אחרי שבסוף הפרק הקודם קיבלנו רמזים על כך שאלי ועידו נמצאים בבעיה כלכלית, פתיחת הפרק השני כבר לא מותירה מקום לספק. לעידו אין את הכסף לשלם על הפונדקאות, אבל הוא נמנע מלספר על כך לאלי. למה? כנראה שילוב של פחד, רצון להימנע מלחץ מיותר ואהבה גדולה, או שהוא פשוט משקר לעצמו שיהיה בסדר. למרות כל הכוונות הטובות, המצב רחוק מלהיות אידיאלי; עידו מסבן את אלי ומבטיח שהעביר את הכסף, בטח, בוודאי. "פשוט לוקח כמה ימים לראות את ההעברה". זה סוג של גזלייטינג למתקדמים. מערכת היחסים שלהם נראתה טובה פלוס, אבל אחרי הסצנה ההיא נדמה פתאום שהבעיות בין אלי ועידו הן הרבה יותר חמורות ממה שהיה נדמה קודם.
עידו מחליט ללכת להורים (חיים שריר וריטה שוקרון, בהופעת אורח משגעת). הוא מספר להם על החדשות המשמחות, ולא מחכה יותר מדי עד שהוא מטיל את הפצצה (שההורים הריחו כבר ממרחק של קילומטרים): הוא רוצה כסף. האב נעתר לבקשה בלי לשאול שאלות, אבל האם עושה את הדבר הכי יהודי שיש, ומטיחה האשמות בכלה שלה. היא מאשימה את אלי בכך שהיא מרחיקה אותה מעידו, בכך שהיא הזניחה את השאיפה לאימהות עד שזה נהיה מאוחר מדי. היא אפילו החליטה שאלי ידעה שיש לה בעיה בפוריות, ועשתה על עידו מניפולציה בכך שהיא הסתירה את זה ממנו וגרמה לו להתחתן איתה בכל זאת. בניגוד למה שכבר למדתי לצפות ממנו, עידו עומד בגבורה אל מול מבול ההאשמות ומגן על אשתו ללא חת. הוא עושה את כל מה שהוא כשל בו בענק בפגישה האיומה ההיא עם חן הפונדקאית בפרק שעבר. אבל בסדר, לפעמים לוקח זמן להפנים. מה שכן, נקודת הרתיחה עם האם מונעת מעידו לקחת את הכסף שהאב הציע.
אל דאגה, יש תוכנית ב'. מהפגישה עם ההורים עידו ממשיך לפגישה עם מנחם בכר, עורך דין מזדקן שהוא התמחה אצלו בעבר. בכר מציע לעידו את כל הסכום שהוא צריך בתמורה לכך שימכור את נשמתו – כלומר, יבוא לעבוד אצלו במשרד עורכי הדין. עידו, שכבר יצא מעבדות לחירות, לא שש לקבל את ההצעה, אבל מבין שנגמרו לו הברירות, ולוקח את הצ'ק.
אלי מתישה את חן עם הסטרס שלה. אבל אפשר להבין מאיפה הוא בא
לא מספיק שיש לה עבודה תובענית וילד בן 10 לגדל, שאבא שלה מקשה עליה, ושאין לה בית, זוגיות או פינה אחת שקטה בשביל עצמה – עכשיו יש לחן גם את אלי והחרדות שלה על הראש. אני לא מקנאה בה. העובר של אלי ועידו כבר נמצא בבטנה של חן, בתקווה שייקלט ויהפוך להיריון, ועד שתתגלה התשובה – חן מקבלת טעימה ממה זה אומר להיות הפונדקאית של אלי אברהמי, וזה אומר אינסוף הודעות, שיחות ואכילת ראש. החששות של אלי מובנים לכולם, אבל אם היא כל כך לחוצה עכשיו, מה יקרה כשהילד העתידי שלה ייפול מהנדנדה או יבלע חרצן? בינתיים, חן היא זו שצריכה להתמודד עם כדור הלחץ שנקרא אלי. אבל יותר משהיא מתישה את כולם, אלי מתישה את עצמה.
אפשר להבין את אלי. כבר שנים שהיא חיה בתסכול מהמנגנונים של הגוף שלה שלא עובדים, שמצד אחד הם שייכים לה אבל במקביל אין לה שליטה בהם. וההערות חסרות הרגישות של הסביבה, הקרובה והרחוקה כאחד, לא עוזרות. אנחנו רואים דוגמה מצוינת להערה כזו בפגישה של אלי עם אחותה, כשזו מספרת לאלי על ההיריון שלה ואומרת: "את לא מבינה, באמת, את לא מבינה", ומתנצלת מיד כשהיא מבינה שהניסוח היה בעייתי. לא הייתה לה כוונה רעה, לאף אחד אין, ואולי זה מה שהופך את ההערות האלה למעליבות יותר.
