העונה הזאת של "הכוכב הבא" זורקת אותי אחורה מדי פרק, וכך היה גם בשלב הכיסא החם. הכל בזכות ינאי בן חמו, שביצע את "נבראתי לך" של שלמה ארצי - שיר שעבור מיטיבי הלכת תמיד יהיה שייך ללירון לב מ"כוכב נולד". באופן די משונה יצא לינאי קצת שלמה, עם כל מיני קריאות "כן" או חזרות על מילים, אבל הוא ביצועיסט טוב שמפתיע בכל פעם מחדש וקובע רף גבוה מאוד לפתיחת התוכנית הראשונה של השבוע העמוס שלנו: 90 אחוזים.
מי שגנבה את ההצגה עוד לפני שהאודישן של יהלום דוד התחיל היא מזל מימון, אמא של שירי שהגיעה ליום הורים. "זה היה דווקא אייטם טוב" היא אמרה על הירידות על שירי שהתקמצנה על מתנה לרן. יהלום שרה לראשונה שיר של עידן רייכל, "Cada Dia", וקיבלה שלושה אדומים דווקא באחד הביצועים המוצלחים שלה בעיניי. הספרדית יושבת עליה יפהפה, ובכל זאת היא התיישבה על הכיסא החם והעלתה את ינאי לשמינית הגמר.
זוהר יעקובי, שעלתה אחריה, ביצעה את "Moves Like Jagger" של מארון 5 ועברה על הקשקש. אני מסכימה עם השולחן: היא עוד לא אפויה, היא בת 17, היא עוברת תהליך, אבל זה היה ביצוע טוב שלה, שהביקורות והציון הלמו אותו. ליבי פנקר עלתה אחריה וסגרה מעגל כשביצעה את "סליחה", ששרה לפני עשור בגמר "בית ספר למוסיקה". השיעור הקצר בפיתוח קול שעשתה לה קרן בסוף הביצוע הרשים אותי במיוחד, כי בשנייה אחת היא הצליחה להוציא ממנה את מה שחסר לי בה. גם היא עלתה ישירות לשלב הבא.
שלום סבג שר את "Mirrors" (מירורס, מיררס, מרורס) של ג'סטין טימברלייק. למרות הכריזמה בארגזים זה כנראה הביצוע הכי פחות טוב שלו, והוא זייף לא מעט והחליף את יהלום על הכיסא החם. מיטב שרמן בחרה ב"לא ידעתי שתלכי ממני" של מתי כספי, והכחול המהיר של איתי מוצדק. זה מסוג הביצועים האלה - את מעולה, ביי, תודה. מיטב מחלצת את הסקסיות הגלומה בשיר וכמו שקרן אמרה בפתיחה, זה אכן ביצוע לעקבים. אמדורסקי, אמנם יש לך חולצה ורודה עם פאייטים, אבל יצאת בומר עם האדום ועם הביקורת.
מי שסגר את הפרק הראשון של השבוע היה אליאב זוהר, שביצע את שירו המרגש ביותר לדבריו. אני כל כך שמחה שאליאב בחר להפוך את התוכנית למופע מתמשך שלו, והביקורת של אמדורסקי מדויקת - הוא רוקנרול, הוא סטוריטלר, וזה פשוט עוד שיר טוב שלו. אליאב מרים את המסך עם 71 אחוזים ושולח את שלום סבג הביתה, לצערי. אני מניחה שהוא יקפוץ לבקר בספיישל עומר אדם בהמשך השבוע.
הפרק של אתמול התחיל עם הצימוד של אליאב מספיישל הדואטים, נופיה ידידיה. כבר בראיון הפתיחה היא מזכירה לי כמה כנות היא מביאה, וזה מייצר שיח אחר בין השופטים והמנחים לבינה. אסי יכול לעקוץ אותה שהיא נראית כמו שודדת, והיא יכולה לעקוץ אותו בחזרה שהוא נראה כמו סניטר. אמנם נופיה העידה על עצמה שהיפ-הופ זה הקטע שלה, אבל נינט - שמההתחלה ראתה בה את עצמה - התייחסה בפרק הקודם גם לרוק שפשוט זורם בדם של נופיה. היא מבצעת את "הגולה" של דודו טסה, ופתאום קמה לתחייה. אני הייתי עם דמעות בעיניים כל הביצוע. זה המקום שלה. בדומה לביצוע של מיטב, גם במהלך הביצוע של נופיה קרן מגיבה בהבעות האלה שלה, נפעמת-מתענגת על ההופעה/תופעה שנגלית לפניה. נופיה ממשיכה בקו השלם עם עצמו גם בתגובות לביקורות השופטים, משיבה לאמדורסקי שהיא אוהבת שהוא מחזיר אותה לקרקע ואומרת לו שהיא מאמינה בלוקים שלו. ואחרי ההשתפכות הזאת, למנהלות - היא קובעת רף גבוה של 86 אחוזים.
