מה צריך בשביל להיות הכוכב הבא? יותר מכל ריאלטי שירה אחר, בכוכב הבא לאירוויזיון מחפשים את הכל מהכל. ככל שתכניות האודישנים נמשכות, אחרי 23 מתמודדים שכבר הצליחו להרים את המסך, כך מתברר שרק מעטים מאוד מציגים את רשימת הרכיבים המלאה שנדרשת למשימה – כך שכל פעם שמתמודד מרים את המסך על חודו של אחוז - הסיכוי שלו לעוף כבר בשלב הבא נעשה גבוה יותר.
זה הוא לגמרי מצבו של אסף מסלתי, המתמודד השרירי שהדבר הכי מלהיב שאסי ורותם הצליחו להגיד עליו זה שהוא נראה כמו מתמודד של נינג'ה ישראל. למסילתי יש, מעבר לשרירים, קול מוצלח, והוא ביצע את "מה אתה רוצה ממני" של חנן בן ארי באופן מניח דעת, אבל זהו פחות או יותר. הוא עבר על חודו של סקעת ויצטרך לקפוץ רמה באיכות השירה וברמת הביצוע אם הוא מתכוון לשרוד אל מול כמות המבצעים המקצוענים בהרבה שמתאספת כאן.
דוגמה למבצעת כזו הגיע מיד אחריו, כשאתי ביטון תפסה את הבמה. הפעם לא מדובר בפרח ריאליטי, אלה בזמרת מנוסה ומוכרת יחסית שהתבשלה בתעשייה והוכיחה במהלך האודישן מה ההבדל בין איש חיי לילה ששר מפעם לפעם לאשת מקצוע שמנהלת לייפסטייל מוזיקלי למהדרין. זה לא אומר שזמרים חובבים לא יכולים להפתיע (ובזה ניגע בסיום), אבל כשביטון שרה את הבאנקר המקורי שלה, "רק לאמא", היה שקוף שניצבת כאן ווקליסטית משגעת בעלת ניסיון בימתי, ולרגע אחד היה אפשר לשכוח שאנחנו לא צופים במופע מקצועי לחלוטין.
באודישן הבא קיבלנו את מקצועני תעשיית הריאלטי - משפחת סנדלר, הכוללת את כוכב היוטיוב רועי סנדלר, את אמא שלו שדחפה אותו בפושרז ואת בר, יוצאת האח הגדול. לרועי, היחיד במשפחה עם כישרון ממשי, יש איכויות של כוכב, אבל הוא לא נתן ביצוע בלתי נשכח, ועבר במידה רבה בזכות אהבת הקהל שמכיר אותו.
אחריו הגיעה שרה מושיוב, שבין אם רצתה או לא, הפכה לסיפור שובר הלב של הפרק כשחלקה את סיפור אובדן בנה הבכור ממוות בעריסה. הכוכב הבא התחמקה עד כה באלגנטיות יחסית מסיפורים סוחטי דמעות, אבל הפעם נשענו לתוך הטרגדיה ברצון רב ואפילו ההערות המודעות לעצמן של אסי לא הצילה אותם מקלישאת הריאליטי הזו. מזל שהיא שרה כל כך יפה.
למרבה השמחה, השופטים מצליחים לשפוט את המתחרים באופן שמתעלם מקישוטים וטררם. כך למשל הראפר אביב מטקה, שעל אף שהוא נראה כמו חלום של כל מלהק, קיבל חמישה אדומים מוצדקים לחלוטין על ביצוע מחריד בבינוניותו. גם האחיות אסיה ואלכסנדרה, על הלוק הייחודי וגימיק ההרמוניות החמדמד, לא הצליחו להטעות את השופטים שקבעו שהביצוע החביב והמעט חובבני לא מספיק טוב לתחרות. הרף, כאמור, כבר נקבע.
ועם זאת, יש קלישאות שעובדות. וכשהן עובדות, הן עובדות כל כך טוב! קובי מרימי הוא האודישן המפוצץ ששמרו לסוף, וברור לכם למה. כשהבחור המתוק שמצחקק מרוב לחץ, בעל פחד הבמה, פתח את פיו והחל לשיר בקול פופ-אופראי מלא ניואנסים, ההלם היה בלתי נמנע. כי עם כל המחויבות למצוא כוכב גדול, מעיין יציר כלאיים של כריזמה, קול וסטייל - עדיין אין דבר מרשים יותר מיהלום בלתי מלוטש שמתגלה להיות זמר מהפנט, כמו קובי.