטים לתקשורת-יתר, ונראה לי שלא יזיק להם לעשות ברייק מכל השיחות הכבדות. לא כי הזוגיות שלהם במצב רע, ולא שהיא זקוקה להצלה; נראה ששחר ואיילה גם קשורים זה לזו וגם מסתדרים מעולה. אבל אני חושבת שאם, לרגע, הם יפסיקו לדבר-על ויתחילו לחיות-את, הם יגלו צדדים נוספים אחד של השנייה (וגם של עצמם).
הסופ"ש הזוגי בבית של איילה נראה, על פניו, כמו הזדמנות להדליק את האספקט הזה של היחסים, שאליו אני בעצם מתייחסת: הספונטניות, הסקסיות, המשחקיות, הריגוש. כי אינטימיות חברית כבר בהחלט יש ביניהם, אבל המגע שלהם נראה יותר כמגע של תמיכה וחיבה מאשר כמגע של תשוקה. ואכן, איילה מתייפייפת לכבוד בואו של בעלה הטרי, והוא עושה את כל הפעולות שמצופה מאורח לעשות: מחמיא לה על הלוק, מחמיא לה על הבית, והולך להסתכל על התמונות שתלויות על המקרר. בקיצור, היום מתחיל ברגל ימין, אבל אז ברי סחרוף נכנס לתמונה.
שחר מודיע לאיילה שהוא לא מוכן לוותר על ההופעה של המוזיקאי האהוב עליו, גם אם האירוע של "בין הקולות", איזה ביש מזל, יתקיים בדיוק באותו היום. בפני שחר, איילה עושה מזה צחוק, אבל מול המצלמות היא מוכנה להודות שהיא די נעלבה. אני מבינה אותה, אבל הנה דעה לא פופולרית: אני מבינה גם את שחר. אני לא חושבת שהוא בוחר לוותר על "בין הקולות" כי איילה לא חשובה לו - להפך; נדמה לי שהוא רוצה להישאר בסביבה ליותר מ-42 יום, ולכן הוויתור על אירוע אחד (מתוך רבים שעוד יתקיימו בעתיד) לא נראה לו עד כדי כך משמעותי. האם אני עושה לו הנחות כי הוא הפייבוריט שלי בתוכנית? מאוד יכול להיות, ומצד שני, הוא לא הפך לפייבוריט סתם ככה.
ובזמן ששחר ואיילה מנגנים ושרים כדרך התמודדות, רוני ושקד פותחים בקבוק וויסקי באור יום. למה לא. הנשואים הטריים אומנם לא חווים קשיים בכל מה שקשור לקרבה פיזית, ונראה שאת הקרייסס מהפרק הקודם הם הצליחו לשים בצד, אבל המילים הקשות של שקד עדיין מהדהדות ברקע - לפחות אצל רוני, שחוששת מהמזג הסוער והלא צפוי של בן זוגה. היא מסבירה למצלמות, וגם לחברה שלה טניה, ובהמשך גם ליעל, שהיא מזהה הפכפכות אצל שקד, וההפכפכות הזו אומנם לא מורידה לה ממנו - אבל היא בהחלט גורמת לה לחשוב.
על מה היא חושבת? כמה דברים: קודם כל, רוני רוצה ששקד ישתף אותה במשברים שלו, ולא ישאיר אותה לתהות. וגם, היא רוצה להימנע מהפתעות לא נעימות. אבל הדבר המשמעותי ביותר הוא הפחד שנידון כבר בהיכרות הראשונית שלנו איתה - הפחד מבזבוז זמן. יעל מזהה נכון שהפחד הזה צף עכשיו ביתר שאת לא בגלל שרוני לא מחבבת את האיש ששידכו לה, אלא דווקא להפך - כי היא מחבבת אותו יותר ממה שהיא חשבה. ובכל זאת, יש נקודה אחת שיעל לא העלתה ואולי חשוב להעלות: אני לא בטוחה שזה נכון למסגר כל דבר שהוא לא נצחי כ"כישלון". כלומר, רוני השקיעה במישהו, והייתה איתו במשך שנים, ובסוף זה נגמר - אבל אולי אפשר, לצד הכאב על הסוף, להכיר גם בכל מה שהיא הרוויחה מאותה מערכת יחסים.
ומה עם שקד? כאמור, נראה שהוא התאושש קצת מהדרמה בהפקתו, והוא גם מביע את ההערכה שלו לרוני על רקע הסבלנות שלה אליו. ועדיין אפשר למצוא שאריות של מניפולציה בהתנהגות שלו, גם אם הן מינוריות. כמו למשל, בסצנת המדורה (שצולמה, משום מה, בלי תאורה כלל), הוא שוב מודה לרוני על כל מה שעשתה בשבילו, אבל רגע אחרי זה הוא מחמיא לעצמו על זה שהודה לה. וזה גורם לתודה שלו להרגיש לא כל כך אותנטית. קצת כאילו הוא מרגיש שמאזן הנקודות עלה לטובתה, אז הוא רוצה להרוויח עוד כמה נקודות כדי שהוא יהיה בעמדת כוח בריב הבא (שהוא בטח יהיה זה שייצור). אני מאוד מחבבת את שקד, ואני יכולה להבין את בעיות האמון שלו, אבל כדי לנסות באמת - גם אם בסוף זה לא יצליח - צריך לנסות להישען אחורה ולסמוך. ועוד דבר: צריך להימנע מהתחשבנויות רגשיות. אם שקד ימשיך להתחשבן, אני לא רואה עתיד ורוד ליחסים האלה.