כמה שעות אחר כך, תומר חמו (ליאור רז) מגיע לפגישת העבודה עם אלי, ובחלקלקות שועלית הופך אותה לבילוי. מדהים איך הוא עבר מהר משנאה עזה כלפי אלי למשיכה כלפיה, או שאולי בעצם אולי זה לא כל כך מפתיע. תומר מחזר אחרי אלי ואמנם הוא לא עושה אף צעד מוגזם, אבל אין שום ספק שהמתח המיני מלווה את השניים האלה לכל מקום שהם הולכים. הערב יורד, ומבית הקפה הניטרלי הם ממשיכים לבר, ואז עוברים לרקוד ולהרים צ'ייסרים. היא מנסה להתמודד עם המבוכה, שותה יותר מדי ומוצאת את עצמה מקיאה את נשמתה בסמטה. משם תומר ואלי ממשיכים לאכול. "לא אכלתי המבורגר שנתיים וחצי. אני צמחונית", היא מודה; ואני מודה שאני לא מכירה הרבה צמחונים שהיו שוברים את הצמחונות בגלל ערב שיכור אחד. בוודאי ובוודאי לא כאלה לחוצים כמו אלי.
אבל בלי ציניות, צריך לדבר על האופן שבו משפיע תומר על אלי הלחוצה שלנו. כשהיא בנוכחותו יוצאים ממנה צדדים שלא יוצאים ממנה בנוכחות עידו, לפחות לא בתקופה הנוכחית בזוגיות שלהם. עם תומר היא מרשה לעצמה לרקוד, לפלרטט ולהיות שובבה. בזכותו היא אפילו התפתתה לאכול המבורגר, מאכל שהיא נמנעה ממנו במשך שנים. האם הכימיה בינה לבין הקולנוען תשבש את הזוגיות שלה עם בעלה מזה שנים?
גם באגף של חן לא הכל רגוע. אבא שלה לא מרוצה מרעיון הפונדקאות (בלשון המעטה), וגם לא יניב, האקס המיתולוגי ואב בנה, שנזכר להיות אבא מעורב באיחור מינורי של עשור. בוקר טוב באמת. זו הייתה יכולה להיות בקשה סבירה לגמרי אם יניב לא היה מחליט לשחק מלוכלך. הוא טוען שההיריון שלה ייצור תסביך אצל אורי הקטן, והוא אף מגיע לדירה ללא התראה ומודיע לחן חגיגית שמעתה והלאה הם יישמו הסכמי ראייה שוויוניים. תוך כדי כך, הוא מצטרף לחבורת היהודים המטיחים, ומאשים את חן בכך שאורי רעב, שאין לו חדר משלו, שאין מי שדואג לו בזמן שהיא בעבודה. חן עונה בצורה מושלמת: "מה לעשות שילדים רעבים כל שעתיים? חבל שרק אתמול זה נודע לך". אם כל ההאשמות המגעילות והנמוכות לא הספיקו כדי לדרוך לחן על כל היבלות, יניב זורק כלאחר יד שיש לו עורך דין שמטפל בזה. ברור שלחן אין את האמצעים כדי לשכור עו"ד משל עצמה.
אז איך בכל זאת הפרק מסתיים בנימה אופטימית? ובכן - תוצאות הבדיקה מגיעות. חן, אלי ועידו מגלים שהעובר אכן נקלט. יש היריון. בסוף הפרק השני אנחנו כבר רואים שינוי באלי: אולי זה תומר חמו, כנראה שזו פשוט הבשורה המשמחת שהיא חיכתה לה כל כך. אחרי שכל הלחץ משתחרר, היא כבר מרשה לעצמה להסתער על עידו, ואפילו לפזר את השיער שלרוב מסודר בגולגול אסוף. ובאשר לחן - אמנם אין לה אמצעים כדי לשכור עורך דין, אבל במקרה, יש עורך דין אחד שכבול אליה, לפחות לתשעת החודשים הקרובים.
חן מבקשת את עזרתו של עידו עם הצרה המשפטית שנפלה עליה; ואמנם עידו בכלל היה מעוניין בהצבת גבולות מול הפונדקאית, אבל הוא בוחר לשמוע לעצתה של אלי, ומבטיח לחן ליווי משפטי מלא. ואיכשהו, פתאום, אלי ועידו נראים חזקים יותר מאי פעם; התחושות מתחילת הפרק מתחילות להתפוגג. אם אלי לא תבגוד בעידו עם תומר חמו, יכול להיות שהם אפילו יהיו די טובים ביחד.