נדמה לי שאין צופה שלא חש באי נוחות בצפייה בפרק הקודם של "חתונה ממבט ראשון". העניין הוא שעבורנו זה בסך הכל ערב מול הטלוויזיה, אבל איזבל ממש הייתה צריכה לחיות את אי הנוחות הזו - כששידכו לה בחור שהוא, איך לומר בעדינות, לא כוס התה שלה. לצערה, היא קמה בבוקר שאחרי החתונה וגילתה שכל זה לא היה חלום רע, זו לגמרי המציאות, ונועם הוא אכן בעלה לתקופה הקרובה. והיא לא רק מאוכזבת, היא כועסת. הבעיה היא שאין לה איפה להוציא את הכעס הזה (כלומר, אין לה עם מי לרכל בפרטיות) - אז היא נוקמת בחתן. בחברת נועם, איזבל נכנסת לדמות המפקדת הקשוחה בטירונות - והוא מיישר קו ומתנהג כמו חייל שלה.
אז כן, כמו שראינו בפרק של אתמול (מוצ"ש), הבוקר הראשון שלהם ביחד היה הכל חוץ מרומנטי. איזבל בקושי הצליחה להסתכל לנועם בעיניים (או, אולי, מנעה ממנו את המבט שלה בכוונה). ומה גם שהיא החליטה להוריד את טבעת הנישואין שלה. ונועם? בינתיים הוא מכיל את ההתנהגות הזו. מכיל מדי, יש לומר. לא שציפיתי ממנו להתחיל ריב, אבל לפחות להיעלב. לא לאכול את כל העקיצות שלה כאילו זה טעים לו. אולי זה נשמע מוזר, אז אני אגיד ככה: ציפיתי מנועם שיפתח רתיעה קלה מאישה שמתייחסת אליו בכזה יובש, לא משנה מי הייתה האישה הזו. אבל הוא לא נרתע, וגם משאיר את הטבעת על האצבע.
וזה לא משתפר. בירח הדבש איזבל נראית כמו מישהי שנתקעה בהפסקת צהריים עם קולגה שאין לה כוח אליו. היא מחלקת את החדר המשותף שלה ושל נועם לשתי דירות נפרדות, ומקפידה שלא לתגמל בחיוכים את הניסיונות שלו (המעייפים, יש לומר) לרַצות אותה. בגדול, היא כבר מכינה את הקרקע לפרידה. במיוחד בסצנה שבה הם מדברים על התהליך של חתונמי והיא מבהירה ש"חלומות ומציאות לחוד" (שזה אומר, בתרגום חופשי, "אנחנו לא נצא מפה כזוג"). אבל נועם קלט את הרמז רק כשהרמז הוטח לו בפנים.
מאוחר יותר בפרק, בשיחה שהתנהלה ללא נוכחות מצלמות, איזבל העלתה מול נועם את סוגיית המשיכה (או ליתר דיוק, היעדר המשיכה). רק אז, סוף סוף, הוא החליט לקחת צעד אחורה. משום מה זה לא מצא חן בעיני איזבל (אחותי, זה לא מה שרצית שיקרה?), אבל לא על זה אני רוצה לדבר: אני רוצה לדבר על הסיכוי של נועם ואיזבל להצליח כזוג - סיכוי אפסי, אם תשאלו אותי. כי כמו שהיא בעצמה אומרת - ואני מאמינה לה - זה לא (רק) עניין של ויזואליה. אפשר לפתח משיכה כלפי אדם שלא משתגעים על המראה שלו בהתחלה, אבל אפשר לעשות את זה רק אם מחבבים את האישיות שלו. ואיזבל לא מחבבת, וגם לא תחבב, את האישיות של נועם. וזה, צופים יקרים, האישיו המרכזי כאן: הוא פשוט סחי מדי בשבילה.
ומזוג עם בעיית משיכה חמורה, לזוג שמשיכה היא הדבר היחיד שלא מהווה אצלו בעיה. רוני ושקד עוברים לגור ביפו וחונכים את המרפסת החדשה שלהם בנשיקה לוהטת, אם כי נדמה שהפרצוף של שקד עדיין קצת חמוץ. אפשר היה לחשוב שפשוט יש לו רסטינג ביצ' פייס, אבל לא, הוא באמת עוד לא שחרר את המועקה מירח הדבש. בטיפול זוגי אצל יעל, רוני מגלה שפרשיית האקס המתחרט השפיעה על שקד קצת יותר (או הרבה יותר) ממה שהיא חשבה. שקד, מצידו, מגלה שהוא יכול לנטוש את טקטיקת הפאסיב-אגרסיב הכה-אהובה עליו ולעבור לאגרסיב בלבד. אז את האימונים הוא עושה אצל יעל, ואת הקרב עצמו הוא כבר מנהל מול רוני - אבל נראה שהוא לקח את העצות של יעל צעד אחד רחוק מדי. והכעס שלו, שהתחיל ככעס נקודתי, התרחב והפך למשבר זוגי של ממש.
ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל הפעם אני דווקא בצד שלה. מה שקרה זה ששקד הבין שהוא לא הביא לידי ביטוי את הכעס שלו על רוני, מה שגרם לו לתהות האם הוא בכלל הביא לידי ביטוי את עצמו, כשלם. עכשיו, בדיעבד, הוא מבין שלא. שבירח הדבש הוא בעצם עשה כל מיני דברים שהוא לא אוהב לעשות - כמו מסאז', למשל, רחמים עליו. ולצד זה שהוא מתבאס על עצמו, שזה כמובן לגיטימי, הוא גם נוטר טינה לרוני - למרות שהיא לא בדיוק יכולה הייתה לנחש מהם הבילויים השנואים עליו (נזכיר שמדובר באנשים זרים). אבל הדבר הכי מצער זה שהוא לא קורא נכון את התגובה שלה לשיתוף שלו: הוא יורה חיצים למרות שהיא בכלל לא תוקפת אותו. היא בסך הכל מופתעת, וגם קצת נפגעת, ממה שהיא שומעת. וגם אם לרוני כן יש על מה לפצות, אפשר להבין אותה כשהיא אומרת שהיא מרגישה מרומה. השאלה היא מתי שקד יפסיק למצוא סיבות להעניש אותה, ומתי היא תוכל להפסיק לנסות להוכיח לו שהיא באמת רוצה שזה יעבוד.
ובכל זאת, במקרה שלהם, עוד לא אבדה תקוותנו - מה שאי אפשר להגיד לגבי זוגות אחרים שהופיעו בפרק הזה. חיה ממשיכה להשתמש בכינוי "מאמי" כשהיא פונה לגבר שלא רוצה אותה (ובכל פעם שהיא עושה את זה, מלאך מאבד את הכנפיים שלו). אז כן, מופע האימים שלה ושל ומור ממשיך, רק שעכשיו זה קורה בתפאורה קצת פחות חלומית: במקום ההרים המושלגים של ואל דיזר, יש לנו את הדירה הריקה והעצובה של מור. אבל עוד לפני שהגענו לאיחוד הכתובות, היה ביקור ראוי לציון בקליניקה. גם שם, מור משתדל לדבוק בפסיביות ובערפול שהוא כל כך אוהב, אבל גלעד לא מאפשר לו להתחמק מאמירות קונקרטיות וקוהרנטיות. הוא גם אומר למור דבר נוסף, דבר שהוא עקרונית נכון: כמו כל חוזה של קשר, החוזה שלך עם חיה זה לנסות.
אבל במקרה הספציפי הזה, כל הניסיונות נועדו להיכשל. בפשט, זה בגלל שחיה ומור לא מתאימים. בדרש, זה בגלל שהדינמיקה שלהם מזכירה דינמיקה של אם ובנה. וזה קצת כמו הביצה והתרנגולת: אי אפשר לדעת אם מור מתנהג כמו ילד בגלל שחיה מתנהגת כמו אמא שלו, או להפך. אבל איט איז וואט איט איז. וגם אם הם התחבקו חיבוק ארוך בפארק, זה לא אומר כלום, כי זה בא רגע אחרי שמור שיקר לשניהם כשהוא אמר ש"אני יותר חזק ממך". הוא יודע שהוא צריך מישהי עדינה ממנו, מישהי שהוא יוכל "לשמור עליה", והוא מנסה לשכנע את עצמו שחיה עשויה להיות המישהי הזו - אבל היא פשוט לא.
ולכן אני לא קונה את החיבוק הזה, וגם לא את הקרבה המדומה על הספה בבית של מור. הפער ביניהם לכאורה פחות בולט משהיה קודם, אבל הוא עדיין שם. כי כשחיה שואלת "אז איפה ישנים", הניסוח בגוף שני רבים הוא לא מקרי - והיא בהחלט מתבאסת כשמור חוזר לגוף ראשון יחיד ומציע שהוא יישן על הספה. למרות שהיא טוענת שזה מה שהיא רצתה. אגב, אני אישית חושבת שהיא ונועם היו יכולים להיות התאמה לא רעה (או, לפחות, יותר טובה מזו).
נסיים עם אור ובר, שחוץ מלהתנשק בסתר בזמן קניות בסופר, לא עשו משהו יותר מדי מעניין בפרק הנוכחי. כן צריך לומר, בהקשר הזה, שנדמה שהמשאלה של יעל מהפרק הקודם עשויה להתגשם: כלומר, יכול להיות שבר מתחילה להתרגל לאור, והיא מגלה קצת פחות התנגדות להומור המפוקפק שלו. יותר מזה: היא אפילו צוחקת בקול רם, תאמינו או לא. אני לא יודעת אם זה יחזיק, אבל בינתיים הם כבר מתכננים את הפעילויות המשותפות שלהם לזמן הקרוב. ואחרי שראיתי את בר מאבדת את זה ברכיבה על סוסים, אני בהחלט מצפה לראות מה יקרה לה בקיר טיפוס.