מתן וגיא כבר ישנים ביחד באותה המיטה (מדהים ששינה משותפת הפכה לסטנדרט בעונה הזו של חתונמי), הם אפילו לובשים גופיות סבא לבנות תואמות, אבל מתן לא מצליח להשתחרר מהכאב שנחת עליו כשהבין שהוא נשוי לבחור שדחה אותו ממש לא מזמן. בהתאם, כשהם ממריאים לסיציליה, מתן נוקט בגישת האופטימיות הזהירה: הוא אמנם מאפשר לעצמו ליהנות בנוכחותו של גיא, אבל הוא לא מתמסר יותר מדי, הוא שומר על עצמו מפגיעה. גיא, מצידו, קצת יותר קשה לפיצוח. הוא אמנם מספר למצלמות שנעים לו, שנקודת הפתיחה טובה, אבל בואו - עד כה האיש הזה לא הציג יותר משלוש הבעות פנים. 

 

לפני שנדון בירח הדבש, צריך להגיד עוד כמה מילים על גיא, שמגיע לסיציליה עם מלתחה מרהיבה של מכנסי ברמודה וטישרטים מאמריקן איגל. בתוספת כפכפי הטבע נאות שחותמים כל לוק ולוק - ובהתחשב באישיות הקונפורמיסטית שלו ובקריירה ה"גברית" שלו אליהן כבר נחשפנו בפרק הקודם - נראה לי שכבר אפשר להכריז שגיא הוא ההומו הכי סטרייט שאי פעם נראה על מסך הטלוויזיה. או בעצם, בכלל.

גיא מתהדר באאוטפיט של משוחרר טרי מצה"ל גם בסדנת הבישול האיטלקי, שם אנחנו מגלים מחדש את מה שכבר היה ברור בחתונה: בין אם תהיה פה אהבה או שלא - משיכה בהחלט יש. במילים אחרות, לרכון מעל הפרטנר שלכם בניסיון ללמד אותו לנגן בגיטרה זה פאסה; לרכון מעליו כשהוא כותב ברכה בספר אורחים ו"לעזור" לו לכתוב זה לגמרי המוב החדש. מתן, כמובן, מתקשה להסתיר את החיוך (ואי אפשר להאשים אותו). כפי שהוא בעצמו אמר, "מה צריך בחיים חוץ מיופי וחציל מטוגן".

משם ממשיכים גיא ומתן לחוג חץ וקשת, כי די, יש גבול ליכולת לגוון באטרקציות. אבל מי יודע, אולי גם בהם יפגעו החיצים של קופידון שפגעו במאי ומשה בפרק הקודם. גיא, איך לא, מתענג על האפשרות להדגים את כישוריו בענף ספורטיבי כלשהו; מתן מצידו עדיין מתקשה לשחרר את הלחץ, או שהוא פשוט לא ממש מתחבר לפעילויות הסחו-סטרייטיות מהסוג שגיא מחבב. גם כאן, גיא שוב עושה את הקטע הזה של לרכון-מעל-מתן-כדי-ללמד-אותו-לעשות-משהו. מתן אמנם מתעודד, אבל אני כבר מתחילה לחשוב שגיא לא עושה את המוב הזה שלו מהסיבות הנכונות: נראה לי שפשוט מדליקה אותו המחשבה שהוא עצמו כל כך מוצלח במשהו.

העריכה של חתונמי נוטה למנוע מאיתנו את השיחות היותר "ספציפיות" של הזוגות המתחילים, וחבל שכך: לפעמים מתקבלת התחושה שהם מדברים תמיד רק על הקשר שלהם ולא על נושאים אחרים. הרי אנחנו כבר יודעים איך השיחות האלה יסתיימו: המסקנה היא תמיד שצריך עוד זמן כדי לפתח "רגש" (מה זה בכלל אומר? יש הרבה סוגים של רגשות, ואנחנו מרגישים אותם כל הזמן). בכל מקרה, רגע לפני שהם יחזרו לארץ, מתן וגיא דווקא כן מדסקסים נושא ספציפי - סוגיית המגורים. הם מחליטים, במה שנראה לי כמו מהלך שנידון לכישלון, לגור לסירוגין בבתים זה של זה כשישובו לארץ. בא לי לצרוח, אבל גיא ומתן כבר יצרחו אחד על השני מספיק כשהם יגלו שדירות יחיד לא נועדו להכיל שני אנשים.