כרמי גלסנר מבצע את "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי. הוא מתמודד מהסוג הישן, שבוחר קלאסיקות, שזועק בכאב את המילים. לכן הבחירה הזו הולמת אותו והוא מרגש כרגיל, את קרן פחות, ומקבל 77 אחוזים. ברגע של מודעות עצמית קורעת מצחוק, בתגובה לבחירה של ים גרוניך לבצע את "And I Am Telling You" מהסרט "דרימגירלז" - אסי אומר: "אני לא יודע אם את יודעת, ים, אבל אני הומו". השתנתי. אני לא הומו, וגם אני מרוצה מהבחירה. ים לא בדיוק עומדת באתגר, היא זמרת אדירה, מדויקת ומוכיחה את הנקודה, אבל השיר הזה, מעבר להזדמנות להראות יכולות ווקאליות, ליטרלי דורש אהבה, ולא הבנתי מילה. הלחיצות על הדגשת הייחודיות שלה במקרה הזה פשוט צורמות לי ויש לי תחושה שהכחולים של כולם, מלבד נינט שאני מסכימה איתה, הם כי אי אפשר שלא לתת לשירה כזאת כחול. היא מחליפה את כרמי בכיסא החם.
טליה סול אזרזר מבצעת את "יחפים" של יסמין מועלם. כפי שאמדורסקי אומר, היא פשוט עוד לא ממש מוכנה, ולמרות זאת מביאה תוצאה לא רעה של 69 אחוזים. ים עולה לשמינית הגמר והיא מתיישבת על הכיסא החם במקומה. אחרי טליה עולה כפיר צפריר, ששוב מבצע שיר שלו - הפעם בסגנון מעט שונה, והוא נקרא "חרקות". רק שזה לא סגנון מעט שונה. זה לא ממש כלום. כמו אליאב, כפיר מנצל את הבמה של "הכוכב" לבצע רק חומרים מקוריים, ואני לא יודעת אם נגמרו לו שירי הראפ המטלטלים, או שהוא פשוט הימר עם ביצוע השיר הזה, אבל יש הימורים שלא צריך ללכת עליהם. שירי לא מבינה, רותם פורסת ידיים לצדדים כמו האמוג'י התוהה בתוספת התפוצצות מצחוק וקרן אומרת "אוי איזה רגע מוזר". אבל הכל שווה את התגובה של נינט שמתחילה ברצף מבטים שאני רוצה למסגר, ממשיכה בהיקרעות מצחוק כשהיא מבינה שהשיר הזה מספר את סיפורה, ומסתיימת בכחול מפתיע. על מה הכחולים, על זה שלא הבנתם שום דבר? אחרי תיקו ובתום בדיקת הנקודה העשרונית, כפיר מתיישב על הכיסא החם.
ניב דמירל מבצע את "האהבה מתה" של תמר גלעדי, בחירה יפה שמאוד הולמת את הקול הגבוה העדין שלו, וגם הוא ממשיך לשמינית הגמר. אחריו עולה עומר יפת, שמבצע לראשונה שיר מקורי שלו שנקרא "אין דרך חזרה". עומר שולף את הקלף הזה בדיוק בזמן, עם שיר מוצלח, והמהלך מוכיח את עצמו - הוא עובר עם כחולים מכל השולחן. כך, די בהפתעה, התוכנית נפרדת מכפיר שהיו ממנו ציפיות לגמר, ואולי אפילו מעבר אליו.
כוכביות לסיום:
* האם התייחסתי לכך שאמדורסקי מתאים תיק לכל אאוטפיט, שהוא כמובן מקפיד להניח על השולחן בכל תוכנית?
* שירי שננזפה בידי אסי לא מתאפקת אחרי הביצוע של ליבי: "יש לי מלא מה להגיד", רן: "אני אתחיל", שירי: גלגול עיניים. אני שרופהההה.
* קרן בביקורת למיטב שרמן, שמדגדג לה באצבעות לעבוד איתה ובצדק, חורגת ממנהגה ואומרת לה שהיא סקסית, ובצדק. היא גם עושה את המתבקש - רק בעיניי בערך - ושרה "ראיתי את נינט" על הלחן של "איך שאשתנה".
* נינט פשוט האמינה לרותם שהגיעו תלונות לרשות השידור על זה שאיתי אומר וולקאם. גם אני האמנתי נינה, גם אני.