אם יש משהו אחד שאני אוהבת בהישרדות - חוץ מזה שכולם מסתובבים בלי בגדים - זה את החלק ההוא בעונה שבו מחסור השינה והרעב מביאים את השורדים לקצה. ואומנם אתמול היינו רק ביום התשיעי של המשחק, אבל נראה שהחלק הזה הגיע ומי שבישר על בואו, כצפוי, הוא ג'וזי.
הפרק של אתמול לא היה בסימן איפוגו נגד קאנקאי, אלא בסימן הבנים נגד הבנות. חוץ מכמה הבלחות אנושיות של אסף אשתר - השורדים, רובם ככולם, נפלו אחד אחד לקלישאות הכי גרועות שיש על גברים בכל הקשור ליחס שלהם לגבריות ולנשים. מי שבלט הפעם בקלישאתיותו היה ג'וזי - שלאורך כל הפרק הסביר באמוציונליות כמה שכל הנשים בשבט שלו שקרניות, חלשות ולחוצות, תוך שהוא עצמו היסטרי פוגעני ואגרסיבי (וגם שולט ברזי הפאסיב אגרסיב עם המנטרה "אני לא כועס").
כאילו, מילא זה שבמשימת בניית הפאזל בים ג'וזי צעק בהיסטריה נוראית הוראות על השבט שלו, לעומת ליהי, שהסבירה במינימום עברית ומקסימום רוגע מה צריך לעשות, ומילא זה שהוא השתגע מהעובדה שעינת ואירה תפסו מחסה מהגשם אצל שבט איפוגו וקבע שהן צריכות לפרוש מהמשחק כי זה אומר שהן חלשות, ומילא זה שג'וזי מקבל באגרסיביות את כל ההחלטות בשבט מבלי להתחשב במה שאחרות רוצות - אבל זה שהוא אמר בשיא הדרמה על אירה שהיא עושה שטויות כשהיא בלחץ והציג אותה כאדם שמקבל החלטות גרועות מתוך אמוציות - היה השיא. טון הדיבור של אירה כל כך אדיש ומונוטוני, שלא ברור בכלל איך היא גורמת ללקוחותיה במכון לרוץ במקום לישון. אז עליה ג'וזי אומר שהיא אמוצניולית וחסרת שליטה? לא הבנתי, זה ריאליטי או סטנד אפ?
עוד רגעים דושים שנרשמו בפרק: כשאייל ומישל התבאסו לגלות שאי אפשר להוציא יותר את שמחה מהמשימות. כשהיא התבאסה בעצמה - אייל האשים אותה בציניות. כן, בינינו, יש מצב שהוא צודק והיא תנצל את הדימוי שהיא מייצרת לעצמה כדי לככב חברתית בעונה הזו - במקום משימתית, אבל גם זו אסטרטגיה. במקום לקבל אותה בחן ולהבין אותה ואת והמקום שממנו היא באה (מקום הופכי לחלוטין מהאיש שעומד מולה ונראה כמו מגדל קוביות), אייל בחר לומר לה ש"מכל דבר את נעלבת". טענה ילדותית שאין שום דרך הוגנת להתמודד איתה, כי איך תאמרי לאדם שמשהו מפריע לך אם הוא מטיח בך שזו בדיוק הבעיה שלך?
"אתה יודע מה הבעיה שלך? שאתה חושב שחיצוניות וכוח זה מספיק" החזירה שמחה, משפט שהוא אובייסלי זועק את החולשות של שמחה, שחושבת שככה תופסים אותה בשבט ובכלל. אייל, בתגובה, אומר בדיוק את מה שהוא מפספס להבין ויוצא בהפגנת כוח נוספת: "ביום שאני רוצה, אני מעיף אותה". ברגע האמוציונלי והחשוב הזה, שמחה דיברה בלי כעס, בלי התרגשות ובלי עלייה של אפילו חצי אוקטבה בקולה. אבל אייל רוצה "להעיף אותה חזרה לישראל". ספרו לי עוד על כמה שנשים לא מסוגלות לשלוט ברגשות שלהן.
פחות צורם, ועדיין, היה הרגע בו ג'ובאני סיפר לשמחה שאלכסה יצאה רעה - אבל הוא לא יכול לריב איתה "כי היא אישה". עכשיו יש פה שתי אופציות: או שהמפיקים עשו עבודה פסיכית והצליחו לא רק לשלוח את כולם למקום אחר אלא גם לזמן אחר, או שג'ובאני יודע פחות עברית ממה שחשבתי. אבל אין מצב שהוא באמת התכוון שהוא לא ייכנס לעימות עם אדם, רק בגלל שהאדם הזה הוא "היא". ועוד במסווה ג'נטמלני, כאילו שאלכסה - היחידה שלא מפחדת לומר את דעתה - צריכה בכלל שמישהו יחוס עליה וינהג בה בעדינות.
הפרק שלנו נגמר בזה ששבט איפוגו ניצח במשימת החסינות, כשהצצה לפרק הבא סיכמה את הנושא המגדרי הזה במדויק - עם אירה ועינת שאומרות "המשחק הזה מובל על ידי שני גברים והם נותנים את הטון", וגם "בראש הפירמידה עומדים שני זכרי אלפא". ונשמע שהן לא יתנו למצב הזה להימשך עוד הרבה. כנראה שלא משנה איפה מתפתחת ציווילזציה - נשים תמיד יהיו זקוקות למהפך.
בקטנה:
* מה הקטע הזה שכולן חייבות ללבוש מכנסונים שחורים, בעוד שהגברים יכולים ללבוש מה שבא להם, ממכנסיים ועד ספידו? רציתם להילחם בחפצון - ויצרתם משטר צניעות.
* לשמוע את ליהי מחלקת הוראות לאלכסה ולראות איך היא ממלאת אותן בצייתנות במשימת הפאזלים - זה בטוח משהו שמצחיק כל חובב אמזון.
* אייל רצה לצאת גבר, ג'וזי רצה לצאת גבר, שקד רצה לצאת גבר, ג'ובאני רצה לצאת גבר, ובסוף מי שיצא הכי גבר הוא דווקא זה שהרגיש כישלון גמור - אסף אשתר. הוא ביקר את עצמו בחריפות כשנכשל במשימת החסינות ולא התבייש לתאר את כל מבול הרגשות שלו בכנות גמורה מול כולם.