ריקאפ
גיא ומתן. כי אין סיטואציה יותר סקסית מכתיבה משותפת בספר אורחים|צילום: קשת 12, צילום מסך

מאי ומשה: סיטקום עם נגיעות של דרמה רומנטית 

ומההחלטות הלא נכונות של גיא ומתן נדלג היישר אל קומדיית המצבים של משה ומאי. הראשון לא יודע איך נוהגים במכונית, השנייה לא מסוגלת להפסיק לצחוק ממנו; הראשון פושט על כל חנות שמוכרים בה גופיות, השנייה שותה כמות מדאיגה של כוסות קפה. ירח הדבש שלהם ממשיך להיות החופשה הכי אנטי-מסטריסה בתולדות האנושות, בעיקר בגלל שהם לא סוחבים עליהם את הנטל שבדרך כלל מגיע עם חופשות – החובה האימתנית להנות מהן – אלא פשוט מתנהגים כאילו הם חיים את היומיום. החל מהפינג-פונג הקולח של השיחות השטותיות ועד לפעילות התת-מימית שהם כל כך רצו לעשות בבריכה (אבל לא יכלו בגלל שההפקה דאגה למקם מצלמות גם מתחת למים): זה כאילו שמאי ומשה מכירים כבר עשור. רבאק, אפילו הפסקות הפיפי שלהם כבר מסונכרנות.

נראה שגם להם משונה שטוב מדי. מאי אפילו מנסה להמציא דרמה כשהיא מזדעזעת מהעובדה שמשה הוא מהאנשים האלה שמסמנים ב-Waze שיש פקקים וממהרת להכריז שמדובר בדיל ברייקר. אבל אל דאגה, כשהם מתיישבים לאכול במסעדה עולה הנושא שהוא-הוא הדיל ברייקר האמיתי: הכלב של מאי. משה לא שונא כלבים או מפחד מהם, אבל אין לו כוח אליהם – הוא יתמודד בגבורה עם נוכחותו של ריי בבית אבל הוא דואג להסיר מראש אחריות על הטיפול בו. מאי, שריי הוא האוויר לנשימה שלה, מפחדת. גם בנפרד מהפחד ובלי כל קשר לריי, היא לא ממש מחבבת את הגישה המתנערת של משה.

האמת שבאופן אישי כבר התרגשתי מדרמה אפשרית שתפקוד את הפרק הזה, כי כמה עוד אפשר להיות רווקה ולבהות בזוגות שמסתדרים נהדר, אבל מאי מנפצת את התקוות שלי כשהיא קמה מכיסאה, מתיישבת על משה ומחבקת אותו חיבוק חזק ובלתי נגמר. ו...בואו נגיד שתפסתי את היד של משה מדרימה באלגנטיות. חבר'ה, להזכירכם, אתם במקום ציבורי!

ריקאפ
מעין ובן. מי יתן והם יבשלו עוד ארוחות מצוינות במטבח האמיתי שלהם|צילום: קשת 12, צילום מסך

מעין ובן: מדברים טוב, גרים טוב, אוכלים טוב

ומזוג מאוהב אחד לזוג מאוהב אחר. מעין ובן מגיעים לפגישה המשותפת הראשונה שלהם עם דני באנרגיות שיא ומציגים, כמו שהם יודעים לעשות הכי טוב, תצוגת תכלית מטמטמת חושים של כימיה פיזית. אבל, אמרתי כבר בעבר ואגיד שוב, החיבור בין מעין לבן לא מסתכם בכך שהם אוהבים את הצורה זה של זו: מעין מספרת לדני שהיא חששה מהלילה שבו הם בילו בנפרד, אבל הופתעה לטובה כשקיבלה הודעה מבן, שהרגיש אותה מרחוק והוריד לה את סף הלחץ. אנחנו מדברים טוב, בן אומר, אבל לא כי *אני* יודע לדבר טוב אלא כי *אנחנו* יודעים לדבר טוב. מעין ובן כל כך חמודים יחד שדני לא באמת מצליח להתנהל מולם ברצינות של פסיכולוג. אני כבר מחכה לראות אותו עושה צ'ייסרים של וויסקי בטיפול האחרון.

משם ממשיכים מעין ובן למסע חיפושי דירות, שמסתיים ברגע שבו מעין פותחת את הדלת של הדירה הראשונה שהם רואים. אני מבינה אותה: דירות תל אביבית (או יפואיות, בסדר) עם מטבח שאיננו פשוט כיור שחולם בגדול הן מצרך נדיר בשוק המקומי. למעשה, הדירה הזו כל כך גדולה (או במונחים לא תל אביביים: ממוצעת לחלוטין) שיש בה אפילו מספיק מקום בספה בשביל להתרחק זה מזו בעיצומו של ריב.

אז כמובן שהם לוקחים אותה, והתחושות טובות: הכינוי האיום "בייב" נוסף לארסנל שמות החיבה, הפירה של בן במרקם המושלם וההתרגשות של מעין בשיאה. כל כך טוב לה שהיא מתחילה לדאוג, ובהתאם היא חוששת שבן לא נמצא באותו המקום, אבל בן מסביר (ואני לגמרי מאמינה לו) שהוא פשוט צריך זמן כדי להכות שורשים. בפרקים הבאים עוד נראה אם הפער בין מעין הנלהבת והוורבלית לבן המופנם יהווה בעיה או שהוא ימשיך ללבות את המשיכה ביניהם; עד אז, הקורא בן מתבקש להעביר לי בפרטי מתכון לפירה. תודה מראש.