איך אומרים בלעז? זמנים נואשים מצריכים צעדים נואשים. וכשאתה מת להפטר מאלכסה, החתולה בעלת תשע הנשמות והעיניים הצהובות (ותודה לשמחה), וכשאין לך אבקת חלבון שתנחם - גם מישל טרוני הופך לבראדלי קופר.
האמת? שיחק אותה מישל. כלומר, להפסיד במכוון לשבט השני רק כדי להדיח את אלכסה - ועוד לפני האיחוד - זה מפגר ממש, אבל תצוגת המשחק שלו סביב משימת החסינות בין השבטים פוצצה לי את המוח. תרגיל ה"איבדתי את המשקפת במים" היה וואו, התקף החרדה בעמוקים היה מעורר השתאות, וזה שהוא הצליח לגרום לכל שבט איפוגו, פלוס ג'ובאני מקנקאי, לרחם עליו - זה כבר אוסקר.
בזמן שמישל מבזבז זמן יקר במשימה, שבט קנקאי האדום פותח פער - והם אפילו לא כזה מתאמצים. במיוחד ג'וזי, שהתמהמה עם הקפיצה שלו מהסולם למים העמוקים בערך כמו שאני התמהמהתי עם הקפיצה שלי מהגשר באילת אי שם בימי התיכון העליזים. מישל כל כך שמח שהתוכנית שלו הולכת כפי שרצה - שהוא הפגין למצלמה הקפצת חזה שלקחה לי את התמימות, וג'ובאני כל כך שמח שקנקאי סוף סוף מנצחים בזכות כישורי הקליעה שלו - שהוא השווה את עצמו לאגדת הכדורסל מייקל ג'ורדן. ווין ווין.
מה שמדהים בתרגיל המלוכלך של מישל הוא תחושת הביטחון שלו בשבט. פשוט לא אכפת לו להפסיד במכוון ואז להתהלך בשבט בפנים נפולות ולהצהיר "שלחו אותי הביתה! זה מגיע לי!". "לא, לא", עונים לו בני איפוגו, "זה רק משחק", "הקריבו אותי, אני מחליש את הקבוצה!", "לא מישל, אתה שובר לנו את הלב" וכן הלאה עד שהצלם התאבד. במשימת הדו קרב - שגם בה הוא הפסיד במכוון למני נפתלי - הוא התמסר לדמות ברמת הית' לדג'ר בתפקיד הג'וקר, ואלכסה כבר ידעה: היא בסכנת הדחה.
אבל בואו לא נתבלבל, אולי לפרק של אמש קראו "השואו של מישל", אבל הקוסמת האמיתית כרגע בהישרדות היא שמחה גואטה. מדהים איך תוך פרק בודד שמחה הפכה לדמות מרכזית ולשורדת חזקה, גם כשהיא לא עושה כלום בשבט חוץ מללרלר. קל לטעות ולחשוב שג'ובאני סוחב אותה על הגב שלו ועל כן מעמדה בשבט חזק. אבל בתכל'ס, מה שמעניק לה את יראת הכבוד שהיא זוכה לה לאחרונה הוא דווקא חוסר הנאמנות שלה. הפתק המתנדנד-תמידית שלה, ההליכה הלוליינית בין שני המחנות של איפוגו כפי שהוכחה בהדחה של אורין, הם אלה שמעניקים לה כח. אתם יודעים מה, גם שינוי הגישה של שמחה עזר לה: מהאישה חסרת הביטחון שהיתה, היא הפכה ללביאה עצלה שיודעת גם לשאוג כשצריך.
והנה, כשהיא שומעת מבעד לענפים והקוקוסים את בני השבט שלה מרכלים עליה, היא מחליטה "לעשות מהלימון הזה לימונדה, ומהלימונדה לימונצ'לו". כלומר: "התהפכתם עלי? אני אתהפך עליכם שבעתיים". רק שאז היא אבדה את זה. שמחה נכנסה לטראנס של שלשול ורבאלי שכמותו לא נראה מאז ימיה של נופר מור בהאח הגדול. היא מראה לכולם שהיא וג'ובאני כבר לא בריב, היא מספרת לכולם שאייל הבטיח לשמור עליה עד האיחוד, היא חושפת שאייל ואלכסה בברית - מול אייל שמכחיש, ועוד מספרת לג'ובאני על פסלון החסינות שהיא חולקת עם נעמה קסרי. מה קורה איתך גברת? תשלטי בעצמך! גם לאמא שלי לא הייתי מגלה על פסלון חסינות. בקיצור, לא ככה משחקים את המשחק, אבל לפחות היא בכיוון הנכון.
בקטנה:
- ג'ובאני: "אני הלכתי לגיהנון". ג'וזי: "ג'ובאני בוא, מזגנו לך אוכל". תנו לי עוד מהאולפן ללימוד עברית הזה
- סתם זורקת פה הימור: אלכסה שוב תנצל מהדחה. תבדקו אותי בפרק הבא.